בצל המתיחות הגוברת והקיטוב החברתי, סערה חדשה מתחוללת בזירה הפוליטית הישראלית, והפעם בגלל אירוע שקרה רחוק מפה – ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ בעצרת בחירות בפנסילבניה, מה שהעלה לכותרות דווקא את החשש של ראש הממשלה בנימין נתניהו מפעולה דומה בישראל.
ישיבת הממשלה האחרונה הפכה לזירת קרב מילולית סביב נושא ההסתה נגד נתניהו ומשפחתו, במיוחד כאשר רוה"מ הציג סרטון המתעד שורה של התבטאויות קיצוניות נגדו מהרשתות החברתיות ומהפגנות האחרונות. הצגת הסרטון הציתה דיון סוער, כאשר שרי הליכוד יצאו בהתקפה חריפה נגד היועצת המשפטית לממשלה, בטענה שמערכת המשפט מפקירה את ראש הממשלה.
מנגד, האופוזיציה האשימה את הממשלה בניסיון להגביל את חופש המחאה ולהסית נגד המפגינים. כדי להבין יותר את הסיטואציה ומה בעצם ניתן לעשות, פנינו לעו"ד עופר ברטל, מייסד ושותף מנהל במשרד ברטל כהן, מרצה במוסדות אקדמיים ומשפטיים בתחומי המשפט הפלילי והכלכלי.
עו"ד ברטל, איך קרה שניסיון ההתנקשות בטראמפ הפך לישיבת ממשלה סוערת בנושא הסתה?
"זאת שאלה שצריך להפנות למזכירות הממשלה ולראש הממשלה, אבל אין ספק שאירוע כל כך מסעיר כמו זה שהתרחש בארה"ב מעלה על פני השטח את השאלה של הקשר בין דיבורים לבין מעשים, וזאת שאלה גדולה מאוד, במיוחד בארה"ב שנמצאת בתוך מערכת בחירות סוערת בין שני קצוות של האוכלוסיה".
מה נחשב להסתה על פי חוק? האם יש כלים חוקיים להתמודדות נגד הסתה?
"בחוק העונשין, שהוא החוק הפלילי של מדינת ישראל, המילה הסתה מצויה 17 פעמים, וזה לא מעט. יש הסתה לגזענות ויש הסתה לאלימות, ויש עוד סוגים של הסתה שהמחוקק אוסר אותה. יחד עם זאת, העבירות האלו הן מאוד כלליות. בנוסף, יש משפט אחד בחוק שאומר שכתב אישום בעבירות הסתה יוגש אך ורק בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה באופן אישי ובהסכמה בכתב של היועמ"ש.
"הכוונה היא שרק במקרים מאוד יוצאי דופן מוגש כתב אישום כזה, כי אנחנו מדינה דמוקרטית ובמדינה דמוקרטית חופש הביטוי הוא כמעט מקודש, כדי שתהיה לנו שיחה חופשית בין כל קצוות העם, שכל אחד יוכל להשפיע על השני, שהדיון הפוליטי בינינו יהיה חופשי, ואנחנו לא נתפוס כל אדם בזמן שהוא כועס ואומר איזה אמירה מטופשת ואנחנו נהפוך אותו לעבריין פלילי, במיוחד אם ברור שהוא לא היה עושה את מה שהוא אומר.
"יחד עם זאת, אם האמירות יהיו מאוד מאוד חמורות ואם הן ייאמרו על ידי אנשים שאנחנו חושבים למשל שיש להם השפעה וקהל רציני וגדול שיכול להפוך את האמירות האלו למעשה, אפשר להעמיד לדין ובמקרים כאלה כנראה שהיועץ או היועצת המשפטית לממשלה יחליטו על הגשת כתב אישום. כאמור, זאת החלטה מאוד יוצאת דופן וקיצונית שהתקבלה רק מעט מאוד פעמים בתולדות המדינה".
יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד הציג דוגמאות להסתה שהוא מקבל. איך הרשויות מתמודדות עם זה?
