בתיק הריגול החמור ביותר שנחשף בישראל בשנים האחרונות, מתגבש בימים אלה כתב אישום נגד שבעה אזרחים ישראלים (נכון לרגע כתיבת שורות אלו) מאזור חיפה והצפון, בחשד לריגול לטובת איראן. על פי החשד, החשודים ביצעו כ-600 משימות ריגול במהלך השנתיים האחרונות וצפויים, כפי הנראה, להיות מואשמים בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים - סיוע לאויב בזמן מלחמה, שעונשה המקסימלי הוא מוות.
הרשת נחשפה בעקבות מעצרו של החשוד המרכזי, תושב חיפה בן 45, שגויס על ידי המודיעין האיראני במהלך ביקור עסקי באזרבייג'ן. לפי גורמי החקירה, האיראנים ניצלו את מצוקתו הכלכלית ואת טענותיו כלפי רשויות הרווחה בישראל. בחקירתו טען החשוד בבכי, כי "המערכת דפקה אותי" וכי הוא מצטער על הפגיעה בבטחון המדינה.
>>> קיראו עוד באותו נושא >>> כתב אישום חמור: אזרח ישראלי הואשם בקשירת קשר עם איראן לפגיעה בנתניהו וגלנט
במהלך החקירה התברר כי החשוד המרכזי הוא איש עסקים חיפאי שהסתבך בחובות כבדים. בביקורו באזרבייג'ן לפני כשנתיים, נוצר עימו קשר על ידי סוכן איראני שהציג עצמו כאיש עסקים. לאחר מספר מפגשים, במהלכם שיתף את תסכולו ממערכת הרווחה הישראלית שלטענתו פגעה במשפחתו, הציע לו הסוכן "עבודה פשוטה" של צילום וסריקת אתרים בישראל.
הרשת שהקים החשוד כללה את גיסו, שכן ואת שני אחייניו הקטינים - בן 17 ובת 16. בנוסף גויסו שני פעילים שעבדו כשומרים במפעל באזור חיפה. לפי החשד, כל אחד מחברי הרשת קיבל משימות ספציפיות - החל מצילום בסיסי צה"ל ומתקנים אסטרטגיים, דרך מעקב אחרי אישי ציבור ועד לאיסוף מידע על מערכות הגנה אווירית.
בחקירתם סיפרו חברי הרשת כי לא האמינו שמדובר בריגול חמור וחשבו שהם מבצעים "עבודות צילום" תמימות יחסית. התשלום עבור כל משימה נע בין 1,000 ל-5,000 דולר, כאשר הכסף הועבר דרך חברות קש במזרח אירופה. "חשבתי שזה סתם צילומים למטרות עסקיות", טען אחד החשודים בחקירתו.
עו"ד עופר ברטל. "הוצאה להורג בהליך משפטי עלולה לעורר מחאה ציבורית נרחבת". צילום: יהודה סובול
מה יהיה גורלם של המרגלים החדשים הללו, אזרחים תמימים לכאורה, "השכנים בדלת ממול"? עו"ד עופר ברטל, המתמחה במשפט פלילי וייצג לא מעט נבחרי ציבור בפרופיל גבוה, עונה על השאלות.
מהי, מבחינה משפטית, חומרת העבירה של סיוע לאויב בזמן מלחמה ובמה היא שונה מעבירת ריגול רגילה?
"קודם כל, ראוי לציין שקבוצת החשודים בריגול פועלת כבר שנתיים, כלומר לא רק בזמן מלחמה. עם זאת, מדובר בעבירות מהחמורות ביותר בספר החוקים, כאשר העונש בגין סיוע לאויב בזמן מלחמה הוא מוות או מאסר עולם. בעבירת ריגול העונש הוא מאסר עולם ככל שיש כוונה לפגוע בבטחון המדינה, ואין ספק שבמקרה הזה יש כוונה כזו. כדי להוכיח כוונה לפגוע בבטחון המדינה, די בכך שאתה מוכיח שבן אדם מבין שיש סיכוי שבטחון המדינה ייפגע כתוצאה ממעשיו. במקרה הנוכחי, המפעילים האיראנים כלל לא הסוו את זהותם, וזאת בניגוד לפרשיות ריגול אחרות שבהן סוכנים זרים מציגים עצמם כגורמים עסקיים או אחרים. כאן לכאורה היתה שקיפות מלאה לגבי זהות המפעילים וזו נסיבה מחמירה משמעותית שתשפיע על חומרת האישומים והענישה".
האם הטענה של כמה מהחשודים, שהם לא הבינו כלל שהם מסייעים לאויב ויקל על עונשם?
