עו"ד אפרים דמרי. "לפחות לגבי הלקוח שלי, הפרשה תיסגר ותסתיים בזיכוי מלא". צילום: אבנר כהן
פרשיית ההדלפות של מידע מסווג, שהתפוצצה השבוע, החלה כשעיתון "בילד" הגרמני חשף מסמכים סודיים, כביכול בנושא תכניותיו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר ותיאור מפורט של כוונות הארגון במאבקו מול ישראל.
על פי הדיווחים, המדליף, שזהותו נשמרת בסוד, העביר מתוך מחשבו האישי של סינוואר מסמכים החושפים תכנית מקיפה למשיכת זמן במשא ומתן, תוך ניצול הפסקות האש להתחמשות מחדש וחיזוק השליטה בעזה, כולל הפעלת לחץ פסיכולוגי מתמשך על משפחות החטופים הישראלים.
החשיפה והחשדות להדלפה הצביעו על שני גורמים שונים – האחד, אלי פלדשטיין, דובר לשכת ראש הממשלה לעניינים בטחוניים, החשוד בכך שהעביר את המידע לעיתון הגרמני. הגורם השני הוא קצין אמ"ן מוערך, שהעביר את המסמכים לגורמים בכירים במערכת.
בעקבות החשיפה התכנס דיון חירום בבית המשפט העליון בראשות השופט יוסף אלרון. אלרון, הידוע כשופט שמרן ואף זה המועדף על שר המשפטים למלא את תפקיד נשיא ביהמ"ש העליון, קיבל את המלצת הפרקליטות ועל אף שהיה בכוונתו לשחרר את החשודים בפרשה, הוא האריך את מעצרם.
עו"ד אפרים דמרי, סנגורו של הקצין, מהו חלקו של הלקוח שלך בפרשה ומה הם הנימוקים למסירת המידע לכאורה, במסגרת צו איסור פרסום?
עו"ד דמרי: "הלקוח שלי הוא קצין מאוד מאוד מוערך באמ"ן, בעל עיטורים, פרסים ותעודות הוקרה. לגבי המידע שלכאורה העביר - הוא למעשה עקף את הממונים מעליו והעביר מידע לאנשים בכירים יותר, מידע שהוא חשוב מאוד ושניסו להעלים מדרגים מסוימים. המידע הזה הוא מידע שסייע בעבר רבות להצלחת צה״ל במהלך המלחמתי וסייע רבות להחזרת והשבת החטופים שלנו. המידע הזה היה אמור לסייע גם בעתיד בהשבת החטופים שלנו.
"נראה כי מספר גורמים בכירים, אשר המידע עקף את סמכותם, חשו אי נוחות מהמהלך והחליטו לפעול בהתאם לשיקוליהם. חשוב להדגיש כי מרשי, כאשר ייחשף המידע שהעביר, ראוי להוקרה משמעותית, כולל הדלקת משואה ביום העצמאות וקבלת פרס ישראל, בזכות תרומתו המשמעותית לביטחון המדינה".
עו"ד דמרי מבקש להדגיש: "חשוב להבהיר כי אין כאן כל היבט של בגידה במדינה, אין מדובר בפרשה בטחונית חמורה ואף לא בעבירה פלילית כלשהי. במקרה הקיצון ביותר, ניתן לראות בכך עבירת משמעת בלבד. פעולותיו של מרשי נבעו אך ורק משיקולים של טובת המדינה, עם ישראל, ובפרט למען החזרת החטופים והשבויים שלנו".
עוד מציין עו"ד דמרי כי "לא הועבר אף מסמך לגורמים חיצוניים. יתרה מזאת, הדמויות שלכאורה הוזכרו במסמך אינן מופיעות בו, וכל הנוגעים בדבר מחזיקים בסיווג בטחוני ברמה הגבוהה ביותר במדינה".
למה בעצם הוא היה צריך לעקוף את הבכירים ממנו כדי להעביר את המידע הלאה?
"כי יש במידע ביקורת גם על התנהלות הבכירים".
זאת אומרת שהוא ניסה בהתחלה להעביר את המידע בדרכים המקובלות וראה שזה לא עובר?
"כן. זה דומה לסיפור של הנגדת הזו במודיעין, שצפתה את השבעה באוקטובר ופשוט צחקו עליה".
אבל אותה נגדת לא הואשמה בדבר.
"הכוונה היא מההיבט שהמידע של הלקוח שלי הוא מידע מאוד מאוד מאוד חשוב".
אז עדיף היה לו בדיעבד לא להעביר את המידע, מבחינתו?
"לא, תקשיבי טוב: כשדיברתי איתו, אמנם הדרך שבה הוא נעצר והדרך שבה הוא נחקר היא קשה מאוד - הוא עבר טראומה מאוד קשה במעצר, אבל המידע שיש בידיו מסייע וסייע רבות מאוד".