"הרשויות מתמודדות עם הסתה נגד מנהיגים פוליטיים במספר דרכים, אך חשוב להבין שזו סוגיה מורכבת. מערכת המשפט אמנם מחזיקה בכלים משפטיים, אך השימוש בהם מוגבל ומחייב זהירות רבה. נדרשת הוכחה של 'מידת ודאות קרובה' שהדברים יובילו למעשים כדי להעמיד מישהו לדין, וזה לא פשוט.
"העדפה היא להתמקד בפתרונות ארוכי טווח כמו חינוך. מערכת החינוך משקיעה מאמצים בהטמעת ערכים של שיח מכבד ולא מסית. במקביל, נעשית קריאה למנהיגים ולמובילי דעה לקחת אחריות ולהתבטא באופן ענייני, תוך גינוי ביטויי הסתה בקרב תומכיהם.
"יש להיזהר מאוד מהפללה גורפת של אנשים בגין אמירות בלבד. זה צעד קיצוני שנשמר, כאמור, למקרים חמורים במיוחד. במקום זאת, יש לעודד ריסון עצמי ולנסות הוריד את גובה הלהבות בשיח הציבורי".
הביקורת היא שלא עושים מספיק כדי לעצור את ההסתה.
"אני מבין את הביקורת על כך שהטיפול בנושא אינו מספק. זו תופעה שממשיכה להתקיים לאורך שנים, ובמיוחד בתקופות של מתח לאומי. אני מסכים שנדרשת פעולה נחרצת יותר, הן מצד הרשויות והן מצד המנהיגים הפוליטיים עצמם. כולנו צריכים לעשות יותר כדי לשמור על שיח ציבורי מכבד ולא אלים.
"גם אני, באופן אישי, יכול לספר לך שאני מקבל איומים וגם נאצות אישיות, ואני מניח שאם אני מקבל, אז אנשים שמופיעים הרבה יותר בתקשורת וחברי כנסת ושרים וראש הממשלה בוודאי מקבלים הרבה יותר איומים. השיח שלנו הפך לאלים וכולנו צריכים ללמוד לדבר בצורה הרבה יותר מרוסנת".
אבי דיכטר טוען שתופעת ההסתה היום היא פי 80 יותר גרועה ממה שהיתה לפני רצח רבין.
"אני מניח שזאת אמירה מוגזמת כדרכם לפעמים של פוליטיקאים. אני מניח שהנתון אינו נשען על השוואה אמיתית ורצינית של קטעי תקשורת וקטעי עיתונות ושל איומים בפועל בשב"כ. לא נראה לי שמישהו עשה סטטיסטיקה כזאת.
"כל אחד מאיתנו שזוכר את הימים של 1995, לפני רצח רבין, ואת האמירות הקשות ביותר שנאמרו בתקשורת. אחד מהאנשים שהיו הרבה מאוד אז בתקשורת הוא היום שר בכיר בממשלה, והוא דיבר אז בצורה איומה והבטיח כל מיני הבטחות לרבין. אז אני לא הייתי ממהר לעשות את ההשוואות האלו.
"האמירות אז היו איומות וגם האמירות היום הן אמירות קשות שלא צריך להיות להן מקום בחברה דמוקרטית. צריך לזכור שמדינת ישראל נמצאת באמצע מצב מורכב של מלחמה, אנשים מוסרים את נפשם ואנשים רבים מאוד נהרגו כתוצאה מהפקרה וכתוצאה ממחדלים גדולים של ראשי המדינה והצבא. זה מרתיח את הדם וקשה בתקופות כאלו לשמור על הפה, אבל כולנו צריכים להתאמץ בכל זאת.
"אנחנו נמצאים כרגע בתקופה מאתגרת, דומה במידה מסוימת לימי רבין, כשהמדינה מתמודדת עם אירועים סוערים ומחלוקות עמוקות. במצבים כאלה, השיח הציבורי נוטה להתלהט. חשוב להבין שהפעלת המשפט הפלילי נגד הסתה צריכה להיות המוצא האחרון, לא הראשון. עלינו להיזהר מאוד מהפיכת אנשים לעבריינים בגלל אמירות, אפילו אם הן קשות ומסיתות.
