סיפור המעשה, טענת החברה והתביעה
החברה הפכה בשנת 2006 לחברה ציבורית וגייסה מהציבור סכומים נכבדים, שרובם ירדו לטמיון בשל ניהול כושל של הנתבע המייסד (ומייסד נוסף). התובעת נאלצה להתנהל בשני הסדרי נושים במסגרתם הושגו הסכמות בנוגע לתנאי ההתקשרות של החברה עם הנתבע והמייסד הנוסף.
החברה טענה, כי הנתבע, מייסדה, הפר ארבע התחייבויות עיקריות כלפיה, אשר נקבעו בהסדר הנושים השני, והעמידה את תביעתה על סך 2,000,000 ₪ אף שטענה לנזק גדול בהרבה.
בית המשפט דן בתוקפו של הסדר הנושים ביחס לנתבע
בית המשפט קבע, כי יש לבחון תחילה האם הסדרי הנושים של החברה חלים על הנתבע ומחייבים אותו, ואם כן - יש לבחון את טענות החברה לפיהן הנתבע הפר את התחייבויותיו מכוח הסדר הנושים השני.
אם יוכחו ההפרות הנטענות, יהיה צורך לבחון את השלכות אותן הפרות.
באשר לשאלה העקרונית האם הסדרי הנושים של החברה מחייבים את הנתבע, בית המשפט קבע, כי לנוכח לשונו המפורשת של סעיף 350 ט לחוק החברות, ואף לנוכח עמדתו של הנתבע עצמו, תקפו המחייב של הסדר הנושים השני ביחס לנתבע אינו שנוי במחלוקת.
באשר לשאלה האם הנתבע הפר את התחייבויותיו על פי הסדר הנושים השני, נדרש בית המשפט לבחינת טענות החברה.
התחייבות הנתבע לעבוד במשרה מלאה בחברה
לאחר שמיעת עדויות ובחינת הראיות, בית המשפט קבע, כי הנתבע הפר את התחייבותו לפי הסדר נושים שני לעבוד כסמנכ"ל פיתוח במשרה מלאה ולהקדיש לה את מלוא זמנו ומרצו.
התחייבות הנתבע להימנע ממשיכת כספים מהחברה
על פי הסדר הנושים השני, התחייבו בעלי השליטה שלא להגדיל את יתרת חובם לחברה, וכי במקרה של הגדלת החוב, תהיה זכאית החברה לקזז מיד מדמי הניהול המגיעים להם.
החברה טענה, כי סך החוב של הנתבע בגין כספים שמשך ממנה מגיעים לסכום של כ - 3.5 מיליון ₪.
בית המשפט קבע, כי הנתבע משך כספים בהמחאות גם לאחר שזכות החתימה שלו בוטלה בהחלטת דירקטוריון החברה, וכן נערכו חיובים שונים בכרטסת הרשומה על שמו (סלולר, כבלים וכו'). טענות הנתבע לפיהן משיכות הכספים נעשו בהסכמת החברה נדחו על ידי בית המשפט.
בית המשפט נדרש גם לטענה אודות סכומי ריבית אותם היה על הנתבע לשלם לחברה על פי הסדר הנושים השני, אחת לרבעון, לנוכח טענת הנתבע, כי החברה קיזזה לו את חיובי הריבית ממשכורתו.
בית המשפט דחה גם טענה זו של הנתבע, וקבע כי האחרון הפר את התחייבותו לשאת בחיובי הריבית הנ"ל.
זכותה של החברה להשבה של 40% מדמי הניהול ששולמו לנתבע
על פי הסדר הנושים השני, הוסכם כי במקרה בו בעלי השליטה יטענו לקיומם של יחסי עובד מעביד כלפי החברה, יופחת מתשלום דמי הניהול השנתיים המשולמים או ששולמו בעבר שיעור של 40%.
החברה טענה, כי משהנתבע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה וטען בה לקיומם של יחסי עובד מעביד, כי אז היא זכאית לקזז מדמי הניהול ששולמו לו 40%. החברה טענה, כי הסעיף הנ"ל נוסח בהתאם להלכת גדרון בה הכיר בית הדין הארצי בחוקיותם של הסדרים מעין אלה.
הנתבע טען, כי הסעיף הנ"ל חל רק מקום בו יקבע כי הוא אכן זכאי לתמורה נוספת בשל יחסי עובד מעביד, ולא בעת שהתביעה תלויה ועומדת בבית הדין לעבודה והטענה לקיומם של יחסי עובד מעביד טרם הוכרעה.
עוד טען הנתבע, כי פרשנות אחרת משמעה "הענשתו" על עצם העובדה שהגיש תביעה, וכן העלה טענות נוספות ביחס לתחולת סעיף זה לגביו.
בית המשפט דחה טענה זו של החברה בנימוק, כי זכותה החברה להשבה נועדה רק למקרה בו יקבע כי הנתבע זכאי לסכומים נוספים מעבר לדמי הניהול ששולמו לו.
עוד קבע בית המשפט, כי פרשנות אחרת תהיה בעלת משמעות "עונשית" כלפי הנתבע, ולא זו היתה כוונת הצדדים להסכם.
עניין זה לא הוכרע, ובית המשפט קבע כי המקום המתאים לדון בו הינו בית הדין לעבודה.
בית המשפט קיבל את עמדת החברה, וקבע כי בהסדר הנושים השני נתנה לנתבע אופציה לבחור בין תשלום מלוא חובו לחברה לבין מימוש השעבוד על מניותיו, ומשנקבע כי הלה חדל לקיים את התחייבותו להעניק שירותי ניהול לחברה, הרי שעליו לשלם לה את מלוא חובו במועדים שנקבעו בפסק הדין
התחייבות הנתבע לפרוע את חובו לחברה
החברה טענה, כי מאחר שהנתבע הפר התחייבותו להעניק לחברה שירותי ניהול, לא עומדת לו עוד האפשרות למחוק את חובו לחברה כנגד מניותיו המשועבדות ועליו לשלם לחברה את מלוא חובו.
בית המשפט קיבל את עמדת החברה, וקבע כי בהסדר הנושים השני נתנה לנתבע אופציה לבחור בין תשלום מלוא חובו לחברה לבין מימוש השעבוד על מניותיו, ומשנקבע כי הלה חדל לקיים את התחייבותו להעניק שירותי ניהול לחברה, הרי שעליו לשלם לה את מלוא חובו במועדים שנקבעו בפסק הדין.
סופו של דבר, בית המשפט קיבל את תביעתה של החברה כנגד מייסדה, וחייב אותו במלוא סכום התביעה כפי שהועמדה לצרכי אגרה, דהיינו, על סך 2,000,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
פסק דין מעניין זה מתייחס למצב חריג בו חברה תובעת את מייסדה בגין נזקים בתקופת הסדר נושים, ובסופו של יום זוכה במלוא תביעתה נגדו.
(ת"א 49473-02-15 טי.אר.די. אינסטרום בע"מ נ' צביקה דוידוביץ')
