כבר למעלה מחצי יובל נסוב השיח הציבורי והמשפטי סביב שאלת פרישתן המוקדמת של נשים והאם היא מהווה אפליה מגדרית במשפט הישראלי.
בשנת 1987 נחקק חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, ובו הוסדר ע"י המחוקק כי גיל פרישת החובה הוא זהה לשני המגדרים. אולם, חוק זה מאפשר לנשים לבחור אם יפרשו לגמלאות מוקדם יותר.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום דיני עבודה
לחצו לקריאה מורחבת בנושא זכויות עובדים
עד אז עיקר השיח התרחש בבית המשפט שפעם אחר פעם קבע כי הזכות לשוויון בין המינים, זכות יסוד היא.
הטוענים השתמשו בטענת השוויון בין המינים שבאה לידי ביטוי גם בשוויון הזדמנויות בעבודה. מעסיקים אחדים ידעו לקדם זכות זו כבר בהסכמים קיבוציים.
בית המשפט העליון היה הראשון שנתן לגיטימציה לשוויון בגיל הפרישה כאשר קבע, כי לנשים זכות להשתתף באורח חיים שוויוני בחיי העבודה, והעמיד את עיקרון השוויון בראש הסולם הנורמטיבי.
בג"ץ נבו - פסק דין מהפכני
בבג"ץ נבו (בג"ץ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990)) קבע בית המשפט העליון קביעה מרחיקת לכת בפסק דין מהפכני. תחילתו של המאבק המשפטי נסובה סביב שאלת פרישת חובה לנשים בגיל 60 בעוד שלגברים גיל פרישת החובה היה 65 כעולה מההסדר הקיבוצי במקום עבודתה של ד"ר ניב.
ד"ר נבו פוטרה מעבודתה בגיל 60 ועתרה לבית הדין האזורי לעבודה בכדי שיכריז שסעיף זה בהסכם מהווה אפליה פסולה ואסורה, ולכן עליה להמשיך בעבודתה עד גיל 65, או לחלופין לקבל פיצוי בגין הפרישה הכפויה בגיל 60.
בית הדין האזורי דחה את עתירתה בטענה, כי מדובר באבחנה סבירה שאינה נוגדת את תקנת הציבור ובכך נתן אישור לאפליה נגד נשים מטעמים פטרנליסטיים שנועדו דווקא להגן על הנשים. ד"ר נבו עתרה לבג"ץ, שקבע כי אכן מדובר באפליה אסורה ופסולה.
בפסק דינו כתב השופט בך, כי פרישה מוקדמת משפיעה על התפתחות מסלול הקריירה של העובדת עוד בתקופה הקודמת לפרישה, מעביד נמנע לשלוח את העובדת להכשרות מקצועיות ואף נוטה לעיתים לא לקדם עובדת מאחר שהוא יודע כי ההנאה מפירותיה תהיה קצרה בחמש שנים מאשר אצל גבר.
בחינת סוגיית גיל הפרישה
עשור לאחר חיקוק חוק פרישה שווה לעובד ולעובדת ובעקבות המשבר העמוק במערכת הפנסיה הוקמה ועדה בראשות שופטת בית המשפט העליון, השופטת נתניהו, שהמנדט שלה היה לבחון באופן מקיף את סוגיית גיל הפרישה מעבודה, על היבטיה החברתיים והכלכליים וכן את סוגיית האחדת גיל הפרישה של שני המגדרים, גברים ונשים.
המלצת הוועדה הייתה העלאת גיל פרישת החובה לגיל 67 לגברים ולנשים כאחד תוך יישום הרפורמה באופן הדרגתי ובמשך שנים.
העלאת גיל הפרישה נובעת משיקולים כלכליים ובעיקר מהעלייה בתוחלת החיים, שכן פעמים רבות הפרישה מהעבודה גורמת להליך נפשי המקשה על שגרת יומו של הפורש לגמלאות.
ניתן ללמוד מהחקיקה ומהפסיקה, כי מקורה האפליה הינו פטרנליסטי הבא להגן על הנשים ולהעניק להן מקפצה לשילוב בשוק העבודה, אולם אם תבחר האישה להמשיך ולעבוד, על המעסיק לאפשר לה להמשיך עד גיל פרישת החובה והוא גיל 67.
לאחרונה אף נדחה ערעור של מעסיק בבית הדין הארצי לעבודה שקבע פה אחד כי בפיטוריהן ובהרעת תנאי העסקתן הופלו המשיבות לרעה מטעמי גיל על ידי המערערת-מעסיקתן (עע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי ו-15 אח').
הוחלט: גיל הפרישה יועלה ל-64
בימים האחרונים, הוחלט ע"י שר האוצר להעלות את גיל הפרישה לנשים בשנתיים בלבד ל-64 ולא ל-67 כפי שהמליצה ועדה מקצועית במשרד האוצר.
נקבע, כי גיל הפרישה יעלה בהדרגה ל-64 החל מ-2012, כאשר בכל רבעון יעלה גיל הפרישה ב-4 חודשים נוספים ובסך הכל בשש פעימות.
עוד בנושא:
