תשלום עבור אבטחה במושב-האם מותר לחייב

שלום רב! בצד "חוק הרשויות המקומיות ( הסדרת השמירה ), תשכ"א-1961" חוקקה הכנסת, לפני שנים לא רבות, "חוק לתיקון פקודת העיריות ( הוראת שעה )" אשר הסמיך רשויות מקומיות ( כולל מועצות מקומיות ואזוריות ) לגבות תשלום-חובה מתושבים, למימון הוצאות שמירה ואבטחה, לתקופה של כשנתיים מדי פעם. בדצמבר 2017 נדונה בכנסת שאלת הארכת תוקפו של אותו חוק מיוחד, על רקע טענות בדבר חובת הממשלה לממן הוצאות ביטחוניות אלה מתקציב המדינה, במקום להטיל זאת על השלטון המקומי ועל תושבים במישור המוניציפאלי. הכנסת החליטה, לבסוף, להאריך את תוקפו של החוק האמור עד תום 2019 ( החוק המאריך התפרסם לאחרונה ב"ספר החוקים" מס' 2675 ), אך יו"ר ועדת-הפנים הודיע על כוונתו לקיים דיון מחודש בנושא במועד קרוב. עם זאת, יישומו של החוק המיוחד כולל תנאים והגבלות, אשר הרשות המקומית חייבת לעמוד בהם בדרישות-התשלום שהיא מפנה לתושביה, וכמובן גם בגביית התשלומים. במקרה המתואר בשאלה יש להניח, כי הדרישה הופנתה ע"י "הוועד המקומי" ביישוב, מכוח החלטה ואישור של המועצה האזורית; לפיכך, בהעדר פירוט והסבר מתאימים מהוועד – ניתן לפנות בנושא לקבלת פרטים והסברים ( אף בשילוב הצגת אסמכתאות ) אל המועצה האזורית. בנוסף יתכן, כי לפחות חלק מהדרישה הכספית האמורה נובע מפעילות יזומה של "הוועד המקומי" או של ועד-ההנהלה של האגודה ההתיישבותית, לתיגבור של אמצעי הביטחון ביישוב, למניעת פגיעה ברכוש – סיכון אשר מאליו, ומסיבות ידועות, כרוך גם בסיכון לשלומם של אנשים. במקרה כזה, חזקה על המוסד היישובי-המקומי כי פעל להסדרת התיגבור ולמימונו, בשילוב מתאים של יעילות "ביטחונית" ושל הוזלת המימון. מי שמבקש לוודא זאת, כדי לבחון את הצדקת שיעורו של התשלום הנדרש מהתושבים, יוכל לפנות לבירור לדורשי-התשלום ולכל גורם ביקורת המוסמך לבדקם.