עו"ד רז עטיה. "לא עשיתי משהו רע לאף אחד, לא פגעתי באף אחד". צילום: מאור כחלון
בעולם שבו הגבולות בין המקצועי לאישי הולכים ומיטשטשים, גם בתחום המשפטי, חשבון הטיקטוק של עו"ד רז עטיה מהווה מקרה מבחן מרתק. מה שהתחיל כניסיון תמים להנגיש מידע משפטי לציבור הרחב הפך למאבק עיקש על חופש הביטוי וגבולות האתיקה המקצועית בעידן הרשתות החברתיות.
עו״ד רז עטיה, בן 32, בעלים של משרד עורכי דין עטיה, שטרית ושות׳, המתמחה בתחומי תעבורה, גבייה, מחיקת חובות, חוזים ולשון הרע, הפך לדמות מוכרת ברשתות החברתיות, ביניהן באינסטגרם ובעיקר בטיקטוק, בזכות פעילותו בתחום החדשות וגם קצת בזכות תנועות ידיים נלהבות ונמרצות. לאחרונה הוא ניצב בפני אתגר משפטי משמעותי: הוא עומד להתייצב לדיון משמעתי בלשכת עורכי הדין בבאר שבע, בעקבות חמש תלונות שהוגשו נגדו במהלך השנה החולפת.
עטיה טוען כי התלונות הן ניסיון להשתיק אותו, לא בשל עמדותיו הפוליטיות אלא בשל העמדות של הצד שמנגד. לדבריו, רוב התלונות מתייחסות לפרסומים שלו ברשתות החברתיות, בהם מתח ביקורת חריפה על שופטים ואישי ציבור בישראל שלטענתו תומכים בטרור. הוא מציין במיוחד פרסום על "מחבלי נוחבה" שלדעתו הוביל להתנכלות מצד הלשכה. הזווית המעניינת בסיפור הזה, שהתלונות הראשונות הגיעו על רקע העובדה שעו"ד עטיה מנענע את זרועותיו בסרטונים באופן שלכאורה אינו הולם עורך דין ורק לאחר מכן הגיעו התלונות בעלות האופי הפוליטי יותר.
עו"ד עטיה, איך התחלת את כל העניין של הטיקטוק?
"התחלתי לגמרי במקרה. רציתי להנגיש מידע משפטי לציבור שהוא לא מודע אליו, בנוגע לעבירות תנועה ותעבורה, מה שאני עוסק בו. מהר מאוד זה גלש גם לעניינים פליליים, דיני צבא. התחלתי ממש לדבר על הכל, כולל דיני משפחה. בהמשך התחלתי לדבר גם על אקטואליה, כל מה שקשור לישראל. מלחמות, טרור, מחבלים ועוד ועוד".
ואז קיבלת תלונות על תנועות הגוף שלך?
"יש סעיף בתקנות האתיקה של לשכת עורכי הדין שאסור לעורך דין לבזות את המקצוע. עכשיו, זה סעיף שטעון לפרשנות. מבחינתם, זה שאני מניע את הזרועות כך זה מבזה את המקצוע. מבחינתי, זה לא מבזה את המקצוע בכלל. לא עשיתי משהו רע לאף אחד, לא פגעתי באף אחד".
ביקשו ממך לסגור את חשבון הטיקטוק שלך?
"אחרי מאבקים שנמשכו שנה ולאחר שהגעתי לתקשורת והתראיינתי, החליטו לגנוז את התלונות, אפילו לא הסבירו למה. אז המשכתי את חיי ואז הגיע השבעה באוקטובר ואני התחלתי לדבר על החלטות של שופטים שבעיניי אינן ראויות".
באיזה מובן?
"במובן הזה ששופט מאשר הפגנה פרו-פלסטינית בתקופת המלחמה. אין לזה שום קשר לימין או שמאל - שופט לא צריך לאשר הפגנה פרו-פלסטינית בתקופת מלחמה. אז אמרתי בסרטונים שלי שהשופט לא ראוי לשבת ב'כס השיפוץ', וקיבלתי תלונה. הם הוציאו הנחיה שאסור לעורכי דין להסית, וכרגע הם טוענים שאני מסית מאז השבעה באוקטובר. בינתיים קיבלתי חמש תלונות על חמישה סרטונים, חמישה מקרים שונים".
הם ביקשו ממך שתמחק את הסרטונים?
"לא, זה גם לא יעזור שאני אמחק ולכן אני עומד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין".
מה כולל ההליך?
"אני בעצמי לא יודע לאן אני הולך, אבל הם מגישים את התלונות ודנים בהן, שזה גם הזוי לדעתי. מעניין מה תהיה ההחלטה שלהם".
מהו העונש שיכול להיגזר עליך – האם זה יכול להגיע לשלילת רישיון?
"הם יכולים לשלול את הרישיון, אני לא יודע לכמה זמן. מה שבא להם".
למה בעצם לא הפסקת עם התנועות ידיים המוגזמות?
"כי אני מאמין שהדרישה להפסיק את תנועות הידיים שלי היא חדירה לא סבירה לחופש הביטוי ולאופן ההתבטאות האישי שלי. זוהי חלק משפת הגוף הטבעית שלי ואמצעי תקשורת לגיטימי. הביקורת על תנועות הידיים היא רק חלק מדפוס רחב יותר של נסיונות להגביל את התבטאויותיי. למשל, קיבלתי תלונות גם על התבטאויות נגד מה שכיניתי 'מחבלי נוחבה' וכן על ביקורת כלפי שופטים ופוליטיקאים מסוימים.