אבל המידע הזה כרגע בעצם מבוזבז?
"השאלה שאת שואלת היא נכונה, אבל יש על זה חיסיון".
אתה טוען שעבר טראומה במעצר - למה בעצם מתנהגים אליו כך?
"לצערנו הרב, כל עצור שמוגדר עצור בטחוני מתנהגים אליו בצורה כזו".
לא עושים הפרדה בין מרגל למען המדינה לבין עצירים בטחוניים מסוג אחר?
"תתפלאי, אבל לא. בימים הראשונים של החקירה, בעשרה ימים הראשונים של החקירה, נאסר עליו אפילו לראות עורך דין".
האם תנאי המאסר שלו גרועים מאלה של מי שנתפסו בריגול נגד המדינה?
"אכן. כשראיתי אותו בפעם הראשונה לאחר עשרה ימים, הוא הובל אלי עם אזיקים בידיים וברגליים, עם פלנלית על העיניים, והמשפט הראשון שהוא אמר לי היה: 'טוב לי מותי מחיי'. זה קרע אותי. השתדלתי להיות מאופק כדי לחזק אותו וישבתי איתו באותו ערב כמעט ארבע שעות. אתמול אגב, ראש הממשלה נתניהו ציטט את המשפט הזה מפי פעמיים בנאום שלו בכנסת".
הלקוח שלך אמר את המשפט הזה בגלל הסבל שלו מתנאי המעצר?
"כן, הוא אפילו שקל לשים קץ לחייו".
ומה אתה יכול לעשות למען הלקוח שלך שחווה מחשבות אובדניות?
"לחזק אותו ולהסביר לו שמבחינה משפטית הוא צודק".
אתמול דווח כי בתא המעצר של אלי פלדשטיין נמצאו ממצאים שהעלו חשד לאובדנות.
"הם מביאים את העצור למצב קש.ה העינויים הם לא פיזיים, אבל העינוי הנפשי הוא לא פחות קשה מפיזי. אתה נמצא בחדר אטום ללא חלונות, אתה לא יודע מתי יום, מתי לילה, אין לך שום תחושת זמן. משחקים לך באוכל: מתי תאכל, מתי תשתה, וכשאתה יוצא החוצה לחקירות, אתה יוצא אזוק בידיים וברגליים עם פלנלית בעיניים, ואתה ממתין לחקירה ארבע-חמש שעות - אין לך בעצם תחושה של זמן עד שיחקרו אותך. בקיצור, לא פשוט, בוודאי לא לאדם שאינו מורגל במצבים כאלה. מדובר בקצין מוערך מהשורה הראשונה של צה״ל, עם תעודות והמלצות ותעודות הוקרה".
האם הוא מצטער על הרגע שבו החליט, לדבריך, לעזור למדינת ישראל.
"קשה לו. אני לא יודע אם הוא מצטער על הרגע הזה. הוא פטריוט אמיתי".
איך אתה בעצם מפריד בין המקרה שלו לזה של אלי פלדשטיין, מקרים שבתקשורת כרוכים לעתים זה בזה?
"אני מניח שיש שם דברים שכרוכים אחד בשני, אבל הלקוח שלי לא פגע בביטחון המדינה וגם לא העביר מסמך לשום עיתונאי. המסמך שלכאורה הוא חשוד שהעביר הועבר לאנשים מורשים עם סיווג בטחוני".
כלומר, לטענתך, יש עיוות דין.
"נכון מאוד".
מה החוק היבש אומר במקרה הזה?
"אין חוק ברגע שמדובר בשב"כ".
מדוע לדעתך השופט אלרון, שידוע כשופט שמרן, קיבל את המלצת הפרקליטות והאריך את מעצר החשודים?
"גם אני הגשתי ערעור על ההחלטה של השב״כ שלא לאפשר מפגש עם עורך דין, והגעתי לבית משפט העליון. בית משפט העליון נטה לקבל את הערעור שלי ולאפשר לי מפגש עם הלקוח שלי. אולם, יש שלב מסוים כשאתה מופיע מול שב״כ, שאתה צריך לצאת החוצה ורק השב״כ והפרקליטות ניצבים מול אותו שופט. זה לא פייר פייט, זה לא כוחות, זה לא הגון. בפרק זמן זה הם מראים לשופט כביכול כל מיני מסמכים במעמד צד אחד, והם מדברים איתו במעמד צד אחד. עכשיו יכול להיות שהם אומרים דברים לא מבוססים, אבל הם יכולים להרשות לעצמם כי אין מי שיסתור אותם".
איך להערכתך תסתיים הפרשה הזאת?
"לפחות לגבי הלקוח שלי, היא תיסגר ותסתיים להערכתי בזיכוי מלא. לגבי האחרים, אני לא יודע".
האם במקרה כזה תהיה התנצלות, פיצוי?
"השב״כ אף פעם לא מתנצל ולא מפצה".