"חשוב להבין את מנעד הענישה האפשרי בעבירות אלו. בעוד שסיוע לאויב בזמן מלחמה נושא עימו את העונש החמור ביותר בספר החוקים הישראלי – כאמור, עונש מוות, חשוב לציין כי זהו עונש מקסימום ולא עונש חובה. בית המשפט מחזיק בסמכות להטיל כל עונש מתחת לרף זה בהתאם לנסיבות המקרה.
"במקרה של נאשמים שיוכיחו כי לא הבינו במה מדובר, ייטען נגדם שהם עצמו את עיניהם מלראות את המציאות נכוחה ולכן דינם כמי שמודעים לה. ככל שיש חשד שהם אינם אחראים למעשיהם, סביר להניח שיישלחו להסתכלות פסיכיאטרית. ממצאי ההסתכלות עשויים להיות קריטיים להמשך ההליך המשפטי. אם יתברר, למשל, שהחשוד ביצע את המעשים במהלך התקף פסיכוטי הנובע ממחלת נפש מאובחנת, הוא עשוי להימצא כמי שאינו אחראי למעשיו.
"במקרים של היעדר אחריות פלילית בשל מחלת נפש, חומרת העבירה אינה רלוונטית. הנאשם יזוכה מהאישומים, אך יאושפז בבית חולים פסיכיאטרי עד שייקבע כי אינו מהווה סכנה לעצמו או לציבור. משך האשפוז נקבע על פי שיקול דעת רפואי ויכול להסתיים לאחר תקופה קצרה יחסית לעונש המאסר שהיה צפוי בהרשעה פלילית".
מה לגבי החשודים שנעצרו ומכורים לסמים?
"מי שלוקח סמים בהסכמה נכנס מרצון למצב של חוסר רצון, ואדם כזה הוא אחראי לחלוטין למעשיו מפני שהוא מכניס את עצמו ביודעין למצב שבו הוא יהיה חסר שליטה. ככל שאדם משתמש בסמים בכוונה, או שותה לשוכרה בכוונה, הוא אחראי לכל מה שקורה במצב הזה".
האם זה דומה לפרשת מרדכי ואנונו שהורשע בריגול?
"מרדכי ואנונו לא העביר מידע לסוכנים זרים אלא לעיתונאים, ואף שפעל ממניעים אידיאולוגיים - במקרה שלו רצון לקדם פירוק נשק גרעיני - הוא הורשע בעבירות ריגול חמורות".
עו"ד ברטל מוסיף: "הפסיקה קבעה עיקרון משפטי מהותי והוא שכאשר אדם מודע לאפשרות שמסירת המידע עלולה לפגוע בבטחון המדינה, די בכך כדי לבסס את יסוד הכוונה לפגיעה בבטחון המדינה. זאת, ללא קשר למניעיו האישיים או האידיאולוגיים. חומרת המעשים באה לידי ביטוי לא רק בעונש המאסר המשמעותי שהוטל על ואנונו, אלא גם במערכת ההגבלות המקיפה שהוחלה עליו לאחר שחרורו. הגבלות אלו כללו פיקוח על תנועותיו ומגעיו עם אנשים, מתוך חשש שימשיך להפיץ מידע רגיש. ההגבלות נמשכו שנים ארוכות, עד שהמידע שהיה ברשותו התיישן מבחינה בטחונית".
האם מבחינה משפטית יש הבדל בין אנשים שמרגלים מתוך בצע כסף לבין מי שעושים זאת מתוך אידיאולוגיה?
"יש הבדל אך הוא אינו כתוב בחוק. אם בית המשפט משתכנע שאדם ביצע עבירות ריגול ממניע אידיאולוגי, הוא יטיל עליו עונש אחר מאדם שעשה זאת מתוך בצע כסף. לדעתי, אדם שריגל למען האויב מבצע כסף תמיד יקבל עונש חמור ביותר.
"עם זאת, השאלה היא גם מהי אותה אידיאולוגיה שבגינה בוצעו עבירות הריגול. אם האידיאולוגיה היא לפגוע בבטחון המדינה כדי להחריב אותה, אז מן הסתם העונש יהיה חמור ביותר. יש סוגים שונים של אידיאולוגיות ופילוסופיות, והעונשים יכולים להיות קלים יותר בהתאם. לדוגמה, אם בית המשפט משתכנע שהאדם תמהוני, מנותק, או מחזיק בתיאוריה לא רצינית, העונש שלו עשוי להיות קל יותר מאדם שמבין היטב את מעשיו ופועל למרות זאת".
