באמצע המלחמה ובמהלך חסר תקדים, משמיע שר המשפטים יריב לוין דברים קשים נגד החלטת בג״ץ המורה לו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור סוף סוף נשיא לבית המשפט העליון.
ד"ר יאיר שגיא, מומחה למשפט מנהלי מאוניברסיטת חיפה, מתריע על ההשלכות החמורות של צעד זה על הדמוקרטיה הישראלית ועל עצמאות מערכת המשפט. בראיון מיוחד הוא מסביר את הבסיס המשפטי להחלטת בג"ץ ומדגיש את הסכנות הטמונות בהתעלמות ממנה.
מהו הבסיס המשפטי להחלטת בג"ץ לחייב את שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים?
ד"ר שגיא: "הבסיס המשפטי להחלטת בג"ץ נמצא בהוראות חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט, העוסקות בדרך מינויים של שופטים, בהרכב הוועדה ובהליכי הבחירה. סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, קובע כי כאשר שר המשפטים רואה שיש למנות נשיא לבית המשפט העליון, עליו לכנס את הוועדה. לפי הוראת החוק, מינוי נשיא נחשב למינוי שופט לעניין זה. לפי פרשנות בית המשפט, ברגע ששר המשפטים מזהה צורך במערכת בתי המשפט לנשיא או לשופט, הוא אמור לכנס את הוועדה. במקרה הנוכחי, השר לא עשה זאת במשך תקופה ארוכה של כשנה".
עד כמה מבוססת טענתו של השר לוין כי החלטת בג"ץ מנוגדת לחוק?
"טענתו של השר לוין אינה מבוססת מבחינה משפטית. הסוגיה המרכזית כאן היא בעצם האם ניתן לקבל סמכות אבסולוטית במדינה דמוקרטית. פרשנות השר, לפיה הוא בלבד מחליט מתי יש צורך לכנס את הוועדה, מעניקה לו למעשה סמכות בלתי מוגבלת. זוהי גישה המנוגדת לעקרונות הדמוקרטיה הליברלית, השוללת ריכוז כוח מוחלט בידי גורם אחד שיכול לעשות בו כרצונו.
ד"ר יאיר שגיא, מומחה למשפט מנהלי, אוניברסיטת חיפה. "קיימת סכנה ממשית למשבר חוקתי"
"יתרה מכך, השר אינו יכול להימנע מכינוס הוועדה רק משום שאין לו רוב רצוי בה. זוהי פגיעה בעקרונות שלטון החוק ובתפקודה התקין של מערכת המשפט. חשוב להדגיש כי העיכוב במינוי שופטים, במיוחד בבית המשפט העליון, משפיע על העומס במערכת ועל קצב סגירת התיקים, דבר שעלול לפגוע בשירות לציבור לאורך זמן".
"סירובו של שר המשפטים לציית להחלטת בג"ץ יהווה משבר חוקתי הנוגע בליבת הדמוקרטיה"
מה הן ההשלכות המשפטיות האפשריות אם השר יסרב לציית להחלטת בג"ץ?
"אנו נמצאים בטריטוריה משפטית בלתי מוכרת, ולכן קשה לצפות במדויק את ההשלכות של צעד חסר תקדים שכזה. סירובו של שר המשפטים לציית להחלטת בג"ץ יהווה משבר חוקתי הנוגע בליבת הדמוקרטיה.
"מבחינה פרוצדורלית, ניתן לשקול הליכי ביזיון בית משפט או עתירות נוספות לבג"ץ. עם זאת, המהות של הבעיה היא עמוקה יותר - כיצד מתמודדים עם שר בכיר שמסרב באופן פומבי לקיים פסיקה של בית המשפט העליון. יש לציין כי סירוב כזה עלול ליצור אפקט דומינו, כאשר בעלי תפקידים אחרים במערכת עשויים להתלבט למי עליהם לציית במקרה של הוראות סותרות מהממשלה ומבית המשפט. מצב זה עלול להוביל לאנרכיה מנהלית ולפגיעה בתפקוד התקין של מוסדות המדינה".
