סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 מאפשר לנאשם ולסנגורו לעיין בכל זמן סביר בחומר חקירה, לאחר הגשת כתב האישום. יש מקרים בהם המדינה מסרבת לאפשר לסניגור להעתיק חלק מהחומר ובאפשרות הסניגור לפנות לבית המשפט מכוח סעיף 74 (ב) לחוק זה כדי שיורה למדינה לאפשר את העיון והעתקת החומר.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום פלילי
מעורב בפלילים? לקבלת סיוע משפטי פנה אל עורך דין המתמחה בתחום
במאמר זה נציין מספר מקרים אשר הגיעו לפתחו של בית המשפט בבקשה לעיין בחומר ראיות.
זכות הנאשם למשפט הוגן
במקרה הראשון, מאזן בית המשפט בין זכויות רשויות המדינה שיש להן גישה לרישומים הפליליים לבין זכות הנאשם למשפט הוגן, כאשר זכות זו כוללת בית היתר לאפשר לו לקבל לידיו את גליונות הרישום הפלילי של עדי התביעה.
בית המשפט קבע, כי הגבלת העיון בגיליונות הרישום הפלילי של עדים, פוגעת בזכויות בעל הדין שכן ככלל, עבר פלילי של עד יש בו כדי להשפיע על ממצאי מהימנות הנקבעים לגביו וההחלטה לגבי השימוש במידע בדבר העבר הפלילי, חייבת להיות בידי בעלי הדין הקובע את קווי טיעוניו בבית המשפט וזאת על סמך חומר הראיות, לרבות חומר ההגנה.
במקרה זה קבע בית המשפט כי אין מנוס למדינה, אלא למסור את גיליונות הרישום הפלילי של העדה/המתלוננת לידי הנאשם/סנגורו. (בש"פ 4481/00 דוד יחזקאלי נגד מדינת ישראל, טרם פורסם, השופטת דליה דורנר).
מהו חומר חקירה?
במקרה אחר, עלתה השאלה מהו חומר חקירה? סנגור ביקש להעתיק קלטת בה תועדה התלוננת מקיימת יחסי מין עם הנאשם. ככלל, חומר חקירה הוא חומר הנאסף על ידי המשטרה במהלך החקירה והוא מועבר על ידה לתביעה וממנה לעיון לסנגוריה.
נקבע, כי התביעה חייבת להדריך את עצמה בכל הנוגע לחומר חקירה שיועמד לרשות הסנגוריה על פי כללי השכל הישר וההיגיון הבריא מחד גיסא, ועל פי הצורך לנהוג בהגינות מאידך גיסא. (בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נגד משטרת ישראל, פד"י לט' (4) 124, 129).
יחד עם זאת, קביעה, כי חומר הוא רלבנטי ודרוש להגנה, ראוי שתוכרע ע"י המופקדים על הגנת הנאשם לאחר שיעיינו בו, ואין היא יכולה להיות נתונה לשיקול דעת התביעה או הגוף החוקר (פרשת עלי אל הוזייל, עמ' 5 לפסק הדין).
במקרה זה, לאחר שנוכח בית המשפט כי הקלטת מהווה חומר חקירה, הותר לסנגור לצפות בקלטת, אך לא להעתיקה מחשש שיגרם למתלוננת נזק בלתי הפיך.
פנייה לבית המשפט
כאשר בוחנים מהו חומר חקירה, חשוב לציין כי חומר חקירה אשר אינו מצוי בידי התביעה, מצביע כי אין מדובר בחומר חקירה בהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה, ובמידה שההגנה מעוניינת בגישה לחומר שאינו בידי התביעה, משום שזו סברה כי אינו רלבנטי לברור האשמה לעומת ההגנה שרואה בחומר כאמצעי לקעקע את אמינות עד זה או אחר, הדרך להשגתו היא באמצעות פניה לבית המשפט בבקשה כי יורה למחזיק בחומר החקירה, להציגו בפני הסנגוריה.
במקרה להלן, מדובר בדרישת תיק שירותי הרווחה, התיק הרפואי ויומניה של מתלוננת אשר מהווים חומר פרטי אשר חשיפה שלהם, תהווה פגיעה בפרטיותה של המתלוננת.
בית המשפט, בבואו ליתן את החלטתו מעמיד את זכותו של הנאשם להגן על עצמו מפני האישום המיוחס לו לבין זכויות המתלוננת להגנה על פרטיותה. כאשר החומר המבוקש לא נתפס במהלך החקירה, ישקול בית המשפט את מידת הרלוונטיות של החומר וערכו הראיתי אל מול זכויות היסוד החוקתיות העומדות לעד.
בין היתר ישקלו זכויות העד לפרטיות, לכבוד ולביטחון אישי מול חיוניות הפגיעה בהם לטובת הנאשם. זכות הנאשם להליך הוגן שיאפשר לו להתגונן מפני האישום המיוחס לו, זו אינה זכות מוחלטת המאפשרת פגיעה ללא סייג בזכויותיו של עד במשפטו.
בקשת הסניגור לעיון בחומר נדחתה
דרישה דומה של סנגור להצגת תיקי בית ספר ותיק לשכת הגיוס שלא נתפסו על ידי התביעה, נדחתה על אף האמור ושם נקבע כי: "כל ראיה העשויה להיות רלבנטית לשאלות העומדות להכרעה בבית המשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא עומדת בסתירה לה ובין שהיא ניטראלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל בחומר החקירה העומד לעיון הסנגוריה" (בש"פ 9322/99 עבד מסארווה נגד מדינת ישראל,פד"י נד (1) 376,381).
במקרה זה, קבע בית המשפט כי החומר אותו ביקש הסנגור-תיקים מהתחנה לשירותים חברתיים ומבית החולים הפסיכיאטרי, אינו רלבנטי לבירור האישומים המיוחסים לנאשם. עוד נקבע, כי בחשיפת המידע יש פגיעה חמורה בזכותו של האדם לכבוד ולפרטיות ואין להתיר את החשיפה בטרם ישמע בית המשפט את האדם העלול להיפגע. ( פרשת מסארווה, עמ' 459).
פגיעה בפרטיות ובאינטרס הציבורי
מקרה נוסף מתייחס לדרישה לקבל את תוצאות בדיקת פוליגרף, ובו נקבע כי ככל שהדבר קשור לחלקים אישיים ושאלות ביקורת הנשאלות בבדיקה, אלו אינם חלק מחומר החקירה.
הפרקטיקה הראויה היא להפריד בין חלקיה השונים של הבדיקה ולמסור לסנגוריה את השאלות והתשובות הנוגעות לנושא האישום ואת תוצאות הבדיקה בלבד בעוד שחלקים אישיים ורפואיים וכן שאלות ביקורת, לא ימסרו. בית המשפט קבע, כי יש לתת משקל הולם לשיקולי זכויות היסוד שכן עדים וקורבנות עבירה, בעיקר בעבירות מין, חשופים לפגיעה באינטימיות ובזכותם לפרטיות.
בנוסף, גם האינטרס הציבורי עלול להיפגע שכן עבירות רבות נחשפות באמצעות בדיקות פוליגרף וחשיפת התוצאות במלואן יש בה כדי להרתיע נבדקים רבים מחשש שפרטיהם האישיים והרפואיים יחשפו. (בג"צ 620/02 התובע הצבאי ואח' נגד ביה"ד הצבאי לערעורים ואח',פד"י נז' (4) עמ' 625, השופטת דורית בייניש).
במקרה זה קבע בית המשפט, כי רק שאלות ותשובות הנוגעות לנושא האישום וכן תוצאות הבדיקה, ימסרו לסנגוריה.
