חוק הגנת הפרטיות בישראל, שנחקק לפני למעלה מארבעה עשורים, עובר בימים אלה שינויים מהותיים כדי להתאים את עצמו לעידן הדיגיטלי. התיקונים החדשים שאושרו לאחרונה מתמקדים בהגדרה מחודשת של מסגרת הגנת המידע, ביטול דרישות מיושנות והענקת סמכויות אכיפה משמעותיות יותר לרשות להגנת הפרטיות.
במאמר זה נסקור את עיקרי החוק, נתמקד בסוגיית הצילום ללא רשות, ונבחן את השינויים החדשים והשלכותיהם על הפרט והארגונים בישראל.
עיקרי חוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981
חוק הגנת הפרטיות מקיף את כל תחומי הגנת הפרטיות ונוגע למגוון תחומי משפט. הוא מגדיר מהי פגיעה בפרטיות ובאילו מצבים היא עשויה להיות מוצדקת. החוק קובע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, המאפשרת תביעת פיצוי בנזיקין, וכן עבירה פלילית שעונשה המקסימלי עומד על חמש שנות מאסר. בנוסף, החוק מסדיר את פעילותם של מאגרי מידע הכוללים מידע פרטי ורגיש וקובע כי ראיות שהושגו תוך כדי פגיעה בפרטיות לא תהיינה קבילות, אלא באישור בית המשפט.
העיקרון המנחה של החוק, כפי שמופיע בסעיף 1, הוא איסור על פגיעה בפרטיות של הזולת ללא הסכמתו. החוק מגדיר מספר דרכים שבהן עלולה להתרחש פגיעה בפרטיות, ביניהן בילוש או התחקות אחרי אדם, האזנה אסורה, צילום אדם ברשות היחיד ופרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות משפילות או מבזות.
צילום ללא רשות ושימוש במצלמות אבטחה
אחת הסוגיות המרכזיות בחוק הגנת הפרטיות נוגעת לצילום ללא רשות. החוק אוסר על צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, כלומר במקום פרטי שאינו פתוח לציבור הרחב. יתרה מזאת, החוק אוסר על פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו.
חוק הגנת הפרטיות מתייחס גם לסוגיית צילום קטינים ומחמיר את ההגנה על פרטיותם. בעוד שהחוק אוסר על צילום אדם ברשות היחיד ללא הסכמה, צילום קטין במרחב הציבורי אינו אסור באופן מוחלט. עם זאת, בנסיבות מסוימות, כמו מעקב או הטרדה, הדבר עלול להיחשב לפגיעה בפרטיות. החוק אוסר על פרסום תצלום של קטין בנסיבות משפילות או מבזות וכן על שימוש בתמונתו למטרות רווח, ללא הסכמת האפוטרופוס החוקי. במקרה של הפרה, ניתן להגיש תביעה אזרחית ולזכות בפיצויים של עד 67,309 שקל או עד 134,618 שקל אם הוכח כי הפגיעה נעשתה בכוונה תחילה.
לגבי מצלמות אבטחה, החוק אינו אוסר באופן גורף על השימוש בהן, אך מטיל מגבלות על אופן השימוש והצבתן. ארגונים המשתמשים במצלמות אבטחה נדרשים להקפיד על מספר כללים. ראשית, יש ליידע את הציבור על קיומן של מצלמות אבטחה באמצעות שילוט ברור. שנית, השימוש במצלמות צריך להיות למטרה לגיטימית, כגון אבטחה ובטיחות.
בנוסף, יש להשתמש במצלמות באופן מידתי, כלומר רק במידה הנדרשת להשגת המטרה. לבסוף, יש לנקוט אמצעים סבירים להגנה על המידע המצולם מפני גישה או שימוש לא מורשים. חשוב לציין כי חוק הגנת הפרטיות ומצלמות אבטחה בעבודה מעלים סוגיות נוספות הנוגעות לפרטיות העובדים. על המעסיקים להקפיד על איזון בין צורכי האבטחה והניהול לבין זכויות העובדים לפרטיות.
