לפי פרסומים בתקשורת, שופט בית המשפט השלום בתל-אביב, דן מור, נאלץ לפרוש מכהונתו בעקבות חקירה פלילית בענייני מס שנפתחה נגדו במסגרתה נחקר באזהרה.
הקטנת שיעור המס ופרישה
כפי שפורסם, החקירה נערכה בעקבות ביקורת אקראית שבוצעה בתיק השומה של בנו של השופט. במסגרת הביקורת נמצא, כי הכנסות מהשכרת נכס מסוים שהיה בבעלותו של האב דווחו בין השנים 2000-2007 כהכנסות של בנו על אף שהיו הכנסותיו של השופט מור ואף בפועל הועברו אליו.
לפי הודעת משרד המשפטים, פעולה זו הביאה להקטנת מס בו היה חייב השופט מור בסך של כ-200 אלף ₪ (קרן). השופט מור ביקש לסיים את ההליך בכופר (במקרים מסוימים רשויות המס יכולות להמיר את עבירות המיסים בתשלום כופר כסף), ובעקבות הסכמתו לפרוש מכהונתו, הסכים היועץ המשפטי לממשלה "באופן התואם את המקובל בנוגע לאזרח מן השורה", שניתן לסיים את ההליך בדרך זו, כאשר ההחלטה הסופית לגבי התשלום ושיעורו תיקבע על ידי ועדת כופר (ועדה הדנה בנושאי מס) ברשות המיסים (YNET, 3.10.11).
אידיאליזציה של השופטים?
השופט מור הוא שופט וותיק שנודע כשופט בעל קול עצמאי וביקורתי, ויש להצטער על פרישתו בנסיבות שפורסמו.
בתוך כך, הידיעה בעניינו מעוררת הרהורים כלליים יותר על השפיטה ותדמיתה, על הפער לעתים בין תדמיות למציאות, כמו גם על האידיאליזציה של תדמיתה הנקייה מרבב של מערכת השפיטה, אידיאליזציה שאנו מטפחים כחברה משיקולים מובנים, אף אם לעתים אלה אינם יותר משאיפות לב בלתי-אפשריות.
השופטים שלנו יושבים בתוך עמם אולם בה בעת גם מורמים מהעם. חוק יסוד: השפיטה קובע, כי "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". החברה מוסרת בידי השופטים את הסמכות יוצאת הדופן להכריע בגורלם של אנשים ולהתוות נורמות התנהגות המתפרשות כמעט בכל תחומי החיים.
בפרפראזה על דברי הנשיא ברק, אם הכל שפיט או שכמעט הכל שפיט, הרי שעל מי ששופט מוטלת אפוא אחריות כבדה.
אמנם, על השופטים לפסוק לפי החוק, אולם בידיהם גם הסמכות לפרש את החוק ולקבוע במידה רבה בפרשנותם זו את תכניו ותוצאתו המעשית.
סמכות מוסדית וערכית-מוסרית רבת עוצמה זו מחייבת בצידה אחריות רבה, לא רק שלא לסטות מן השורה אלא לשמש דוגמה ואידיאל. האמון של בעל הדין או הנאשם הנדון בפני השופט הוא שמשפטו ינוהל ללא משוא פנים, בהגינות, ביושר, ועל ידי מי שהנו חף מרבב. על השופט, המשמש נציגה וקולה המוסמך של החברה או הקהילה לקבוע נורמות התנהגות וערכים לאחרים - לעמוד בנורמות אלה בעצמו ולשמש מודל לבני הקהילה שהוא יושב בתוכה. לצד המהותי של הדברים נלוות שורות של פרקטיקות טקסיות וגינוני כבוד, שהגם שיש המבקרים אותן, הן נועדו להדגיש את מעמדו הרם של השופט המייצג מוסד שאנו מבקשים לתת בו אמון ומפקידים בידיו סמכות מכרעת.
מאחורי הגלימה - השופטים הם בני אדם
עד כאן חלקה הנורמטיבי הרצוי של המשוואה. אולם, בחלקה האחר טמונה העובדה שאף היא גלויה וידועה - מאחורי גלימתם, השופטים שלנו, טובים וראויים ככל שיהיו, אינם אלא בני-אדם. אנו מצפים, כי השופטים ישפטו בני-אדם כבני-אדם, באנושיות ובשכל ישר. עלינו גם לזכור, כי השופטים, כבני-אדם, חשופים אף הם לעתים לחולשות אנוש.
הציפייה האידיאלית שלנו כחברה משופטינו היא, ככל הנראה, לראותם כמלאכים חסרי פגמים. התפקיד השיפוטי יוצר מעין אידיאל המתנתק לעתים מהאדם הנושא בתפקיד, על תכונותיו, מעלותיו וחסרונותיו. אלא שזו כאמור דיכוטומיה בלתי אפשרית. ברוב הזמן היא נפתרת מעצם העובדה שהרוב המכריע של השופטים מבקשים לעמוד ואף עומדים בציפיות או לפחות במרבית הציפיות הנובעות מתפיסת תפקידם בעיני הסובבים אותם בחוג המקצועי, האישי והחברתי ובעיני עצמם. עם זאת, יש ומתעוררים לפרקים מקרים בהם שופט פלוני כושל מלעמוד באידיאלים הנשגבים הללו.
העניין ואף מידת הפליאה שמעוררת ידיעה על פרישתו של שופט בנסיבות חריגות כאלה, כגון חקירה פלילית או משמעתית, משקפים את הדיכוטומיה הזו בין תפיסתנו האידילית הנשגבת והמובנת את התפקיד השיפוטי לבין המציאות האנושית, שאינה מושלמת.
זו כמיהה אנושית ומובנת שיש שראו בה אפילו מעין כמיהה ילדותית. מעין אידיאליזציה שאנו ככל הנראה זקוקים לה ומטפחים אותה. יש בה חשיבות רבה כמובן לשמירת האמון במערכת השפיטה והיא נסמכת על יסודות איתנים של הגינות ויושרה הנדרשים כאמור ממי שמתיימר להכריע בגורלם של אחרים ולקבוע אורחות חייהם. אולם, כדאי לזכור דווקא בעת קרות המקרים החריגים הללו, שמדובר במערכת המורכבת מבני-אדם וככזו עשויים לקרות בה גם מקרים שכאלה. יש לשפוט אותם באמות מידה של בני-אדם, באנושיות והגינות, אף בשים לב לשיקול כבד המשקל של אמון הציבור במערכת השפיטה. אדרבא, חריגותם דווקא עשויה להעיד על חוסנה של המערכת בכללותה.
טיפול המערכת בשופטים שכשלו
בהיבט הארצי יותר של הדברים, הטיפול של המערכת בשופטים שכשלו נעשה באופן מסורתי באמצעות הבנות שקטות, שנועדו להביא בנסיבות הנדרשות לכך לדעת ראשי המערכת לפרישתו של השופט בהסכמה. היא גם מושפעת מהרצון להראות שאין נוקטים מידה שונה עם השופט, וכי נוהגים בו ככל האדם.
