בישראל מונהגת מדיניות של אפס סובלנות כלפי אלימות בבתי הספר, הן מצד התלמידים והן מצד צוות המורים, והחוק הפלילי מחמיר מאוד עם תופעות אלימות בכלל ואלימות בבתי ספר בפרט. כך לדוגמא, קיים איסור חמור על החזקת סכין מחוץ לביתו של אדם שלא "למטרה כשרה", אם כי נקבעה חזקה בדין לפיה נשיאת אולר הינה "למטרה כשרה", אלא אם הוכח אחרת. מנגד – חזקה זו אינה חלה כאשר מדובר בתחומי מוסדות חינוך על כל סוגיו, ועל החזקת אולר בתוך בית הספר, שלא לומר, סכין או אגרפון, נקבע עונש כבד במיוחד של חמש שנות מאסר!
מהי "אלימות" בעיני החוק?
העבירה העיקרית מתייחסת ל"תקיפה" וכוללת מכות, דחיפות ואפילו נגיעות בגופו של אדם ללא הסכמתו. כמו-כן, תקיפה נחשבת גם כאשר ישנה הפעלת כוח, במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי־נוחות לאחר, כגון שימוש בחום, אור, חשמל, גז, ריח, או כל חומר אחר.
מהו העונש על תקיפה?
העונש הקבוע בגין תקיפה הינו מאסר של שנתיים. במקרה של גרימת חבלה של ממש – שלוש שנות מאסר, ובמקרה שנגרמה חבלה חמורה – העונש קופץ לעד שבע שנות מאסר. החוק מחמיר גם בכל הקשור לתקיפה נגד מורים, מעצם היותם "עובדי ציבור".
על מי מוטלת האחריות?
בשורה ארוכה של פסקי-דין, הבהירו בתי המשפט בישראל כי חובת הפיקוח, ההשגחה והמניעה, ככל האפשר, בעניין אלימות תלמידים, חלה על המוסד החינוכי וצוותו. כך גם, חוזרי מנכ"ל משרד החינוך אינם מתירים מקום לספק באשר לחומרה שמייחסת המערכת לנושא עקרוני זה.
כאשר מדובר באירועים קשים במיוחד, כמו גרימת חבלה חמורה ו/או מעשי התעללות בתוך בית הספר, הצוות החינוכי מחויב על-פי חוק לדווח לגורמי הרווחה (עו"ס לחוק נוער, פקידי סעד) ואף למשטרה. אי-קיום חובת דיווח זו מהווה עבירה פלילית שעונשה מאסר של שישה חודשים
מה צריכים/מורשים מורים לעשות במקרי אלימות?
על המורים לגלות בעצמם מקרים של אלימות ולפעול להפסקה מיידית של פגיעה בתלמיד, החל מבירור העניין מול התלמיד הפוגע, חיפוש בכליו, מעורבות יועצי בית הספר וזימון ההורים.
הפסקה מיידית של האלימות - כדי להפסיק את ההתנהגות האלימה, בעודה מתרחשת, רשאים המורים להשתמש בכוח "סביר" כמוגן על-פי חוק העונשין: "להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו" של הקרבן. במקביל, רשאי מורה להגן על עצמו מפני תקיפה מצד תלמיד, במסגרת "הגנה עצמית" העומדת לזכותו (סעיפים 34י, 34טז לחוק העונשין, תשל"ז-1977). עם זאת, חל איסור חמור להעניש תלמידים בכל צורה של ענישה גופנית, או בדרך של ענישה משפילה ומעליבה.
דיווח - כאשר מדובר באירועים קשים במיוחד, כמו גרימת חבלה חמורה ו/או מעשי התעללות בתוך בית הספר, הצוות החינוכי מחויב על-פי חוק לדווח לגורמי הרווחה (עו"ס לחוק נוער, פקידי סעד) ואף למשטרה. אי-קיום חובת דיווח זו מהווה עבירה פלילית שעונשה מאסר של שישה חודשים.
