האינטרנט והרשתות החברתיות שחדרו לחיינו בעשור האחרון, חוללו מהפך של ממש, במובן החיובי. הם חשפו את כולם למאגר ידע עצום וכל אחד, בכל גיל, יכול בלחיצת כפתור לגלוש ולקבל מידע רב בכל נושא שמעניין אותו. גם ברמה החברתית יש לרשתות השונות יתרון עצום, וכבר נוכחנו לא פעם ביכולת שגלומה בהן להעלאת המודעות החברתית לנושאים שונים ולכוח המחאתי רב העוצמה שלהן. עם זאת, לצד היתרונות הרבים, הרשתות החברתיות הן קרקע פורייה לסכנות רבות, בייחוד בקרב בני נוער.
מהן הסכנות הטמונות ברשת?
כאשר מדברים על סכנות הטמונות לבני נוער ברשתות החברתיות, יש להתייחס הן לסכנות בהן בני הנוער הם קורבנות העבירה, והן לסכנות שבהן בני הנוער הם מבצעי העבירה.
קורבנות עבירה - הזמינות וקלות התקשורת בין אנשים שונים, מוכרים וזרים, שמאפשרות הרשתות החברתיות, מהוות כר פורה לעבריינים מסוגים שונים, בעיקר פדופילים ועברייני מין ובעיקר כלפי בני נוער, שהינם חסרי ניסיון ואינם מודעים מספיק לסכנות שטמונות בחשיפה שלהם ברשתות האלו.
ביצוע עבירה - החסם הפסיכולוגי שמונע מכולנו, בייחוד מבני הנוער להתבטא ולעשות דברים פנים אל פנים, או אפילו בשיחת טלפון, אינו קיים ברשתות החברתיות. שם, הם מרשים לעצמם להתבטא באופן חופשי, בלי לחשוב פעמיים מה הם כותבים ומבלי להבין את משמעות ההשלכות של פרסום ברשתות החברתיות השונות. מבלי משים, הם עלולים לעשות דברים לא מוסריים רבים כמו: שיימינג או חרמות ולגרום לעגמת נפש רבה, שלצערנו במקרים קיצוניים, כבר הובילה לא אחת גם להתאבדויות של הצד הנפגע. אבל מעבר לבעיה המוסרית, בני הנוער יכולים להפוך לעבריינים של ממש ולעבור עבירות פליליות, כמו פגיעה בפרטיות (שהיא העבירה הנפוצה ביותר), ואף עבירות של איומים והסתה לביצוע עבירות נוספות.
מהי עבירת פגיעה בפרטיות?
על פי סעיף 2 (4) לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות היא "פרסום תצלום של אדם ברבים, בנסיבות בהם עלול הפרסום להשפילו, או לבזותו, במזיד או בשוגג". כלומר, כל פרסום צילום של אדם, שעלול להביך את המצולם, נחשב כעבירת פגיעה בפרטיות, שהינה עבירה פלילית שהחוק מתייחס אליה בחומרה רבה.
בני הנוער אינם מודעים למשמעות הנרחבת של ההגדרה הזו, ולא מבינים שכשהם מפיצים צילומים שהם צילמו, בסיטואציות חברתיות "משעשעות", ובטח כאשר הם מפרסמים תמונה מביכה ללא אישור, הם למעשה הופכים לעבריינים פליליים. דוגמא נפוצה היא קטינים שמצלמים את עצמם מקיימים יחסי מין ולאחר שבני הזוג נפרדים, אחד מהם מפיץ את הצילומים. מקרה חמור נוסף לדוגמא שנדון בימים אלה, הוא מקרה שבו קטין ביקש ממישהי שהוא מכיר להשתמש בטלפון נייד שלה. כשהיא נתנה לו את המכשיר, הוא ניצל את העובדה שלא שמה לב, נכנס לספריית התמונות, מצא שם תמונות עירום שלה, שלח אותן לעצמו ופרסם אותן ברשת.
