קצבה או מענק
כאשר אדם נפגע בתאונת עבודה, הוא זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. סכומים אלו נגזרים מגובה השתכרותו של הנפגע, ואמורים לבטא את הפסד ההשתכרות הצפוי שלו, אלמלא היה נפגע, למשך כל שנות עבודתו בעתיד.
לדוגמה, אדם שהשתכר 8,000 ₪ לחודש, נפצע בתאונת עבודה בגיל 30, ואבד את כושר השתכרותו: לפי חישוב גס ופשוט, הוא יהיה זכאי לגמלאות ביטוח לאומי על אובדן השתכרות לעתיד בסך הקצבה החודשית שנקבעה לו כפול 12 חודשים בשנה כפול 37 שנות עבודה לעתיד.
התשלום מתקבל בדרך של קצבה חודשית, או בחלק מהמקרים, בסכום חד פעמי - מענק.
אם רוצים לחשב את השווי הכולל העכשווי של כל הקצבאות הצפויות לאותו נפגע בעתיד עד סוף זכאותו, לא מבוצעת הכפלה ישירה אלא חישוב "היווני". הסכום ה"מהוון" של הגמלאות יהיה תמיד נמוך מהסכום המתקבל בהכפלה ישירה, מתוך ההנחה שאילו היה המבוטח מקבל לידיו את הסכום הכולל היום, היה יכול להשקיעו בתשואה של 3% ריבית "ולהרוויח". כלומר: "הפיכת" כל סכום שאמור להשתלם בקצבאות חודשיות לסכום חד פעמי המשולם מראש, משפרת מאוד את מצבו של הזכאי לעומת קבלת קצבאות חודשיות משך שנים רבות בעתיד. לכן, וכדי לאזן בין שני המצבים, באו לעולם "טבלאות ההיוון" המפחיתות את הסכום המתקבל בהכפלה ישירה באופן "מותאם" לרווח של 3% ריבית שנתית.
הפחתת אחוז הריבית מ -3% ל-2%
בשנים האחרונות ועקב העדר כל אפשרות לקבל ריבית על סכום "מושקע", התמנתה ועדת וינוגרד כדי לדון בשאלה אם אחוז הריבית הנהוג בחישובים היווניים של גמלאות הביטוח הלאומי שהוא 3% מזה עשרות שנים, ראוי להשתנות. הוועדה קבעה, שאכן ראוי לשנות את אחוז הריבית ולהעמידו על 2% במקום 3%. עקב כך תוקנו תקנות ההיוון של הביטוח הלאומי וכבר מספטמבר 2016 יתבצעו חישובי שווי גמלאות הביטוח הלאומי לפי היוון של 2%.
מדובר במהפך של ממש, כי השווי הכולל העכשווי של גמלאות הביטוח הלאומי שאותן יפחיתו מפיצויי הנפגעים יגדל מאוד, אולם מצידה השני של המשוואה יש צפי ממשי שגם שיעור הפיצויים יגדל לפי אותו יחס.
הורדת אחוז ההיוון מ- 3% ל 2% משפיעה גם על חישוב פיצויי הנזיקין.
כאשר מחשבים פיצוי בתיקי נזיקין, החלק הגדול והעיקרי של הפיצוי מורכב מנזקי העתיד שיגרמו לנפגע עקב הארוע הנזקי עד יום מותו. הפסדי שכר חודשיים שיגרמו מידי חודש בעתיד, ועלות עזרה, נסיעות, והוצאות חודשיות צפויות אחרות מרכיבים את מה שנקרא "נזקי עתיד", וכל אלה מרכיבים חלק עיקרי מסכום הפיצוי. נזקים עתידיים אלו מחושבים בפסקי הדין ובהסדרי פשרה עם חברות הביטוח בסכום חד פעמי המשולם מראש ולא בתשלומים חודשיים.
לכן, גם פיצויים אלה מחושבים לפי היוון שלוקח בחשבון 3% ריבית.
בימים אלה כאמור, ועקב שינוי תקנות הביטוח הלאומי, המערכה השיפוטית ממתינה לטיעון המתבקש, שיש לחשב גם את "נזקי העתיד" לפי היוון של 2% במקום 3%.