כאן המקום לעמוד על אבחנה חשובה ביותר מבחינת הדין הפלילי: ילד אינו נושא באחריות פלילית למעשיו בטרם מלאו לו שתים עשרה שנים. לכן, כאשר הקטין הפוגע הוא מתחת לגיל 12, בית הספר רשאי להפעיל שיקול דעת בהתאם לנסיבות המקרה ולשקול האם ניתן לטפל באירוע במסגרת בית הספר, או שעליו לפנות גם לעובד סוציאלי לחוק הנוער. אולם, בנסיבות של סיכון מיידי לקטין או לסביבה, חובה לדווח על כך למשטרה לאלתר.
אחריותו של צוות המוסד החינוכי
התרשלות המוסד החינוכי בקיום חובותיו על-פי חוק אינה רק עבירה פלילית, אלא מהווה גם עוולה אזרחית בגינה ניתן לתבוע פיצוי הולם מאת הנהלת בית הספר, וכן ממשרד החינוך עצמו והרשות המקומית המפעילה את אותו מוסד. בית הספר נושא באחריות כוללת לביטחונם של תלמידיו ומתוך כך חייבים המורים לצפות סיכונים אפשריים כחלק מ"חובת הזהירות" המוטלת עליהם.
בתי המשפט בישראל אינם מהססים להטיל על המערכות הרלוונטיות אחריות למעשי אלימות כלפי תלמידים בתחומי בית הספר ולחייבן בהתאם. על פי הפסיקה, חובת הזהירות של מורה כלפי תלמידו נגזרת מחובת הזהירות של אב כלפי בנו: "חובתם של המורה ושל ההורה היא בהשגחה על הקטין הן מפני פגיעתו של גורם חיצוני - חי או דומם - הן מפני פגיעה של הקטין באחרים, והן מפני פגיעה של הקטין בעצמו" (ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פד"י מז(1), בעמ' 812). כמו-כן נקבע, כי מידת ההשגחה והפיקוח הנדרשת מהמורים תגדל כאשר מדובר בתלמידים בעלי נטייה לאלימות ו/או שנמצאים בחבורה אשר ניתן לצפות לסיכון יותר גבוה מהם. זאת ועוד, קיימת חובת זהירות מוגברת ממורים המפקחים על הנעשה בחצר בית הספר, שהינו מרחב פחות מוגן הדורש מידת פיקוח גבוהה וקפדנית יותר (ע"א 785/80 עיריית פתח תקווה נגד צרפתי ואח', פ"ד לח(3), בעמ' 42).
אמנם, לא מדובר באחריות מוחלטת של מוסדות חינוך ובית המשפט העליון כבר קבע, כי: "המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע ספונטנית, שאינה צפויה מראש" (ע"א 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל, נתניה, לה(2), בעמ' 771). אולם, כאשר יוכח שבית הספר לא פעל כנדרש כדי למנוע אירועים אלימים, חרף היכולת הסבירה לצפותם מראש, תחול עליו האחריות לגרימת כל אותם נזקים.
מהן זכויותיו של הורה שילדו נפגע כתוצאה מאלימות בבית הספר?
כשלהורה נודע שילדו סבל מאלימות בבית הספר, הכרחי שיפעל ללא דיחוי כדי לתעד את הנזק ולאסוף את הראיות הקשורות לאירוע. לבטח, על ההורים לפנות בעצמם למשטרה כדי להגיש תלונה בשם ילדם הנפגע ולא לחכות עד שבית הספר יתחיל לפעול.
זכותם של ההורים לקבל מידע על ההליך הפלילי וניהולו מעוגנת בחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001 ש"מטרתו לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה ולהגן על כבודו כאדם". בין השאר, ההורים זכאים לעיין בכתב האישום שהוגש נגד האחראים לפגיעה בילדם, להביע את עמדתם בנוגע להשגת הסדר טיעון עם הנאשמים, ולדרוש שלפני מתן גזר הדין תובא בפני בית המשפט הצהרה בכתב על כל פגיעה ונזק שנגרמו לילד בשל העבירה, לרבות נזק גוף, נזק נפשי או נזק לרכוש.
• השתתפה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת משפטי