"הפרדת רשויות בישראל – המשמעות של פרשנויות דין מנוגדות עלולה להיות מסוכנת"
יש לדעתך סכנה למשבר חוקתי אמיתי? ואם כן, מה הן המשמעויות?
"אכן, קיימת סכנה ממשית למשבר חוקתי. משבר כזה מתרחש כאשר שתי רשויות שלטון מחזיקות בפרשנויות מנוגדות של הדין. המשמעויות של משבר כזה הן מרחיקות לכת ומסוכנות. ראשית, נוצרת אי ודאות משפטית, כאשר נושאי משרה ציבורית עלולים להתקשות בקבלת החלטות נוכח הנחיות סותרות מהממשלה ומבית המשפט.
"שנית, יש פגיעה חמורה בשלטון החוק, שכן התעלמות מפסיקות בית המשפט מערערת את יסודותיו. בנוסף, עלולה להיווצר אנרכיה מנהלית, מעין מצב של 'כל דאלים גבר' במערכות השלטון. כמו כן, משבר חוקתי עלול לערער באופן משמעותי את אמון הציבור במוסדות השלטון. חמור מכך, בתקופת מלחמה, חוסר יציבות שלטונית עלול להוות סיכון בטחוני ממשי. בסופו של דבר, משבר חוקתי מסוג זה מאיים על היציבות הדמוקרטית ועלול להוביל לתוצאות בלתי צפויות ומסוכנות".
מה הם המנגנונים המשפטיים הקיימים לפתרון משברים חוקתיים מסוג זה, אם יש?
"למעשה, אין מנגנונים משפטיים מובנים לפתרון משברים חוקתיים מסוג זה. זאת כיוון שמשבר חוקתי מייצג כשל במערכת המשפטית עצמה. מערכת משפט תקינה אמורה לכלול בתוכה פתרונות למצבי משבר, אך משבר חוקתי מתרחש כאשר המערכת עצמה נשברת.
במצב כזה, ייתכן שיידרשו פתרונות לא שגרתיים. למשל, התערבות של עובדי ציבור בכירים, אשר עשויים להידרש לנקוט עמדה פומבית או לסרב לפקודות בלתי חוקיות. אפשרות נוספת היא גישור פוליטי, כאשר ייתכן שיידרש תיווך של גורמים פוליטיים ניטרליים. גם לחץ ציבורי עשוי להשפיע, כאשר התגייסות של החברה האזרחית יכולה לתרום לפתרון המשבר בכך שהיא תסמן לשר במקרה שלנו כי יש גבול למה שהוא יכול לעשות. חשוב להדגיש כי היעדר מנגנונים ברורים לפתרון משברים חוקתיים מדגיש את חשיבות מניעתם מלכתחילה".
מהי המשמעות של היעדר נשיא בית משפט עליון עבור האזרח הקטן?
"היעדר נשיא קבוע לבית המשפט העליון משפיע על האזרח במגוון היבטים משמעותיים. ברמה הסמלית, הדבר פוגע בתדמית ובעצמאות הרשות השופטת, מה שעלול לערער את אמון הציבור במערכת המשפט. חוסר היציבות בהנהגת המערכת השיפוטית עלול ליצור תחושה של חולשה מוסדית ולהתפרש כהתערבות פוליטית או כחוסר יכולת למנות מנהיג ראוי.
"אני מבקש להזכיר כי לממשלות נתניהו יש היסטוריה ארוכה של הסתפקות בממלאי מקום לתפקידי מפתח. ממלא מקום אינו נהנה מהמעמד של נושא משרה 'מלא', בוודאי ברמה הסימבולית והדבר יכול להקרין על מידת עצמאותו.
