בראשית חודש אוגוסט נחקר באזהרה, לראשונה בתולדות המדינה, שופט בית המשפט העליון, השופט ד"ר יורם דנציגר.
לפי פרסומים בתקשורת, השופט דנציגר נחקר בקשר לקשרים עסקיים עם עיריית בת-ים בעת שהיה עורך דין וסיפק לה ייעוץ משפטי.
השופט דנציגר, כך פורסם, שימש במשך 20 שנה גם כפרקליטו של ראש העיר בת-ים, שלומי לחיאני בתחום הנדל"ן והשניים קנו יחד קרקע בנתניה. עוד פורסם, כי במהלך כהונתו של לחיאני כראש העיר שילמה העירייה למשרדו של דנציגר, לפני שמונה לשופט, מעל ל-800 אלף שקל עבור שירותים משפטיים בהיקף מצומצם כביכול.
חקירה באזהרה
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין החליט לחקור את השופט דנציגר באזהרה, ובהודעה שפורסמה מטעם משרד המשפטים נכתב, כי: "לאחר בחינת הדברים, החליט היועץ המשפטי לממשלה כי נדרשות הבהרות לגרסת השופט דנציגר בהתייחס לנסיבות העסקת משרדו על ידי עיריית בת-ים, ובנוגע לשירותים משפטיים שהעניק לראש העיר בהיותו עו"ד פרטי, טרם מינויו לשופט, ולתקינות מערכת היחסים האמורה, וכי יש לחקור את השופט דנציגר באזהרה". השופט דנציגר יצא בעקבות הפרשה לחופשה ("הארץ", 2.8.11).
האם יוסר החשד?
פרטי החקירה אינם ידועים לנו לאשורם, וממילא לא ניתן להעריך בשלב זה את תוצאותיה. עם זאת, נראה כי משפטנים רבים ואחרים שותפים לתקווה, כי יובהר בהקדם שאין שום יסוד לחשד ויהא בידי השופט דנציגר לחזור למלא את תפקידו.
השופט דנציגר מונה לבית המשפט העליון מתוך תחושת שליחות אישית ולאחר רקורד מרשים בשוק הפרטי ובאקדמיה. בתקופת כהונתו בבית המשפט העליון נחשב כשופט מוערך ביותר, ידען ויעיל, ג'נטלמן, בעל תפיסה ליברלית ורגישות לזכויות נאשמים, אומץ שיפוטי ודעה עצמאית, בה התבלט, למשל, בהחלטתו לעכב את ביצוע עונשו של הנשיא לשעבר קצב, או בגישתו לפרשנות דיני החוזים. זהו אינטרס ראשון במעלה של מערכת המשפט, שלטון החוק ואמון הציבור בה כי יוסר החשד והוא יוכל לחזור לתפקידו. אינטרס זה היה בוודאי נכון לגבי כל שופט בית משפט עליון, אשר מהווים את העילית המשפטית שלנו.
יש להתאזר אפוא בסבלנות עד להחלטת הגורמים המוסמכים בפרשה. אולם, ניתן לציין כבר בשלב זה דילמה שמחדדת הפרשה לנוכח פרישתו של השופט דנציגר לחופשה עם החלטתו של היועץ המשפטי לחוקרו באזהרה.
חזקת החפות למול אמון הציבור
השאלה נסבה לגבי נקודת האיזון הראויה בין שני עקרונות חשובים: חזקת החפות – מזה; ואמון הציבור בשלטון החוק - מזה.
חזקת החפות יסודה ברעיון שאין חורצים גורלו של אדם בטרם ניתנה לו זכות להתגונן ולהשיב לחשדות או לאשמות כלפיו בהליך ראוי ובטרם נקבעה אשמתו על ידי טריבונל מוסמך – בית המשפט.
חזקת החפות עומדת לאדם כנחקר בשלב החקירה, כנאשם ועד שלא נקבעה אשמתו בפסק דין. מנגד, על אף עוצמתה של חזקה זו, קיימים אינטרסים המאוזנים כנגדה. כך למשל, עצם הגשתו של כתב אישום בעבירות חמורות נגד אדם עשוי להביא למעצרו, אף בטרם הורשע, וזאת לתקופה ממושכת תוך פגיעה חמורה בחירותו בשל חשש ממסוכנות לכאורית לציבור, לאדם, לביטחון המדינה ועוד.