זכויות נושאי המידע וחובות בעלי מאגרים
החוק מעניק לאנשים שמידע אודותיהם נאסף כמה זכויות חשובות. ראשית, קיימת זכות העיון, לפיה כל אדם זכאי לעיין במידע המוחזק עליו במאגר מידע. בנוסף, ישנה זכות התיקון, המאפשרת לאדם לדרוש תיקון של מידע לא נכון או לא מדויק אודותיו. החוק גם מעניק את הזכות למחיקת מידע, במקרים מסוימים, וכן את הזכות להתנגד לעיבוד מידע אודותיו.
חוק הגנת הפרטיות מקדיש תשומת לב מיוחדת להגנה על מידע במאגרי מידע. החוק מחייב רישום של מאגרי מידע העומדים בקריטריונים מסוימים אצל רשם מאגרי המידע. בעלי מאגרי מידע נדרשים למנות מנהל מאגר שיהיה אחראי על אבטחת המידע ושמירה על הוראות החוק. החוק אוסר על שימוש במידע שבמאגר שלא למטרה שלשמה הוקם המאגר, ומטיל אחריות על בעלי המאגר, מחזיקיו ומנהליו בכל הנוגע לאבטחת המידע ושמירה על פרטיות נושאי המידע.
תיקונים חדשים בחוק הגנת הפרטיות
לאחרונה אושר תיקון משמעותי לחוק הגנת הפרטיות, המהווה את העדכון המקיף ביותר מאז נחקק לפני 43 שנים. התיקון נועד להתאים את החקיקה הישראלית להתפתחויות הטכנולוגיות ולסטנדרטים הבינלאומיים בתחום הגנת הפרטיות. הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 14) התשפ"ב-2022 הביאה לשינויים משמעותיים בחוק.
אחד השינויים המרכזיים הוא אימוץ המונחים "בעל שליטה במידע" ו"מחזיק במידע", המקבילים למונחים המקובלים בתקנות הגנת המידע האירופאיות (GDPR). שינוי זה מסייע בהתאמת התעשיה הישראלית לסטנדרטים הבינלאומיים ומצביע על כוונה להשוות את רמת הגנת הפרטיות בישראל לזו האירופאית.
התיקון מחזק את עקרון "צמידות המטרה", המחייב שימוש במידע רק למטרה שלשמה נמסר. החוק אוסר על עיבוד מידע שלא למטרה שנקבעה כדין במסמך מטרות המאגר, עיבוד ללא הרשאה או בחריגה ממנה, ואיסור עיבוד מידע שהתקבל בניגוד להוראות החוק.
צמצום חובת רישום מאגרי מידע
התיקון מצמצם משמעותית את חובת הרישום של מאגרי מידע. החובה תחול רק על מאגרים של גופים ציבוריים, מאגרים של סוחרי מידע ומאגרים למטרות דיוור ישיר עם יותר מ-10 אלף רשומות. במקביל, נוספה חובת דיווח על בעלי שליטה במאגרי מידע עם 100 אלף רשומות ומעלה. שינוי זה מסיר נטל רגולטורי משמעותי מעסקים קטנים ובינוניים.
מינוי ממונה הגנת פרטיות
התיקון מחייב גופים מסוימים למנות ממונה הגנת פרטיות, בדומה לדרישת ה-Data Protection Officer ב-GDPR. הממונה יהיה אחראי על הכנת תכניות הדרכה, בקרה על עמידה בהוראות החוק, דיווח להנהלה על ליקויים ושמירה על קשר עם הרשות להגנת הפרטיות. חובת מינוי ממונה חלה על גופים שמעבדים מידע כדרך עיסוק עיקרית, מבצעים ניטור שיטתי ושוטף, או מחזיקים מידע רגיש בהיקף ניכר.
