התובעת בחרה לעסוק בדוגמנות. לשם כך התקשרה עם הנתבע 1 (להלן: "מסיקה"), המנהל סוכנות לדוגמנות, לייצגה ולמצוא עבורה עבודות בתחום. המחלוקת נשוא תובענה זו הינה עבודת דוגמנות שביצעה התובעת בהזמנת ועבור הנתבעת 2 (להלן: "טריפליי") שבשליטתו ובניהולו של נתבע מס' 3 (להלן: "אייל" או "יובל"). עבודת הדוגמנות הייתה לשם הפקת סרטון לסלולר, כמשחק "ריאליטי", שם תצולמנה הדוגמניות בבגדי ים חושפניים.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום נזיקין ותאונות
התובעת טענה כי הן מסיקה והן אייל, לא הציגו בפניה את מלוא פרטי תקנון המשחק. לדבריה, שם המשחק כפי שנמסר לה היה "הדייט המושלם" ולא "הדייט הלוהט", נמסר לה שהצילומים לא יהיו "זולים" אך "סקסיים", וכי יהיה ברור כי היא אינה מחפשת דייט אלא מדובר במשחק בלבד, וגם אם תתבקש, לאחר מכן, לקיים "דייט" עם מי מהצופים, הרי מדובר ב"דייט" מבויים. התובעת הייתה, אותה עת, אישה נשואה. כשנתבקשה התובעת לרקוד מול המצלמה, סירבה לכך. היא אף פסלה חלק מהשאלות שהופנו אליה.
פרסום סרטונים באינטרנט
לאחר כחצי שנה נודע לתובעת כי הסרטונים פורסמו ברשת האינטרנט באתר FLIX.CO.IL, כסרטונים "בעלי אוריינטציה מינית גסה". כשנכנסה התובעת לאתר, התברר לה כי בעמוד הבית, על גבי "באנר" מרכזי, היא מוצגת לבושה ביקיני בזוית צילום המדגישה את מחשופה, כשהכתוביות והכותרות הינן בעלות משמעות מינית זולה ובוטה, וכך אף התגובות (טוקבקים) שכללו גסויות וכינויי גנאי. לדבריה, היא נפגעה קשות מפרסומים אלו, במיוחד כאישה נשואה, והיא חששה מאוד מתגובות משפחתה וכל מכריה לפרסום. התובעת הגישה תביעה מכח חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965, חוק הגנת הפרטיות תשמ"א- 1981 והחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח- 1998.
בית משפט השלום בת"א קבע כי הכנת הסרטונים עצמם, והצגתם ברשת או בסלולר, אינה מגיעה כדי עוולה אזרחית כלשהי. אולם לא כך המצב בהוספת הכותרות והכיתוביות, הטקסט המופיע באתר הפרסום, בצמוד לסרטונים. שני הדברים יחדיו, עולים כדי כל אחת מהעוולות נשוא התובענה. בסרטון עצמו אין הרבה יותר מאשר נערה בבגד ים חושפני, משתכשכת בבריכה, מציגה את גופה ומתמסרת למצלמה.
התובעת לא יכולה הייתה שלא להבין כי היא מתבקשת להציג את גופה לראווה, אך אין בסרטונים אלו כל חריג מצילומי אופנה של דוגמניות בבגדי ים המתפרסמים חדשות לבקרים בעיתונים, בטלוויזיה או ברשת. התובעת נראית נינוחה והיא משתפת פעולה עם המראיין והצלם. גם הטענה על תצלומי תקריב שנעשו ללא ידיעתה, אינה משכנעת, כאשר התובעת הסכימה להצטלם בבגד ים זעיר והיא מודעת יפה לגופה. איש לא כפה עליה להצטלם כשהיא יורדת לבריכה או יוצאת ממנה, כשהיא מורחת רגליה בשמן שיזוף או נעה בבריכה מצד לצד. בכל צילומי פרסומת לבגדי ים של החברות המובילות בארץ ובעולם, התנהגות הדוגמנית אינה שונה, בטיבה, מהתנהגות התובעת באותו יום צילומים. התובעת בחרה בדוגמנות בבגדי ים והסרטונים אינם חורגים מהסכמתה.
לשון הרע ופגיעה בפרטיות
אולם הדברים שונים בתכלית בכל הקשור ל"מעטפת" שהכינו הנתבעים 2 ו- 3, יחד עם אנשי אתר FLIX, לסרטונים. הרמזים הבוטים, הסקסיסטיים, ההופכים את הדוגמנית לחפץ המוצע לצופים לצורך "דייטים לוהטים", הכינויים והשפה, אינם אלא לשון רע, פגיעה בפרטיות והטרדה מינית, ואין לקבל כל טענה על הסכמה מפורשת או מכללא לתוכן הפרסום. הוכח ברורות כי שם המשחק, כפי שהוצג לדוגמנית היה "הדייט המושלם", ולא "הלוהט". נאמר והובטח להן כי הדברים יוצגו שלא בפרובוקטיביות זולה. התובעת לא ידעה כלל, ואף לא נתנה הסכמתה ל"עטיפה" בה הוצגו הסרטונים לקהל הצופים. ממילא יש להניח כי העריכה הסופית ובחירת הכיתוביות נערכה והוכנה זמן רב לאחר יום הצילומים.
בית המשפט קבע כי פרסומה של התובעת כאישה קלת דעת, המחפשת ריגושים בדייטים עם זרים, תוך רמזים עבים להתנהגות מינית חופשית, במיוחד כשהיא אישה נשואה, והנתבעים ידעו על כך, תוך הפיכתה לחפץ המוצע לצופים, להנאתם, הינה ביזוי והשפלה של ממש. לאור האמור, נפסק לטובת התובעת פיצוי בסך 50,000 ש"ח.
(ת.א.(ת"א) 162477-09 פארן ואח' נ' מסיקה ואח' )
