חברים בעצמאות כלכלית

שלום רב! ב"תקנות האגודות השיתופיות ( שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ מתחדש ), תשס"ו-2005" נקבע בתקנה 3, כי "שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ יתבצע לפי תבחינים שוויוניים ובאופן שוויוני שיפורטו בתקנון, ובלבד ש-50% לפחות מהנכסים או הכספים העומדים לחלוקה בין החברים.... יחולקו לפי הוותק...". 50% שבתקנה נקבעו בה כמינימום ( "משוריין" ) לחלוקה שוויונית לפי הוותק, ומכאן שאין התקנה באה לפגוע בזכויות שנוצרו לחברים בעלי-וותק ( מה גם בעלי-וותק רב ) לדרוש ולתבוע חלוקה מתאימה מעבר לכך, המגיעה לאותם חברים בזכות השקעות-העבר - לפי הדין הכללי בישראל; בגדרן – השקעות עמל, כספים ושנות-חיים. מאידך, עולה קושי מתקנה 2 של התקנות הנ"ל, נושאת הכותרת "שיוך בהתאם לתקנות או לתקנון": "שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ יהיה לפי תקנות אלה זולת אם נקבע אחרת בתקנון, ובלבד שהשיוך יהיה על חשבון דמי העזיבה..." לדעת הח"מ, חייב כל הסדר תקנוני של קיבוץ לכבד את הוראות הדין הכללי, ככל שיש בהם בסיס לזכויות חברים לפי וותק קיים, גם משום העיקרון שאין פוגעים בזכויות קיימות אלא לפי חוק, עם עקרון תום-הלב ( המשלב הגיון והגינות ); תקנה 3 מבטאת חיזוק לחובת-כיבוד זו, ואין לעוקפה בתקנון-אגודה, שדינו כחוזה. עם זאת, ובהתייחס לשאלה כאן – אין לשלול שיתוף של חברים חדשים בחלוקת אמצעי-ייצור; גם בתקנה 3 הנ"ל מדובר ב"חלוקה בין החברים", ותקנה 4 מבהירה במפורש: "הזכאים לשיוך אמצעי ייצור הם החברים במועד קבלת ההחלטה על שיוך אמצעי הייצור באסיפה הכללית, או לאחריו." בהקשר זה, יש לקחת בחשבון כי לקיבוץ יש עניין לצרף חברים חדשים, מדי פעם, וצירוף כזה מצדיק שיתוף ( במידה כזו או אחרת ) באמצעי-הייצור, לפחות במקרים בהם החברים החדשים תורמים לשימורם ולטיפוחם של אמצעי-הייצור, או להפקה יעילה של הכנסות מאותם אמצעים. גם אם עקרונות כאלה ברורים ומכובדים – לא קל לחשב את החלוקה המתאימה בנושא, במצבים המורכבים הנפוצים בקיבוצים, וראוי להיעזר בכך גם במומחים בתחום הכלכלה ( כפי שנדרש כבר לעניין חובת הוכחת יכולתו של קיבוץ המיועד "להתחדש", לעמוד בדרישות התקנות בדבר "ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש" - תקנה 11 שם ).