"מבחינה תפקודית, אנו עומדים בפני עיכוב במינוי שופטים נוספים, מה שמגביר את העומס על המערכת הקיימת. כתוצאה מכך, אזרחים עלולים לחוות המתנה ממושכת יותר לדיונים ולפסקי דין. בנוסף, נפגעת היכולת לקדם רפורמות ושינויים חיוניים במערכת המשפט, שיכולים לשפר את השירות לאזרח, כגון שיפורים בנגישות למערכת או ייעול הליכים.
"להיעדר נשיא עלולה להיות גם משמעות בהקשרה של הקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתי, שכן נשיא בית המשפט העליון אחראי למינוי חברים לוועדות אלו. אני יכול כבר לשמוע את הטענות כי ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון אינו רשאי למנות את חברי ועדת החקירה (גם אם פורמלית בוודאי שאין מניעה שיעשה זאת) כי הוא 'רק' ממלא מקום. עיכוב זה עלול למנוע בירור של סוגיות חשובות לציבור ולגרום לתחושה שאין מענה מספק לאירועים משמעותיים הדורשים חקירה.
"ברמה המנהלית, קיים קושי בקבלת החלטות ניהוליות משמעותיות, מה שעלול להשפיע על יעילות המערכת ואיכות השירות לאזרח. למשל, עלולה להיפגע היכולת לטפל ביעילות בענייני משמעת של שופטים, דבר שעלול לפגוע ביכולת לטפל בתלונות אזרחים על התנהלות שופטים.
"העובדה כי לא ממונה נשיא לבית המשפט העליון משתלבת במדיניות של אי-מינוי שופטים הדרושים במערכת, אלא אם הם השופטים שהשר מסכים להם, וכך נוצר עיכוב בטיפול בתיקים. העומס המוגבר על השופטים עלול להשפיע גם על איכות ההחלטות המשפטיות, ואזרחים עלולים לקבל פסקי דין פחות מעמיקים או מנומקים.
"בטווח הארוך, פגיעה מתמשכת ביעילות המערכת עלולה להוביל לאובדן אמון הציבור במערכת המשפט. אזרחים עלולים לחוש שהמערכת אינה מתפקדת כראוי ואינה מגנה על זכויותיהם כנדרש.
"בסופו של דבר, כל ההשפעות הללו מתורגמות לפגיעה כוללת בשירות המשפטי שמקבל האזרח, הן מבחינת איכות והן מבחינת מהירות הטיפול בענייניו המשפטיים. אזרחים עלולים לחוות קשיים בגישה לצדק, עיכובים משמעותיים בהליכים, ותחושה כללית של חוסר יעילות במערכת המשפט.
ד"ר שגיא מבקש לציין כי "עוצמת ההשפעות הללו תלויה במשך הזמן שבו נמשך המצב של היעדר נשיא קבוע ואין ממונים שופטים חדשים ובאופן שבו מתמודדת המערכת עם האתגרים הנובעים ממצב זה. מינוי מהיר ויעיל של נשיא חדש לבית המשפט העליון יכול למזער חלק מההשפעות השליליות ולהחזיר את המערכת למסלול תקין ויעיל יותר".
"יתרון בולט של שיטת הסניוריטי הוא נקיון ההליך. המינוי נקבע על פי קריטריון אובייקטיבי של ותק ונמנעים מאבקי כוח פוליטיים סביב המינוי"
מהי המשמעות המשפטית של שיטת הסניוריטי לפיה השופט הוותיק אמור להתמנות לנשיא ומה הן ההשלכות של שינויה?
"שיטת הסניוריטי, המקובלת בישראל לבחירת נשיא בית המשפט העליון, היא נוהג ארוך שנים אך אינה מעוגנת בחקיקה פורמלית. על פי שיטה זו, השופט בעל הוותק הרב ביותר בבית המשפט העליון זוכה למינוי לתפקיד הנשיא. למרות שהשיטה אינה חפה מביקורת, היא מציעה מספר יתרונות משמעותיים למערכת המשפט הישראלית.
