תביעות משפטיות בגין רשלנות רפואית מתמקדות לרוב בטענה כלפי רופא מסוים, שעשה פעולה כלשהי (או נמנע מלעשות פעולה חשובה), וכתוצאה מהמעשה או מהמחדל שלו, נגרם נזק לחולה ובמקרה הגרוע יותר אף מוות.
למה נדרשת התביעה בתיקי רשלנות רפואית?
גרסאות הצדדים בתיקי רשלנות רפואית הן לרוב גרסאות קוטביות, ולפיכך כלי עיקרי וחשוב שעומד בפני עורך הדין, הוא החקירה הנגדית ומידת בקיאותו בסוגיה שעומדת על הפרק.
חשוב להבין שהשופטים ברובם הינם הדיוטות בתחום הרפואה ופסיקתם מסתמכת על בחינת טענותיהם של שני הצדדים בלבד ולא על ידע אישי. מכיוון שכך, תפקידו של עורך הדין מטעם התביעה הוא לשכנע את השופט שהתזה שלו היא הנכונה ולא גרסתו של הנתבע. לצורך כך, מתבססת התביעה על רשומות רפואיות, על הספרות הרפואית, על מאמרים בתחום, ובעיקר על חוות הדעת הרפואית ועל החקירה הנגדית, שלה יש משקל מכריע בהליך.
כאשר מתנהל הליך משפטי בגין רשלנות רפואית, המומחה מטעם התובע מעיד ונחקר, וכך גם המומחה מטעם הנתבעים חוקר ונחקר. בית המשפט שומע את העדויות וצריך להחליט איזו מהעדויות הוא מעדיף - האם את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים או חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים.
מהו הקושי בהבאת חוות דעת רפואית?
באופן טבעי וברור, על התביעה להביא חוות דעת רפואית שתבסס את טענת התובע לפיה הרופא המטפל התרשל. חוות הדעת צריכה להינתן מפי רופא העוסק באותו התחום שבו עוסק הרופא שכשל, וקשה מאוד למצוא מומחה כזה, שיצא בצורה נחרצת ובאופן גלוי וישיר, נגד קולגה שלו למקצוע.
למרבה הצער רק לרופאים מעטים שנמצאים במערכת, יש את האומץ והיושרה לתת חוות דעת בתיק כזה. ברוב המקרים, הרופאים שמוכנים לתת את חוות הדעת הם רופאים שפרשו לפנסיה וחוששים פחות מלצאת נגד עמיתיהם למקצוע.
מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט
מכיוון שלרוב השופטים אין ידע רפואי מעמיק, ומכיוון שהפרוטוקולים ותמלילי החקירות הם ארוכים ומייגעים, שופטים רבים מחליטים, בצעד מוטעה, למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שתפקידו יהיה להכריע בין שתי התזות הרפואיות.
החלטה זו היא החלטה מוטעית ממדרגה ראשונה, שמביאה את הדברים לכדי עיוות דין של ממש.
אומנם, תפקידו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט הוא לשמוע את טענות שני הצדדים, לקרוא את כל החומר המשפטי ולתת את דברו, כאשר לעורכי הדין, משני הצדדים, יש את האפשרות לחקור את המומחה על דוכן העדים, אך חקירתם בטלה בשישים אל מול תפיסת הנאמנות של השופט כלפיו.
אמנם במקרים נדירים, המומחה הרפואי שמינה בית המשפט היה מספיק אמיץ כדי לכתוב דברים כנגד הרופא שהתרשל, אבל האחוזים מאוד מאוד קטנים וברוב הגדול של המקרים, חוות דעתו של המומחה מוטה מלכתחילה, ולו באופן בלתי מודע, אך לא רק
מהו הפרדוקס שבמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט?
המומחה הרפואי שממנה בית המשפט אמור להיות חסר פניות, ללא משוא פנים, ולתת חוות דעת אובייקטיבית.
זוהי טעות מוחלטת מיסודה, שכן בפועל, מטבע האנושות, אותו רופא מומחה נמצא באותה 'קליקה' של הרופא הנתבע. קרוב לוודאי שפגש או יפגוש אותו פעמים רבות בכנסים ובנקודות מפגש אחרות, ולכן יעשה ככל יכולתו כדי להגן על הרופא שהתרשל. הדבר דומה למשחק כדור מים, שבו מעל פני המים נראה המשחק הוגן, אך מתחת לפני המים יש מכות, דחיפות ושריטות.
מבלי לפגוע בכלל ציבור הרופאים, ייתכן שההטיה נעשית אפילו באופן בלתי מודע, וככלל כשעל רופא להתייחס לטיב הטיפול של קולגה שלו, היחס לעולם יהיה בסלחנות ואף פעם לא באופן אובייקטיבי מלא.
אמנם במקרים נדירים, המומחה הרפואי שמינה בית המשפט היה מספיק אמיץ כדי לכתוב דברים כנגד הרופא שהתרשל, אבל האחוזים מאוד מאוד קטנים וברוב הגדול של המקרים, חוות דעתו של המומחה מוטה מלכתחילה, ולו באופן בלתי מודע, אך לא רק.
בתביעות רבות בגין רשלנות רפואית, הדבר אפילו לא קורה תמיד "מתחת למים", והוכח הלכה למעשה בשני מקרים בתחום הרשלנות הרפואית, בהם טיפל הח"מ, ובהם מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. במקרה האחד, נגש בהפסקה הרופא המומחה אל הח"מ ושאל אותו בזו הלשון: "לרגע חשבת שאני אתן חוות דעת שתפגע בקולגה שלי?". במקרה נוסף, באופן כמעט זהה, נגש הרופא המומחה לח"מ ושאלו: "באמת חשבת שאני אכתוב משהו שיפגע בקולגה?". זוהי נאיביות לחשוב שרופא מטעם בית המשפט יהיה חסר פניות, ולכן הזעקה הזו חייבת להישמע.
מה ניתן לעשות כדי להימנע מהטיה כזו בחוות הדעת?
באופן עקרוני כאשר שופט מציע למנות מומחה רפואי מטעמו, חשוב מאוד להתנגד ולא להסכים. עם זאת, ברוב המקרים, למרות ההתנגדות, יחליט השופט למנות את המומחה מטעמו, מתוך הנחת עבודה שהוא נקי מפניות.
עם הזמן, שופטים רבים מבינים שאין להם דרך לדעת על טיב הקשרים המסועפים האפשריים שקיימים בין המומחה שמינו לרופא שהתרשל, לבוס של הרופא שהתרשל, לחבר של הרופא שהתרשל וכך הלאה, ולכן, אינם יכולים לסמוך על הגינותם והאובייקטיביות של אותם רופאים מומחים שמתמנים.
במצב דברים זה, על השופט להכריע בכוחות עצמו בין חוות דעת הצדדים, לאחר שמיעת חקירות נגדיות וסיכומי הצדדים, זאת בהתבסס על ניסיונו השיפוטי, תבונתו והכללים המשפטיים שפותחו לאורך עשרות שנים.
מניסיון הח"מ, אלה מוכיחים עצמם כעדיפים על מה שהוא בפועל מסירת כח ההכרעה בידי רופא אחר מאשר הרופא שהתרשל.
לסיכום ניתן לומר, כי עם כל הקושי והמורכבות של הפסיקה בתיקי רשלנות רפואית, אין מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט והתקווה היא שעניין זה יבוטל לאלתר.