חשוב לזכור גם, שבעידן הטכנולוגי של היום, קל מאוד לשחזר ולהתחקות אחר הפעילויות שלהם ברשתות החברתיות, והתיעוד הזה מהווה בסיס לעדות יציב וקביל. כך קרה למשל, בתיק בו הואשם קטין בסחר בסמים, והעדות הנגדית הייתה גם היא של קטין. במקרה הזה, מה שחיזק את התביעה היתה ההתכתבות בווטסאפ של הנאשם, שחשפה את המידע כולו, לרבות פרטים על כינויי הסם, המקום שבו קבעו הנערים להפגש וכו'.
מהן עבירות סחיטה?
לעיתים, סיטואציה שהחלה כשעשוע תמים מתדרדרת, ומגיעה לכדי סחיטה באיומים כדי להשיג טובות הנאה: "אם לא תבואי היום/ תשלמי לי... אפיץ את התמונה שלך". במקרה הגרוע יותר, העניינים מסלימים ומגיעים אף לכדי הסתה לביצוע עבירות נוספות, בנוסח: "אם לא תרביץ לו/ תעשן/ תגנוב... אפרסם את התמונה".
במה מסתכנים בני הנוער שעוברים עבירות ברשת?
מכיוון שמדובר בעבירות פליליות, בני הנוער מסתכנים בתיק פלילי על כל המשתמע מכך.
בתי הדין מחמירים מאוד בעניין הזה, אך לא ניתן לומר בוודאות מה יהיו העונשים שיוטלו על הנער העבריין. פעמים רבות בית המשפט בוחר לנקוט הליך "צדק מאחה", שמפגיש את הפוגע עם הנפגע כדי שיתנצל בפניו. בנוסף, הנפגע יכול לתבוע גם פיצוי כספי לנזקו, במסגרת עוולה אזרחית.
אם נער/ה עובר/ים עבירה, הם מוזמנים לחקירה משטרתית, וזכאים להתייעץ עם עורך דין ועם הוריהם בטרם החקירה. להורים יש את הזכות להיות נוכחים בחקירה, אלא אם קצין אסר זאת, בשל חשש לפגיעה בפרטיות של קטינים אחרים, המעורבים בפרשה
מה צריכים לעשות בני נוער שמוצאים את עצמם בסיטואציה כזו?
אם מישהו נפגע כתוצאה מעבריינות ברשת, עליו להגיש תלונה במשטרה באופן מיידי, כדי לנסות ולמזער את הנזקים, ככל שניתן.
אם נער/ה עובר/ים עבירה, הם מוזמנים לחקירה משטרתית, וזכאים להתייעץ עם עורך דין ועם הוריהם בטרם החקירה. להורים יש את הזכות להיות נוכחים בחקירה, אלא אם קצין אסר זאת, בשל חשש לפגיעה בפרטיות של קטינים אחרים, המעורבים בפרשה.
מה ניתן לעשות כדי למנוע מקרים כאלו?
ראשית, על ההורים מוטלת חובת האחריות לשוחח עם הילדים על שימוש זהיר ונבון ברשתות החברתיות, גם כדי להגן עליהם ולמנוע מהם להיות קורבנות לעבירה, ובמקביל להגן עליהם מלהפוך לעבריינים. על ההורים להסביר לילדים שהם לא יכולים להתבטא ככל שעולה על דעתם, לגרום להם להיות זהירים מאוד בתמונות שהם מצלמים וביחס למי שמצלם אותם, להנחות אותם ולהזהיר אותם מפני הסכנות הטמונות ברשתות החברתיות.
לצורך ההקבלה, ניתן להשוות את הרשת לכביש ראשי סואן. כשילדנו יגיעו לגיל המתאים, הם יחצו אותו לבד, אבל מחובתנו כהורים, להזהיר אותם מהסכנות שבדרך, להנחות אותם ולהראות להם מה שחשוב לדעת.
השתתפה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת משפטי