אחד היתרונות הבולטים של שיטת הסניוריטי הוא נקיון ההליך. בכך שהמינוי נקבע על פי קריטריון אובייקטיבי של ותק, נמנעים מאבקי כוח פוליטיים סביב המינוי. זה מצמצם את האפשרות ללחצים חיצוניים ומקדם את עצמאותה של הרשות השופטת.
"יתרון נוסף הוא הניסיון העשיר שמביא עימו השופט הוותיק. שופט שכיהן שנים רבות בבית המשפט העליון צבר ניסיון רב בטיפול במגוון רחב של סוגיות משפטיות מורכבות, מה שמכשיר אותו היטב לתפקיד המנהיגותי של נשיא בית המשפט. בנוסף, השיטה מספקת יציבות למערכת - הידיעה מראש מי יהיה הנשיא הבא מאפשרת תכנון ארוך טווח ומונעת אי ודאות במערכת המשפט.
"פתיחת הליך המינוי להתערבות פוליטית עלולה לערער את עצמאותה של הרשות השופטת ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט"
"עם זאת, לשיטת הסניוריטי יש גם מספר חסרונות שראוי לציינם. ראשית, אין ערובה לכך שהשופט הוותיק ביותר יהיה בהכרח המנהיג או המנהל הטוב ביותר לתפקיד. כישורי ניהול ומנהיגות אינם בהכרח תלויים בוותק, וייתכן שיש שופטים צעירים יותר עם כישורים מתאימים יותר לתפקיד הנשיא. שנית, השיטה עלולה להגביל את היכולת להתאים את הנהגת המערכת לאתגרים המשתנים של הזמן. בעידן של שינויים מהירים בחברה ובטכנולוגיה, ייתכן שנדרשת גמישות רבה יותר בבחירת מנהיג שיוכל להוביל את המערכת להתמודדות עם אתגרים חדשים".
ועדיין, אומר ד"ר שגיא, "הצעות לשינוי השיטה, כפי שהועלו לאחרונה על ידי שר המשפטים, מעוררות חששות כבדים. ראשית, קיים חשש לפוליטיזציה של התהליך. פתיחת הליך המינוי להתערבות פוליטית עלולה לערער את עצמאותה של הרשות השופטת ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. שנית, יש חשש לפגיעה בעצמאות השופטים. אם המינוי יהיה תלוי בגורמים פוליטיים, שופטים עלולים לשנות את התנהלותם ופסיקותיהם כדי לרצות את הדרג הפוליטי בתקווה למינוי עתידי למשרת נשיא.
שלישית, זהו שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק, שכן המדובר במינוי האמור להיערך עכשיו. שינוי כזה עלול לערער את האיזונים העדינים הקיימים במערכת ולפגוע ביציבותה.
"אז בעוד ששיטת הסניוריטי אינה חפה מחסרונות, היא מספקת מסגרת יציבה ועצמאית למינוי נשיא בית המשפט העליון. כל שינוי בשיטה זו דורש בחינה מעמיקה וזהירות רבה. יש לוודא כי כל רפורמה מוצעת לא תפגע בעצמאות השופטים, באמון הציבור במערכת המשפט, או ביציבות המערכת כולה.
"חשוב לזכור", מסכם ד"ר שגיא, "כי מערכת משפט עצמאית ואמינה היא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה, ועל כן כל שינוי בה חייב להיעשות תוך שמירה קפדנית על עקרונות אלה".
ד״ר יאיר שגיא הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. כמו כן, הוא יו״ר משותף של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה וממובילי מטה המאבק של האקדמיה נגד הההפיכה המשטרית. הוא מתמחה במשפט מינהלי ובהיסטוריה של המשפט
(בתמונה הראשית, אזרחים מפגינים מול בית המשפט העליון נגד הרפורמה המשפטית. צילום ארכיון: שאטרסטוק)
