פלילים

חקירת משטרה הינה הליך של בירור עובדות, איסוף ראיות וגביית עדויות בנוגע לעבירה פלילית. המשטרה תפתח בחקירה פלילית בעקבות תלונה או חשד שבוצעה עבירה. החקירה נועדה למנוע פשיעה, לחשוף את העבירות, לאתר את החשוד בביצוע העבירות, לעצור אותו אם נדרש ולאסוף כל חומר רלוונטי שקשור בביצוע העבירה כדי להעמיד את החשוד לדין ולהביא להרשעתו. אדם יכול להיחקר כחשוד בביצוע עבירה. חקירה כזו נקראת "תחת אזהרה", שכן מזהירים את הנחקר כי הוא חשוד בביצוע עבירה ומיידעים אותו בדבר זכויותיו בחקירה. אפשרות נוספת היא תשאול לגביית עדות של מי שאינו חשוד אלא אדם המוחזק כעד. במקרה כזה מוסר העדות אינו חשוד בביצוע העבירה וישאל לגבי דברים ששמע, ראה או שהוא יודע עליהם.

ניתן לחקור קטין בחקירה משטרתית, הן כחשוד בביצוע עבירה והן כעד או נפגע עבירה, תחת מגבלות מסוימות. בחוק העונשין נקבע, כי גיל האחריות הפלילית הוא 12 שנים. לכן, קטין שטרם מלאו לו 12 אינו נושא באחריות פלילית ואין אפשרות להגיש נגדו כתב אישום. קטינים בגילאי 14-18 יחקרו על ידי חוקרי נוער שהם שוטרים שעברו הכשרה מיוחדת לחקירות קטינים. קטינים רכים - עד גיל 14 יחקרו על ידי חוקר ילדים שהינו עובד סוציאלי של שירות המבחן. בכל חקירה של קטין חלה חובה על החוקר ליידע את הוריו של הקטין, וזכותו של הקטין להיוועץ בהוריו (בנוסף לזכות להיוועץ עם עו"ד) ויש לו זכות כי הוריו או קרוב אחר יהיה נוכח עמו בחקירה.

בחוק סדר הדין הפלילי נקבע, כי לכל אדם אשר חשוד בביצוע עבירה מסוג פשע (שדינה מעל שלוש שנות מאסר) קיימת זכות לשימוע טרם יוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט. רשות התביעה צריכה להודיע לחשוד באמצעות "מכתב יידוע לחשוד" כי חומרי החקירה הועברו אליה. במצב זה רשאי החשוד לפנות אל התביעה בתוך 30 ימים, ולהעביר בקשה מנומקת (בכתב או בעל פה) בה יציג את עמדתו וטיעונו וינסה לשכנע את התביעה מדוע הוא מבקש להימנע מהגשת כתב אישום נגדו ולמעשה להימנע מהעמדתו לדין. החשוד רשאי לבקש את עיקרי החומרים שנאספו נגדו כדי שיוכל להתכונן כראוי לשימוע ולהגיב לראיות בצורה מיטבית.

חשוב לציין שמדובר בסוג של "מלכודת דבש" ושממש ממש לא מומלץ לפנות לתביעה בשום בקשה בכתב או בעל פה ללא ייעוץ משפטי מעו"ד פלילי מנוסה.

כתב אישום הוא מסמך משפטי המוגש על ידי התביעה לבית המשפט לצורך פתיחת ההליך הפלילי והגדרתו. הצדדים לכתב האישום יהיו לרוב מדינת ישראל (המאשימה) והנאשם בביצוע העבירה, שיכול להיות כל אדם או תאגיד. כתב אישום יהיה בנוי בדרך כלל מ- 4 חלקים עיקריים: (1) כותרת - בה יפורטו הפרטים האישיים של הנאשם, הפרטים של המאשימה ושמו של עורך הדין בא כוחה, בית המשפט אליו מוגש כתב האישום, מספר התיק וכדומה. (2) עובדות המקרה - פירוט העובדות המבססות את טענותיה של המאשימה בדבר ביצוע העבירה. (3) סעיפי חוק - פירוט העבירות המיוחסות לנאשם וסעיפי החוק הנוגעים אליהן. (4) עדי תביעה - רשימה שמית של כל עדי התביעה שיזומנו מטעמה בכדי להוכיח את האשמה.

ראיה פורנזית היא ראיה מדעית אשר ניתנת לבדיקה באמצעות טכנולוגיות מדעיות שונות. ראיה פורנזית יכולה להיות כל ראיה מדעית שנמצאת בזירת הפשע, דוגמת שרידי ,DNA  טביעת אצבע, שערות (ראש או גוף), נוזלי גוף, סיבי בדים, עקבות נעליים ועוד. ראיות אלו נאספות על ידי המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה ונשלחות לבדיקות מעבדה שונות. ראיה פורנזית תוגש לבית המשפט בדרך כלל באמצעות עד מומחה, ובמרבית המקרים תהא ראיה נסיבתית, דהיינו נדרש הליך של היסק בכדי לקשור אותה למסקנה עובדתית מסוימת. יחד עם זאת ראיה פורנזית נחשבת לראיה נסיבתית בדרגת אמינות גבוהה.