מהו העונש המירבי הקבוע בחוק למי שמורשע בסיוע לאויב בזמן מלחמה והאם הוא יופעל במקרה זה?
"בעבירה של סיוע לאויב בזמן מלחמה קיים בחוק העונשין הישראלי עונש מוות. רבים אינם מודעים לכך, אך עונש מוות אכן קיים בספר החוקים הישראלי. להערכתי, עונש זה לא יופעל במקרה הנוכחי, ויתרה מכך, אני סבור שלא ראוי להפעילו. עמדתי העקרונית היא שמדינה דמוקרטית אינה צריכה להוציא להורג אדם כתוצאה מהליך משפטי. שימוש בכוח קטלני צריך להיות שמור למצבי לחימה או מניעת טרור מיידית. החריג היחיד שאני מכיר בו הוא החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם - סוגיה שהפכה לתיאורטית עם חלוף הזמן. מעבר לכך, הוצאה להורג בהליך משפטי עלולה לעורר מחאה ציבורית נרחבת ולפגוע במרקם החברתי. אני משוכנע שגם במקרה זה, חרף חומרת המעשים, לא יופעל עונש מוות".
האם העיתוי של תקופת מלחמה יחמיר את הענישה הצפויה?
"כמובן. השופטים יושבים בתוך עמם, הם לא מנותקים, יש להם ילדים בצבא, יש להם מכרים בצבא ומכרים שנפגעו במהלך המלחמה. הם מרגישים ויודעים מה קורה במדינה, ולכן אין ספק שהם יושפעו מכך והענישה תהיה כבדה הרבה יותר".
מה הם האתגרים המיוחדים בניהול משפט כזה מבחינת חסיון מידע ומבחינת ראיות?
"ראשית, כל מי שעוסק במשפט יהיה מסווג כדי שהגישה שלו לחומר לא תסכן את בטחון המדינה ולא תפגע בה. בתיקים מהסוג הזה נדונה השאלה אם היתה כוונה לפגוע בבטחון המדינה - כן או לא. באופן היסטורי, הנאשמים תמיד טוענים שלא היתה להם כוונה לפגוע, שהם פציפיסטיים, אנשי שלום ושהכוונה שלהם היא כביכול לסיים את המלחמות ולדאוג לכך שמדינת ישראל תסיים את מלחמותיה ועוד טענות מטענות שונות. הטענות האלו מעולם לא צלחו ולמרות זאת טוענים אותן שוב ושוב. בתיקים כאלה, שבהם מדובר בעונשים כל כך כבדים ובעבירות כל כך חמורות, אנשים מוכנים כנראה לטעון כל דבר שיקל את עונשם".
יש משמעות משפטית לכך שאותם אנשים ביצעו כ-600 משימות – האם זה משפיע על רמת הענישה?
"כמובן, היקף הפעילות המיוחסת לחשודים משפיע מהותית לא רק על חומרת הענישה הצפויה אלא גם על האמינות של קו ההגנה האפשרי שלהם. בעוד שבמקרה של פעולה בודדת ניתן לטעון לחוסר הבנה או להיעדר מודעות, הרי שביצוע מאות פעולות ריגול לאורך זמן, בתמורה לתגמול כספי משמעותי, שולל למעשה את אמינות טענת 'היעדר הכוונה'.
"במקרה הנוכחי, היקף התשלומים והפעילות השיטתית והממושכת מערערים מיסודו כל ניסיון לטעון להיעדר מודעות לפגיעה בבטחון המדינה. הפסיקה מכירה בכך שדפוס פעולה חוזר ונשנה, במיוחד כשהוא מלווה בתמורה כספית משמעותית, מעיד על מודעות מלאה לטיב המעשים ולהשלכותיהם".
יש הבדל בין מי שגייס והוביל לבין משתתפים זוטרים יותר?
"במדרג הענישה בעבירות ריגול, מעמדו של הנאשם בהיררכיית הרשת מהווה שיקול מרכזי בקביעת חומרת העונש. המפעילים הבכירים והמגייסים, אלה שעמדו בראש הפירמידה וניהלו את מערך איסוף המודיעין, צפויים לעונשים חמורים משמעותית ביחס לדרגי השטח. מערכת המשפט מתייחסת בחומרה יתרה למי שלקח תפקיד מנהיגותי בארגון ריגול, שכן הוא לא רק ביצע את העבירות בעצמו אלא גם גייס אחרים, הנחה אותם ותיאם את פעילותם מול גורמי האויב. זוהי נסיבה מחמירה משמעותית שתבוא לידי ביטוי בגזר הדין".
(צילום ראשי: שאטרסטוק)