הטענה המשפטית וגודל השינוי בפיצוי
השינוי המתבקש של חישוב פיצויי העתיד בתיקי נזיקין לפי היוון של 2% במקום 3% הוא מהותי ביותר ואינו אוטומטי. להבדיל משינויי חקיקה בנוגע לחישוב גמלאות הביטוח הלאומי, הרי שבתיקי הנזיקין ההיוון לפי 3% לא קבוע בחוק, אלא השתרש בנוהג משך עשרות שנים בשורה ארוכה של תקדימים משפטיים.
הלכת זדה
בשנת 1975 אישר לראשונה בית המשפט העליון סטייה מאחוז ההיוון שהיה מקובל באותה עת בפסק הדין הידוע כהלכת "זדה" (ע"א 469/74, 130/75, יפה, גילה ו- ענבל זדה נגד מרדכי בכר, ואח' פ"ד ל(1) 169, 171). שם נקבע, כי במקרה שבו מנכים מסכום הפיצוי עבור הפסדי השתכרות בעתיד את הקצבאות המשתלמות לניזוק על ידי המוסד לביטוח לאומי, יש להוון את הפיצויים באותו אחוז ריבית שבו מהוונות הקצבאות על פי הדין. השוואה זאת באחוזי הריבית באה כדי למנוע אי צדק שנוצר על ידי היוון שונה של שני סכומים אלה. באותה תקופה הורד אחוז ההיוון של גמלאות הביטוח הלאומי מ- 5% ל- 3%, ובהתאם הוחלט בעניין משפחת זדה שגם הפיצוי המגיע להם יהוון באחוז זהה.
בהמשך אושר הכלל הזה גם בע"א 830/76 אליהו סעדה נ' משה חמדי, לג (1) 589
מאז חלפו 40 שנות משפט והכלל לא שונה. גם ההיוון לפי ריבית של 3% נותר על כנו משך 40 שנה! כל המערכת הכלכלית והמשפטית חישבה פיצויים עתידיים או גמלאות עתידיות לפי ההנחה של 3% ריבית.
ככל שהנפגע צעיר יותר וצפויות לו שנות "הפסד" עתידיות רבות יותר, כך לשינוי באחוז ההיוון תהיה השפעה גדולה יותר. כך לדוגמא, 25 עד 35 שנות הפסד עתידיות עשויות להעלות את שיעור הפיצוי עבור אותן שנים ב 20%. שנות היוון רבות יותר כמו 45 שנה ויותר עשויות להגדיל את הפיצוי גם ב-30%
המשמעות הפרקטית: הגדלת הפיצוי
לכן, שינוי ההיוון מ 3% ל 2% מהווה מהפכה של ממש.
ככל שהנפגע צעיר יותר וצפויות לו שנות "הפסד" עתידיות רבות יותר, כך לשינוי באחוז ההיוון תהיה השפעה גדולה יותר. כך לדוגמא, 25 עד 35 שנות הפסד עתידיות עשויות להעלות את שיעור הפיצוי עבור אותן שנים ב 20%. שנות היוון רבות יותר כמו 45 שנה ויותר עשויות להגדיל את הפיצוי גם ב-30%.
בשל העובדה שהפסדי העתיד בתיקי נזיקין מהווים את החלק העיקרי של הפיצוי, הרי שהגדלת הפיצוי באבות נזק אלה עשויה לשנות את הפיצוי הכולל ולחולל מהפך של ממש בשוק הביטוח.
הגדלה משמעותית זו של פיצויים תשפיע לאורך זמן על חישובים אקטואריים, העלאת תעריפי ביטוח של מבטחי משנה והעלאת פרמיות.
חברות הביטוח מתנגדות לשינוי
כבר היום טוענים "הנזיקיסטים" בבתי המשפט לחישובי נזק המבוססים על היוון של 2% ואפילו פחות. בשלב זה יש התנגדות של חברות הביטוח לשינוי זה, אולם לא ירחק היום שבו יגיע התקדים הראשון בפסק דין שלום, מחוזי, ומאוחר יותר גם עליון, שמשטר ההיוון של 3% חלף עבר לו, ומהיום מבצעים היוון לפי אחוזי ריבית נמוכים יותר.