"יתרה מזאת, חוויתי לחצים ישירים מבכירים בלשכת עורכי הדין להסיר פרסומים מסוימים, בטענה שהם פוגעים בחברים אישיים או בקבוצות מסוימות. סירבתי לבקשות אלו מתוך עמידה על עקרונותיי ועל זכות הציבור לדעת.
"אני רואה בנסיונות לצנזר אותי חלק ממגמה רחבה יותר של הגבלת חופש הביטוי, במיוחד כשמדובר בביקורת על מערכת המשפט או על דמויות ציבוריות מסוימות. זאת בעוד שלטענתי, יש מקרים חמורים יותר של התנהגות בלתי הולמת מצד עורכי דין אחרים שאינם זוכים לאותה תשומת לב משמעתית. אני מאמין שהמאבק שלי הוא בעל חשיבות ציבורית רחבה ונוגע לזכותם של עורכי דין ואזרחים להביע ביקורת ולשמור על עצמאות דעתם".
אבל נקיטת ההליך נגדך היא בהחלט ייחודית.
"עד היום אני לא חושב שהיה מקרה כזה שלשכת עורכי הדין הגישה תלונה נגד עורך דין, גם לא נגד עורכי דין עבריינים וגם לא נגד עורכי דין שהורשעו, ואני מעלה ברשת מקרים של עורכי דין רבים שהורשעו בגין הסתה לטרור והם עדיין עורכי דין. זה מדהים".
אתה למעשה טוען שמפעילים עליך אכיפה בררנית?
"לשכת עורכי הדין מפעילה כלפיי אכיפה בררנית המתבססת על תפישה בעייתית לפיה מערכות אכיפת החוק, ובכללן מערכת בתי המשפט, היועצת המשפטית לממשלה, הפרקליטות והפרקליטות הצבאית הראשית, הן מעין 'פרות קדושות' החסינות מפני ביקורת.
"חשוב לי להבהיר שהתבטאויותיי מתמקדות במקרים קונקרטיים ואינן קריאה לפעולה אלימה או בלתי חוקית כלפי שופטים או גורמי אכיפת חוק. אני מביע את דעתי המקצועית לגבי התאמתם של שופטים מסוימים לתפקידם, וזאת בגדר זכותי וחובתי המקצועית והאזרחית.
"מעבר לכך, אני מאמין כי עמדותיי מתונות בהשוואה להתבטאויות של עורכי דין אחרים, אשר בעקבות אירועי השבעה באוקטובר קראו לפגיעה במדינת ישראל ועדיין ממשיכים לשמש בתפקידם ללא השלכות משמעתיות.
"חשוב לציין כי בוועידת המשפט האחרונה, הכותרת היתה 'דמוקרטיה תחת אש'. אירוניה מסוימת טמונה בכך שדווקא אני מואשם בפגיעה בדמוקרטיה בשל ביקורתי על שופטים, בעוד שלדעתי, ביקורת היא מרכיב חיוני בכל משטר דמוקרטי בריא. אני מאמין בתוקף כי כל גוף ציבורי, כולל מערכת המשפט, חייב להיות נתון לביקורת. בהיעדר מנגנוני ביקורת אפקטיביים, אני רואה את תפקידי כעורך דין וכאיש תקשורת לספק ביקורת זו. זוהי לא רק זכותי, אלא גם חובתי כלפי הציבור, שיש לו זכות בסיסית לדעת ולהיות מיודע על תפקודן של מערכות השלטון והמשפט".
כל זה שווה לך?
"בסופו של דבר, אכפת לי מהמדינה הזאת. לי לא יוצא מזה כלום. יוצאים לי מזה רק דברים רעים והנפש שלי נפגעה. אני כבר לא אותו בן אדם".
מה בעצם מושך אותך בסרטונים האלה – אתה אוהב להיות כוכב רשת?
"לא חיפשתי להיות כוכב רשת ואני גם לא אוהב את כל האירועים הנוצצים האלה. דווקא בחיים האמיתיים אני טיפוס מאוד מופנם, אוהב להיות בפינה שלו, הכי שונה מהסרטונים. הסרטונים הם מעין בריחה למקום אחר בכל הטירוף היומיומי, כמו תרפיה עבורי".
אתה אומר שבעצם חשיפת המידע ויידוע הציבור זו המטרה החשובה של הסרטונים שלך?
"חד משמעית. לגמרי. אני כל הזמן מיידע את הציבור בנוגע לזכות הציבור לדעת. לדוגמה, שתומך טרור מובא להארכת מעצר בפני שופט, והשופט משחרר אותו. זכות הציבור לדעת את זה".
לשכת עורכי הדין: "התבטאויות קיצונית נגד שופטים ונגד בתי המשפט"
מלשכת עורכי הדין נמס בתגובה: "ועדת האתיקה מטפלת במספר תלונות נגד עו"ד עטיה, על רקע התבטאויות קיצונית שלו נגד שופטים ונגד בתי המשפט. מעבר לכך, לא נאפשר לו לזהם את הבדיקות שמתקיימות בעניינו. הדיונים בוועדה פנימיים וטרם התקבלו החלטות בעניינו".
לסיכום, סיפורו של עו"ד עטיה מעלה שאלות מהותיות על גבולות חופש הביטוי של עורכי דין בעידן הדיגיטלי. האם שימוש ברשתות חברתיות לצורך הנגשת מידע משפטי וביקורת על המערכת הוא לגיטימי, היכן עובר הגבול בין ביקורת בונה לבין "ביזוי המקצוע" ומהו תפקידה של לשכת עורכי הדין בעידן שבו כל עורך דין יכול להפוך לכוכב רשת.
