ביהמ"ש קבע חובת זהירות מוגברת של סוחר רכב כלפי הקונה

התובע, מאיר פליישר, רכש רכב משומש מחברת אוטו בילו סנטר, העוסקת במכירת מכוניות משומשות. זמן קצר לאחר רכישת הרכב גילה התובע כי מד האוץ (ספידומטר) של הרכב זויף, כך שמספר הקילומטרים שהופיעו במד האוץ במועד הרכישה של הרכב היה נמוך במידה משמעותית ממספר הקילומטרים שהרכב נסע בפועל. כמו כן גילה התובע, כי לרכב היו ארבעה בעלים קודמים, ולא רק שניים כפי שהוצג על-ידי אוטו בילו, כאשר לפחות אחד מהם לא היה אדם פרטי כי אם קיבוץ.

בעקבות זאת הגיש פליישר תביעה נגד אוטו בילו. אוטו בילו, מצידה, הגישה הודעת צד ג' לחברת שלמה ניו-קופל. בהודעת צד ג' טענה אוטו בילו, כי קנתה את הרכב מחברת שלמה, ומכרה אותו כמות שהוא לפליישר, כך שהאחריות לזיוף הרכב מוטלת על שלמה. שלמה, לעומת זאת, הגישה הודעת צד ד' נגד אדם בשם בנימין אלבז, שממנו רכשה שלמה את הרכב. שלמה הוכיחה, כי גם אצלה שהה הרכב במשך חודש בלבד ונמכר כמו שהוא לחברת אוטו בילו, כך ששלמה עצמה לא עשתה ברכב כל שינוי.
 
השופטת לושי-עבודי דנה בפרשה, וקבעה כי התנהגותו של אלבז (צד ד') אכן מעוררת תמיהה, כך שקיימת אפשרות שהרכב אכן זויף בתקופה שבה היה בבעלותו של אלבז. בית-המשפט הניח אפוא לצרכי פסק-הדין כי זה היה המצב, אם כי נמנע מלפסוק בכך באופן מפורש.

ביהמ"ש: על סוחר רכב חלה אחריות מוגברת
אף-על-פי-כן, ולמרות הקביעה שאוטו בילו ושלמה עצמן לא זייפו את הרכב, קבע בית-המשפט כי שתי חברות אלו אחראיות בכל זאת למכירה של הרכב המזויף (שלמה אחראית כלפי אוטו בילו והאחרונה אחראית כלפי התובע). זאת, בשל טיב עיסוקן של שלמה ושל אוטו בילו כחברות הסוחרות ברכב משומש.
 
בית-המשפט קבע כי, למרבה הצער, זיוף פרטי רכב משומש מהווה מחזה נפוץ למדי בישראל. לפיכך קבעה השופטת לושי-עבודי כי על סוחר רכב, שדרך עיסוקו הקבועה היא בתחום המסחר ברכב משומש, חלה אחריות מוגברת ביחס להצגה נכונה של פרטי הרכב לקונה. בית-המשפט הדגיש, כי קביעה זו נכונה גם כאשר סוחר הרכב משמש רק כ"צינור", כלומר קונה ומוכר רכב משומש כמות שהוא.
 
בית-המשפט ציין, כי חובת הזהירות המוגברת של סוחר הרכב קיימת גם במישור החוזי (מכוח חוק המכר וחוק החוזים) וגם במישור הנזיקי (מכוח עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין). בית-המשפט קבע, כי לאור הוראות חוק אלה, טענת סוחר הרכב, לפיה לא ידע על הפרטים המזויפים, לא תשמש לו הגנה, משום שהוראות חוק אלה מטילות אחריות על סוחר הרכב גם כאשר היה עליו לדעת על זיוף הרכב (מבחן האדם הסביר).
 
השופטת לושי-עבודי הוסיפה וקבעה, כי בעקבות המקרים הרבים שבהם מזויפים רכבים משומשים בישראל, על סוחר הרכב לצפות מראש עובדה זו ולבדוק את פרטי הרכב, כגון על-ידי בדיקת רשיונות הרכב במשרד הרישוי, בדיקת הרכב במכון מוסמך, בדיקת מספר השלדה של הרכב וכיו"ב. לחילופין, על סוחר הרכב להתריע בצורה ברורה בפני הקונה על האפשרות, כי הרכב מזויף ולציין בפניו באופן מפורש כי לא ערך כל בדיקות בעניין זה.
 
בסופו של עניין קבע אפוא בית-המשפט, כי שלמה אחראית כלפי אוטו בילו וכי אוטו בילו אחראית כלפי התובע. ואולם, הואיל ואוטו בילו עצמה אף היא חברה שדרך עיסוקה במכירת רכב משומש, הרי שהשופטת לושי-עבודי קבעה כי היה לה אשם תורם בשיעור של 100%, כך ששלמה לא חויבה לפצותה. לעומת זאת, אוטו בילו חויבה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

(ת"א 2248-08 פליישר ואח' נ' אוטו בילו ואח')