א' התגייס לצבא, ובמהלך השירות, סמוך לאחר סיום הטירונות, התברר כי הוא סובל מסכיזופרניה. כל הבלבולים, הפחדים, המחשבות הלא מסודרות אובחנו , ונמצא שמדובר במחלת נפש. האם יש קשר בין מחלת הנפש לצבא? האם המחלה קיננה עוד קודם לכן ושירותו הצבאי של א' רק החמיר את מצבה? האם א' יהיה זכאי לתגמולים מהצבא?
כדי להוכיח אם מחלת נפש שהתפרצה אצל אדם במהלך שירותו הצבאי נגרמה בשל השירות או הוחמרה בעקבותיו, יש צורך להוכיח קשר סיבתי בין המחלה לשירות- כלומר: שהמחלה התפרצה בשל השירות הצבאי. ע"פ הפסיקה, לא צריכים להתרחש אירועים חריגים לצורך הוכחת הקשר הסיבתי, אלא מספיק שתנאי השירות של החייל גורמים לו ללחץ נפשי, ובעקבות לחץ זה המחלה מתפרצת.
כך למשל, ביהמ"ש העליון דחה לאחרונה ערעור שהגישה המדינה על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, וקבע כי מחלת הנפש (סכיזופרניה) של המשיבה נגרמה בשל תנאי שירותה הצבאי.
קשר סיבתי בין המחלה לשירות
המדובר בחיילת שהתגייסה לצבא בפרופיל 97. במהלך הטירונות היא פנתה לקב"ן מכיון שחשה קושי במסגרת הצבאית. היא סיימה את הטירונות ושובצה לאכזבתה כפקידת רכב בחיל המודיעין. משם הופנתה לבקשתה לקורס להכשרת מורות, אולם במהלך הקורס הרגישה שסגל הקורס מנצל את חולשתה הנפשית ומתנכל לה. היא הרגישה מבולבלת וחסרת מנוחה ואף לא הצליחה להירדם בלילות והייתה עייפה במהלך היום. לאחר כל אלו, היא הודחה מהקורס. החיילת הפנתה לקב"ן, ובהמשך מצבה הוסיף להידרדר. בסיכומו של דבר, ועדה רפואית הורידה את הפרופיל הרפואי שלה ל-21, והיא שוחררה מהצבא. לאחר שחרורה אובחנה המשיבה כסובלת מסכיזופרניה.
קצין התגמולים דחה את הבקשה שלה לתגמולים, וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לשירות הצבאי.
בית המשפט המחוזי הפך את החלטת הועדה, וקבע כי מכלול הנסיבות בהן מצאה עצמה החיילת במהלך השבועות הראשונים לשירותה הצבאי, מהווה בהחלט "גורם דחק" שעלול להביא להתפרצות מחלת הנפש.
ביהמ"ש העליון אישר, כאמור, קביעה זו. אם כן, פסק דין זה עולה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה, לפיה אין צורך שיתרחשו אירועים יוצאי דופן שיציתו את הטריגר למחלת נפש. די בתנאי שירות שגורמים ללחץ נפשי על החייל שבעקבותיו מחלת הנפש מתפרצת. (פלונית נ' קצין התגמולים).