תסקיר שירות המבחן הוא סקירה מקיפה שמבצעים קציני מבחן שהם עובדים סוציאליים, בנוגע לנאשם בפלילים. התסקיר משמש חוות דעת לבית משפט ולרוב נדרש בשני מצבים בהליך הפלילי: תסקיר לעניין מעצר ותסקיר לעניין העונש. תסקיר לעניין מעצר יוגש לבית המשפט כאשר התביעה מבקשת מעצר של הנאשם עד תום ההליכים. קצין המבחן יחווה את דעתו בתסקיר בנוגע למידת מסוכנותו של העצור וקיומן של חלופות מעצר ראויות. תסקיר לעניין העונש יוגש לבית המשפט בשלב הטיעונים לעונש ויביא את עמדת קצין המבחן בנוגע לעונש שראוי להטיל על הנאשם בנסיבות המקרה, תוך התייחסות לרקע האישי והמשפחתי שלו, נסיבותיו האישיות, האפשרות של הנאשם להשתקם ומודעותו לחומרת מעשיו וההשלכות שלהם.

נאשם שהורשע בהליך פלילי רשאי להגיש ערעור תוך 45 יום ממועד מתן גזר הדין (היום בו נקבע עונשו של הנאשם). ערעור על פסק דין של בית משפט שלום יוגש למחוזי, וערעור על פסק דין של המחוזי יוגש לבית המשפט העליון. ערעור בפלילים יכול להיות מוגש הן על הכרעת הדין (קביעת האשמה) והן על גזר הדין (חומרת העונש). בישראל (בניגוד למשל לאנגליה) גם התביעה רשאית להגיש ערעור על פסק הדין כאשר נאשם זכאי או כאשר היא סבורה שהעונש שנגזר עליו קל מידי.

פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) קובעת כי שוטר רשאי לבצע חיפוש בבית או בכל מקום אחר ללא צו של בית משפט אם השוטר מניח שמבצעים שם פשע או שבוצע שם פשע; כאשר בעל המקום או המחזיק בו פנה לעזרת המשטרה; אם אדם שמצוי במקום פנה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניחה כי מבוצעת שם עבירה או כאשר שוטר רודף אחרי אדן שמנסה להימלט ממעצר. ככלל חיפוש כזה יערך בפני 2 עדים למעט מצב בו הבהילות לבצע את החיפוש לא מאפשרת להמתין להם, או ששופט אישר לערוך אותו ללא עדים. אדם אשר אצלו מתבצע החיפוש רשאי לוותר על נוכחות העדים.

מעצר ימים הוא מעצר לצורכי חקירה טרם הגשת כתב אישום. לא מדובר במעצר לצורכי ענישה אלא כדי למנוע שיבוש של החקירה או ביצוע עבירות נוספות על ידי החשוד. המשטרה יכולה לעצור את החשוד ל- 24 שעות ולאחריהן הוא יובא בפני שופט אם היחידה החוקרת מבקשת להמשיך להחזיק אותו במעצר להמשך חקירה. בית משפט ייעתר לבקשה אם על בסיס חומרי החקירה יש חשד סביר שהחשוד ביצע את העבירה, קיים חשד סביר לשיבוש החקירה או להימלטות החשוד אם לא ייעצר, ו/או שאי המעצר עלול להוות סיכון לציבור ו/או שנדרשות פעולות חקירה נוספות אשר יכולות להתבצע רק אגב מעצר.

באפריל 2019 נכנסה לתוקף רפורמת אי-הפללה של משתמשי קנביס לשימוש עצמי. חשוב להדגיש, לא מדובר בלגליזציה. הקנביס אסור לשימוש ומוגדר גם כיום בפקודת הסמים המסוכנים, כסם מסוכן. הרפורמה קובעת כי בפעם הראשונה בה ייתפס אדם מחזיק בקנביס לשימוש עצמי או מעשן, יהיה צפוי לקנס של 1,000 ש"ח. בפעם השנייה הקנס יוכפל ויעמוד על 2,000 ש"ח, ובפעם השלישית בה ייתפס אותו אדם, הוא יופנה להסדר מותנה. נגד אדם שייתפס מחזיק בקנביס בפעם הרביעית יפתחו הליכים פליליים. אדם יחשב כמחזיק קנביס לשימוש עצמי אם יש בידיו כמות שאינה עולה על 15 גרם. חשוב לציין כי הרפורמה אינה חלה על קטינים מתחת לגיל 18 ואינה חלה על חיילים בכל הגילאים.