חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג- 1973, קובע כי נכסים שנצברו לאחר הנישואין יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים. נכסים שהתקבלו בירושה, או במתנה, או שנמכרו לפני הנישואין לעומת זאת, לא יחולקו בין הצדדים.
למרות זאת, בפסק דין תקדימי, בתיק שנוהל ע"י עו"ד בלס, קבע בית המשפט העליון בירושלים, כי דירה שהיתה שייכת לבעל עוד לפני הנישואין, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים במסגרת גירושין - זאת בניגוד לחוק יחסי ממון.
רוצים לשאול שאלה בנושאים קשורים? היכנסו לפורום גירושין
על אף שהאישה אינה רשומה כבעלים של הדירה, ולא הכירה את הבעל במועד שרכש את הדירה, טענה התובעת שיוצגה על ידי עו"ד בלס, שיש לחלק את הדירה בין בני הזוג, בנימוק שלא רק התרומה של האישה לרכישת הדירה היא הקובעת, אלא גם התרומה המשפחתית שתרמה האישה.
בית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה שופטים קבע כי, "לא רק התמורה הכספית היא החשובה, אלא התמורה של האישה לבית בגידול הילדים ועצם מגוריה של האישה בדירה הם הקובעים שמגיעה לה מחצית מזכויות הדירה". על פסק דין זה הגיש הבעל בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בירושלים, אשר דחה את
הבקשה והותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו.
המסקנה העולה מתקדים משפטי זה היא, שבן או בת זוג שמביאים רכוש מתקופת טרום הנישואין, עלולים למצוא את עצמם מחלקים את הרכוש עם בן הזוג במקרה של גירושין, וזאת על אף האמור בחוק יחסי ממון. כיצד ניתן, אם כן, להתמודד עם התקדים? הסכם ממון טרם הנישואין פותר בעיות רבות שעולות במצב של גירושין.
כדי למנוע חלוקה של דירה שנרכשה עוד לפני הנישואין, מומלץ לא לעשות שימוש משותף ברכוש קודם של אחד הצדדים. לדוגמה, אם ברשות האישה דירה על שמה, עדיף להשכיר אותה, ואת הכסף מהשכירות לא להכניס לחשבון משותף, אלא לחשבון נפרד, ולעגן את הזכויות בהסכם כתוב.