"עם זאת, כשמדובר באמירות חמורות במיוחד, במיוחד מפי מנהיגי ציבור שיש להם השפעה רבה, ייתכן שיהיה מקום להתערבות משפטית. אבל לפני שמגיעים לשם, אני מאמין שהדגש צריך להיות על חינוך ועל מנהיגות אחראית. לצערי, אני לא רואה מספיק מאמץ מצד מנהיגים פוליטיים, כמו לפיד ונתניהו, לרסן את המחנות שלהם ולהוריד את גובה הלהבות. אם היינו שומעים יותר קריאות לאיפוק ולשיח מכבד מכל המנהיגים, זה היה יכול לעשות שינוי משמעותי באווירה הציבורית. זו האחריות שלהם כמנהיגים".
מתי בכל זאת היועץ המשפטי לממשלה פועל במקרים כאלה?
"התפקיד של היועצת המשפטית לממשלה הוא לפעול במקרים יוצאי דופן וחמורים ביותר, במקרים השחורים משחור. במקרים שבהם אמירה היא אמירה מסיתה מאוד, קוראת לאלימות או משבחת אלימות, מפיו של אדם שהוא מנהיג, מפיו של אדם שיש לו קהל, מפיו של אדם שמבין שאנשים לוקחים את דבריו מאוד מאוד ברצינות. אם יש אמירה כזאת שממלאת אחרי כל התנאים האלה, היועצת המשפטית לממשלה צריכה להחליט לפתוח בחקירה ואולי גם להגיש בסופה כתב אישום".
האם לדעתך יש אמת בטענת השרים לאכיפה בררנית בנושא הסתה?
"לדעתי אין אמת בטענה לאכיפה בררנית. ואם רוצים להראות שיש אכיפה בררנית, צריך להוכיח את זה. מאוד לא פשוט להוכיח זאת וצריך להראות שאותה אמירה בדיוק מפיו של אדם בעל מעמד זהה, בימין ובשמאל הפוליטי, זוכה לסנקציות שונות. אבל מאוד קשה למצוא בדיוק אותה אמירה, בדיוק מאדם באותו מעמד או באותו סדר גודל או באותה עוצמת מנהיגות. אני חושב שכל אחד מרגיש תמיד שנוהגים כלפיו באכיפה בררנית פסולה. אני מייצג אנשים כל יום בבית המשפט, וזאת האמירה הראשונה כמעט של כל אחד – 'למה נגד אחרים לא ונגדי כן'. כל אחד מרגיש מקופח והאמירה הזאת באה משם".
מה הדין לגבי עבירת הסתה והאם יש תקדימים לעונש?
"זו עבירה שהעונש המקסימלי שביהמ"ש רשאי להטיל בגינה הוא חמש שנות מאסר. מעטים הועמדו לדין בעבירה זו ובדרך כלל העונשים שהוטלו לא כללו מאסר בפועל".
האם למערכת המשפטית יש תפקיד במניעת הסתה?
"הטיפול בהסתה אינו בעיקרו תפקידה של מערכת המשפט. מערכת המשפט צריכה להתערב רק במקרים קיצוניים ביותר, כאשר יש סיכון ממשי שההסתה תוביל לאלימות בפועל. במקרים כאלה, יש מקום להעמדה לדין כדי לקבוע גבולות ברורים. כאמור, פתרון האמיתי טמון בחינוך. עלינו לחנך לסובלנות כלפי דעות שונות ולערכי הדמוקרטיה. זה צריך להיות חלק מרכזי בחינוך שלנו מגיל צעיר. בנוסף, חלק גדול מהאחריות מוטל על כתפי המנהיגים שלנו. הם צריכים להוביל בדוגמה אישית ולהראות לנו כיצד ניתן לנהל ויכוחים קשים ומורכבים בצורה עניינית, בלי לגלוש להתקפות אישיות. המנהיגים צריכים לפעול להורדת הלהבות בשיח הציבורי ולא ללבות אותן. בסופו של דבר, השינוי האמיתי יבוא מחינוך וממנהיגות אחראית, לא מאכיפה משפטית מוגברת".
(צילום ראשי: אביבי אהרון/ שאטרסטוק)