פגיעה בחזקת החפות
הפגיעה בחזקת החפות עשויה להיגרם למשל כאשר דבר החקירה מתפרסם ברבים ולחשוד נגרם נזק שהוא לעתים בלתי הפיך. אין עניין זה ייחודי דווקא לעובדי ציבור כמובן, אולם כאשר מדובר בעובד ציבור או נבחר ציבור, מצטרף למכלול השיקולים עיקרון חשוב נוסף – אמון הציבור במערכת השלטון הציבורית, שעובדיה ונבחריה הם כידוע נאמניו של הציבור.
ככל שמדובר בעובד או נבחר ציבור בעל תפקיד בכיר, קל וחומר כאשר מדובר בשופט שתפקידו לשמש כעמוד תווך של שלטון החוק והשמירה עליו - עומד למול הרעיון של חזקת החפות אינטרס רב חשיבות נוסף מתחום המשפט המנהלי-ציבורי. אינטרס זה נוגס בתפיסה של חזקת החפות ומביא לנקודת איזון שהביאה, כך דומה, ליציאתו של השופט דנציגר לחופשה, אף על הפגיעה בו מעצם צעד זה, בטרם ניתנה לו זכות להסביר עצמו, לא כל שכן בטרם ניתנה החלטה סופית בחקירה על ידי היועץ המשפטי לממשלה.
פגיעה קשה בשופט
הרעיון ששופט, לא כל שכן שופט בית משפט עליון, החורץ גורלם של אנשים ומתווה נורמות ציבוריות כלליות בכל תחומי החיים, ישפוט בתפקידו כאשר באותה עת הוא נחקר באזהרה – הוא רעיון מטריד ביותר, אולי אף בלתי נסבל בעיני רבים. מנגד, גם הפגיעה בשופט קשה ביותר. רק מעצם ההחלטה לחוקרו באזהרה הוא נאלץ שלא להמשיך בתפקידו, ובכך נפגעת זכותו כאמור שלא יוסקו נגדו מסקנות בטרם ניתנה לו זכות ולהסביר עצמו ולהתגונן, ולתקוות כולנו להפריך את החשדות.
הסמכות החוקית להשעות שופט
המחוקק מכיר בסמכותו של נשיא בית המשפט העליון להשעות שופט שנפתחה נגדו חקירה פלילית. סעיף 14 לחוק יסוד: השפיטה קובע, כי נשיא בית המשפט העליון רשאי להשעות שופט שהוגשה נגדו קובלנה או שנפתחה נגדו חקירה פלילית או שהוגש נגדו כתב אישום. לגבי נבחרי ציבור אחרים מהרשות המבצעת, כגון שרים, ההלכה היא מאז פרשות דרעי ופנחסי, כי הגשת כתב האישום בעבירה חמורה, ככלל, תחייב העברתם מתפקידם. עם זאת, בג"ץ לא פסל את האפשרות, כי ייתכן שגם בעצם פתיחה בחקירה פלילית בנסיבות מסוימות יהיה כדי להביא למסקנה שיש להפסיק הכהונה.
איזו השפעה תהיה לסגירת התיק הפלילי אם אכן זו תהיה התוצאה?
נקודת האיזון הלא פשוטה הזו בין חזקת החפות לבין העיקרון של אמון הציבור במערכת השלטון – נפרטת גם לשאלה אם גם במצב בו ייגנז תיק החקירה הפלילי, יש מקום להעמיק מעבר ולכך ולבחון את עילת הסגירה ועוצמת הראיות "המנהליות" כדי להסיק מסקנה לגבי המשך כהונתו של עובד הציבור שנחקר. גם כאן קיימת דילמה. סגירת התיק הפלילי משמעה שבמישור הפלילי אין להעמיד לדין ויותר מכך - אף לא ניתנה לחשוד הזדמנות להתגונן במשפט ולהשיג זיכוי שינקה אותו מכל אשמה.
הסקת מסקנות במישור המנהלי במקרה כזה - כאשר תיק החקירה נגנז - מסקנות שיפגעו בהמשך כהונתו של שופט, מעצם כך למשל שתיק החקירה נסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה, היא בעייתית. אולם גם כאן קשה להתעלם מאינטרסים אחרים רבי משקל. ימים יגידו.
* ד"ר גיל עשת, עו"ד, עוסק במשפט פלילי ומנהל פורום פלילי בפורטל משפטי
