מיסי ועד הקהילה.מה סמכות ועד הקהילה שלא חתום כלל על תקנון האגודה..אלא מי שחתום על התקנון שהוגש לרשם הם חברי האגודה החקלאית..
אני גרה באגודה חקלאית.שבתחה גם אגודה שיתובין למתיישבים.ונוצר מצב של שני חשבונות אחד ועד מקומי שמחייבים לםי מר של הנכס והשני לםי בית אב.גם אם הוא בודד וגם עם יש 10 נפשות אותו סכום. מי שגובה את הסכום היא הקהילה.שיור הקהילה וחבריה אינם חברי אגודה חקלאית .הם תושבי ההרחבה.לפי התקנון אגודת המתישבים שעיינתי בו מחוייב כל חבר אגודה לשלם מה שנדרש מהאגודה.האם לא הכוונה שכל חבר..כלומר עם זה זוג אז ישנם שני חברי אגודה ואם יחיד זה חבר אחד..מי מקבל את ההסמכה לחייב לפי בית אב..אני טוענת להפליה ברורה..הרי שיש תרבות ויש הוצאות היחס שמקבל יחיד לא תואם ליחס שמקבלת משפחה שלמה עבור השירות..מדוע אני שלא נהנת מאותו יחס תקצבי אמורה לממן את הםעילות באותו היחס..וזה עוד בנוסף לתשלום שהקהילה מקבלת בגין גודל הנכס לפי מ"ר. הקהילה גובה 200 שח לכל חודש לכל בית אב חוץ מגביה לפי גודל הנכס..וחוץ מתשלום ארנונה למועצה..אני מקבלת קצבה ומתקשה לשלום את כל התשלומים..ומרגישה אפליה בין התשלום לחלוקת התקציב בין כל התושבים.מעבר לכך שפניתי בנושא גינון ברחוב שלי התעלמות מוחלטת..אבל תקציב למתנפחים ומסיבות לילדים יש בשפע..בקיצור מבקשת לדעת מה הסמכות החוקית לגבית ה200 שח לפי בית אב..תודה ממני רוני
שלום רב! בכל ישוב בישראל נותנת הרשות המקומית שירותים מוניציפאליים שוטפים, על-פי תפקידיה-חובותיה כלפי התושבים; בעבור שירותים אלה משלמים התושבים תשלומי-ארנונה, הניגבים על-פי קני-מידה מאושרים כדין, ובבסיסם – נכסים הנמדדים לפי שטחם. הגדרת "רשות מקומית" בדין כוללת עיריות, מועצות מקומיות, מועצות אזוריות וועדים מקומיים. ביישובים שיתופיים בהם הוקמו שכונות "הרחבה", ניתנים שירותים קהילתיים ע"י אגודות קהילתיות-מקומיות, ועקב אופיים השונה של שירותים אלה – מימונם נעשה על בסיס מקובל אחר, ובחלק ניכר מהיישובים – על-פי "בית-אב". במושב-עובדים נותן בסיס זה ביטוי להיקף הרחב יותר של ניצול שירותים לגבי כל נחלה, אשר בה מתגוררות שתי משפחות או יותר. בהקשר זה: יתכן כי ללא ה"הרחבה" במושב הנזכר בשאלה, היו ההוצאות הקהילתיות מחולקות לפי נחלה, עם תוצאות גרועות יותר מבחינתה של השואלת במקרה זה. עם זאת, שאלת קיומו של קיפוח ממשי בחלוקת נטל ההוצאות הקהילתיות ראויה לבחינה, ונראה כי העניין תלוי באפשרות גיבושו של פתרון מעשי והוגן גם יחד, אם יימצא עדיף על הקיים. אפשרות-ביניים עשויה להימצא בהקמת "ועדת חריגים" או "ועדת הנחות" למקרים המיוחדים הראויים, אם יימצאו לכך בסיס וקני-מידה שיעמדו בבחינה משפטית. יוזמה בנושא רגיש זה עשויה לבוא גם על-דרך התארגנות של בעלי-עניין במישור אזורי, ואולי אף במישור רחב יותר.