פיצויים עונשיים לא נפסקים כדבר שבשגרה. מדובר בפיצויים שביהמ"ש מטיל על מזיק (האדם או הגוף שגרמו נזק), בנוסף לפיצויים שעליו לשלם לניזוק בשל הנזק שגרם. בפיצויים עונשיים יש אלמנט של הרתעה וענישה.
גישת הפסיקה – גינוי התנהגות המזיק
בפסק הדין בעניין אטינגר (ע"א 140/00 עיזבון מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח) בית המשפט העליון דן בהרחבה בשאלת הפיצויים העונשיים. בדיני הנזיקין שלטת התפיסה, כי מטרתו של הפיצוי היא לפצות אדם על נזק שנגרם לו, ולהחזיר את הניזוק (האדם שנפגע) למצב שהיה בו, אלמלא הפגיעה מידי המזיק. בניגוד לתפיסה זו, המטרה של פיצויים עונשיים היא לא להחזיר את המצב לקדמותו ע"י "הסרת הנזק"/ "תיקון", אלא להעניש את המזיק ולהרתיע אותו מלבצע שוב את המעשה שביצע, וכן להתריע מזיקים פוטנציאליים אחרים מלבצע מעשים דומים. שוויים של פיצויים עונשיים גבוה יותר משווי הנזק שנגרם, והטלתם מביאה למצב שבו המזיק יבין, כי לא משתלם לו להזיק שוב.
השופט ריבלין ציין בפרשת אטינגר, כי פסיקת פיצויים עונשיים מתמקדת על פי רוב בעוולות אשר נעשו בכוונה, כאשר ראוי להוציא מבית המשפט גינוי להתנהגות המזיק.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום רשלנות רפואית
בתיקי רשלנות רפואית, סוגיית פסיקת הפיצויים העונשיים עולה לא אחת על הפרק. בהמשך לפסק הדין בעניין אטינגר נקבע בעניין זה, בע"א 2570/07 זושא לם ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, כי: "בתי המשפט לא אוו לפסוק פיצויים עונשיים בתיקי רשלנות רפואית – אף במקום שבו התנהלות הגורם הרפואי העלתה "תהיות רבות" – וזאת משלא נמצא כי "מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת עד כדי השתת פיצויים עונשיים בגינה".
פסיקת פיצויים עונשיים – עניין חריג
לאורך השנים וגם כיום, הגישה השלטת בפסיקה היא, כי פסיקת פיצויים עונשיים בתיק אזרחי היא עניין חריג, ויהיה ראוי לבחינה במקרים מקוממים ומסלידים במיוחד.
מכיון שמשפט אזרחי אינו עוסק בדרך כלל בהרתעה או בענישה, בית המשפט נוהג לפסוק פיצויים עונשיים במקרים חריגים בלבד, ועושה שימוש בסנקציה זו בצמצום.
הכלי של פסיקת פיצויים עונשיים במשפט אזרחי מאפשרת לשופט היושב בדין להבחין בין פגיעה שבוצעה בזדון ובכוונה לפגוע לבין פגיעה רשלנית ללא כוונת פגיעה. אם למזיק לא הייתה כוונה להזיק, אין מקום להטיל עליו פיצויים עונשיים, שכן לא זו המטרה שלהם. עם זאת, אדם שגרם לנזק בכוונה ובמודע, יקבל את גמולו במידה שיוטלו עליו פיצויים עונשיים, ולהבא יחשוב פעמיים אם להזיק (אלמנט ההרתעה).
דוגמה להטלת פיצויים עונשיים – עוולת תקיפה
כאמור, פיצויים עונשיים נפסקים כאשר למזיק הייתה כוונה לפגוע, וכאשר הוא עשה את מעשיו בזדון. עוולת התקיפה היא דוגמא לאפשרות בה תיתכן פסיקת פיצויים עונשיים. זאת, לאחר שיוכחו האלמנטים של שימוש בכח במטרה להזיק לגופו של אדם. המטרה של הפיצויים העונשיים היא להעניש את התוקף על כך שביצע בכוונה ובזדון מעשה שהחברה סולדת ממנו ומוקיעה אותו. גם הרציונל ההרתעתי בא לידי ביטוי במקרים כאלו.