הגברת סמכויות האכיפה
התיקון מעניק לרשות להגנת הפרטיות סמכויות פיקוח ואכיפה מורחבות. הרשות תוכל לבצע חקירות ובירורים מנהליים, ולהטיל אמצעי אכיפה מנהליים, כולל עיצומים כספיים משמעותיים. גובה העיצומים ייקבע בהתאם לגודל מאגר המידע, סוג ההפרה והכנסות הארגון.
זכויות מורחבות לאזרחים
התיקון מקנה לאזרחים אפשרות לתבוע פיצוי כספי של עד 10,000 שקל ללא הוכחת נזק במקרה של הפרת זכויות עיון במידע, תיקון מידע, הודעה על עיבוד מידע או העברת מידע. תקופת ההתיישנות על פגיעה בפרטיות הוארכה משנתיים לשבע שנים.
חוק הגנת הפרטיות מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק במקרים מסוימים של הפרת הוראות החוק, מה שמחזק את ההגנה על זכויות הפרט ומעודד ארגונים לציית להוראות החוק.
שאלות נפוצות לגבי חוק הגנת הפרטיות
הנה מספר שאלות שהגיעו למערכת משפטי לאחרונה.
מהם הקנסות על צילום ללא רשות?
חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, המאפשרת תביעת פיצוי בנזיקין וכן עבירה פלילית שעונשה המקסימלי עומד על חמש שנות מאסר. התיקון החדש לחוק מאפשר לאזרחים לתבוע פיצוי כספי של עד 10,000 שקל ללא הוכחת נזק במקרה של הפרת זכויות מסוימות.
האם מצלמות אבטחה בעסק שלי עומדות בחוק הגנת הפרטיות?
החוק אינו אוסר באופן גורף על השימוש במצלמות אבטחה, אך מטיל מגבלות על אופן השימוש והצבתן. כדי לעמוד בדרישות החוק:
> יש ליידע את הציבור על קיומן של מצלמות אבטחה באמצעות שילוט ברור.
> השימוש במצלמות צריך להיות למטרה לגיטימית, כגון אבטחה ובטיחות.
> יש להשתמש במצלמות באופן מידתי, כלומר רק במידה הנדרשת להשגת המטרה.
> יש לנקוט אמצעים סבירים להגנה על המידע המצולם מפני גישה או שימוש לא מורשים.
מה מותר ומה אסור בצילום עובדים?
השימוש במצלמות אבטחה במקום העבודה מעלה סוגיות נוספות הנוגעות לפרטיות העובדים. על המעסיקים להקפיד על איזון בין צורכי האבטחה והניהול לבין זכויות העובדים לפרטיות. יש לשמור על איזון ועל זכויות העובדים ומומלץ להתייעץ עם עו"ד בנושא.
לקבלת מידע מפורט יותר או במקרה של שאלות ספציפיות, מומלץ לפנות לרשות להגנת הפרטיות או להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום זה.
לסיכום, התיקונים לחוק הגנת הפרטיות מהווים צעד משמעותי בהתאמת החקיקה הישראלית לעידן הדיגיטלי ולסטנדרטים הבינלאומיים. עם זאת, עדיין קיימים פערים בין החקיקה הישראלית לבין ה-GDPR, בעיקר בנושא זכויות נושאי המידע. ארגונים ועסקים בישראל נדרשים להתאים את פעילותם להוראות החדשות, תוך הקפדה על שמירת פרטיות לקוחותיהם ועובדיהם. אזרחים, מצידם, זוכים להגנה מוגברת על פרטיותם ולכלים משפטיים חזקים יותר להתמודדות עם הפרות. ככל שהטכנולוגיה ממשיכה להתפתח, סביר להניח כי החוק ימשיך להתעדכן ולהתאים עצמו לאתגרי העתיד.
(צילום ראשי: שאטרסטוק)
