פעוט כבן שלוש עבר התעללות במעון שבו שהה דווקא על ידי מי שאמור היה להגן עליו. המקרים הללו של התעללות בתינוקות ובפעוטות, היקרים והחשובים לנו ביותר, מקוממים ומרסקים את ליבנו פעם אחר פעם. יחד עם זאת ולצד הרצון לצדק ולעונש עבור מי שפגע באותם ילדים, יש צורך בראיות ממשיות הקושרות את הנאשמים למיוחס להם.
לאחרונה ייצג עו"ד תמיר אלטיט מקרה מורכב שבו הואשמה עובדת בפעוטון "רחל-לי" במושב עזריה באי דיווח על התעללות בפעוט בן שלוש. התביעה טענה כי ראתה את המקרה, ידעה עליו ולמרות זאת לא דיווחה לרשויות בהתאם. למרות ההאשמות החמורות החליט ביהמ"ש לזכות את הנאשמת וקבע כי עדותה, לפיה לא ידעה על המתרחש, היתה אמינה. זאת, לצד מחסור בראיות התומכות באישום מצד הפרקליטות.
עו"ד תמיר אלטיט. "תיקים העוסקים בהגנה על קטינים הם מהרגישים ביותר במערכת המשפט". צילום: עדן בוקובזה
"הכרעת הדין מציבה רף ראייתי משמעותי בתיקים של אי דיווח על התעללות בקטינים", אומר עו"ד אלטיט, המייצג בפלילים. "אין די בעצם התרחשות ההתעללות, אל שהתביעה נדרשת להוכיח מעבר לספק סביר שהנאשם היה מודע לנסיבות המחשידות. זהו איזון עדין בין ההגנה על קטינים לבין זכויות נאשמים במשפט הפלילי".
התביעה הציגה תמונה חד משמעית שנופצה
עו"ד אלטיט מספרי כי "בתחילת ההליך, התביעה הציגה תמונה חד משמעית של התעלמות מסימני מצוקה, אבל ככל שהעמקנו בראיות, התברר שהמציאות היתה מורכבת הרבה יותר. הרגע המכריע היה כשהצלחנו לשכנע את בית המשפט בגרסתה של העובדת. הזיכוי לא היה רק ניצחון משפטי, הוא היה הכרה בכך שלפעמים המציאות מורכבת יותר מכפי שנראה במבט ראשון. כשנאשם מגיע אלי, המצב נראה חסר תקווה בעיניו. אבל אני תמיד אומר: 'כשיש אמת, יש תקווה. כשיש ייצוג נכון, יש דרך'".
את הכרעת הדין כתבה השופטת הבכירה מיכל ברנט מבית המשפט המחוזי בלוד ובמסגרתו היא זיכתה את העובדת.
הפעוט נכלא בכיור – האם העובדת ראתה ולא דיווחה?
האירוע התרחש במאי 2021 בגן ילדים במושב עזריה, שם על פי כתב האישום נכלא פעוט בכיור במשך 23 דקות כשהוא בוכה ומתחנן שישחררו אותו. הנאשמת, שעבדה בכיתה מקבילה, הואשמה בכך שראתה את הפעוט בוכה בכיור אך לא דיווחה על כך לרשויות כנדרש על פי חוק. התביעה טענה כי חלה עליה חובת דיווח לפי סעיף 368ד(ג) לחוק העונשין, המחייב דיווח על כל חשד להתעללות בקטינים.
השופטת ברנט, בהחלטתה לזכות את הנאשמת, הדגישה מספר נקודות מפתח. ראשית, לעמדתה הראיות שהוצגו, הכוללות צילומי וידיאו והקלטות שמע, לא היו מסונכרנות דיין כדי לקבוע מה בדיוק יכלה הנאשמת לראות או לשמוע. שנית, לנאשמת היה ליקוי שמיעה מתועד, שעשוי היה להשפיע על יכולתה לשמוע את בכי הילד. בנוסף, כך לפי ביהמ"ש, הופעותיה של הנאשמת באזור האירוע היו קצרות ומוסחות, כשהיא עסוקה במשימות אחרות.
ההגנה: יש הבדל דין בין "לראות" לבין "להבחין"
בין היתר, ההגנה טענה כי קיים הבדל דין בין "לראות" לבין "להבחין". בא כוחה של הנאשמת, עו"ד אלטיט, טען כי כאשר זו הלכה מקצה אחד לקצה אחר של כיתת הבוגרים, גם אם הקטין נכנס באופן תאורטי בשדה הראייה שלה, בגן יש 15 ילדים נוספים וכן שלושה אנשי צוות, ולא היה ביכולתה של הנאשמת להבחין בכל המתרחש בנוגע לכל ילד וילד, כל שכן כאשר היא חולפת בגן למשך מספר שניות ועסוקה בענייניה. "אני מוצאת טעם בטענה זו, בוודאי בנסיבות שבהן הנאשמת סובל מליקוי שמיעה", כתבה השופטת.
"בית המשפט", מציין עו"ד אלטיט, "קבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר שלנאשמת היה בסיס סביר לחשוד בהתעללות. פסק הדין מדגיש את הצורך בראיות חד משמעיות ומסונכרנות בתיקים מסוג זה, במיוחד כאשר מדובר באישומים הקשורים לאי דיווח על התעללות בקטינים.
"המקרה הזה", מוסיף עו"ד אלטיט, "מעלה שאלות משמעותיות לגבי האיזון בין הצורך להגן על ילדים במסגרות החינוכיות לבין הצורך בראיות משכנעות כדי להרשיע אנשי צוות באי דיווח על התעללות. פסק הדין מדגיש את חשיבות איסוף והצגת ראיות באופן מדויק ומסונכרן בתיקים העוסקים בהגנה על קטינים במסגרות חינוכיות".
ההוכחה מעבר לספק סביר חייבת להישמר
פסק הדין מציב סטנדרט משמעותי בכל הנוגע לראיות הנדרשות בתיקי אי דיווח. עו"ד אלטיט מדגיש שגם כשמדובר בהגנה על קטינים, "עקרונות המשפט הפלילי - ובראשם דרישת ההוכחה מעבר לספק סביר - חייבים להישמר".
האם הכרעת הדין מחלישה את ההגנה על קטינים?
עו"ד אלטיט: "להפך. פסק הדין מחזק את ההגנה על קטינים בכך שהוא מחייב מסגרות חינוכיות להיערך טוב יותר, עם מערכות תיעוד משוכללות, נהלים ברורים והכשרה מקצועית. זה יוביל בסופו של דבר להגנה טובה יותר על הילדים".
עבירת אי דיווח היא עבירה קשה, בפרט כשמדובר בילדים קטנים.
"תיקים של התעללות או אי דיווח על התעללות הם תיקים מורכבים הן משפטית והן רגשית. אני רואה נאשמים או נאשמות שהמתח בין החובה החוקית לדווח לבין המציאות המורכבת בשטח יצרו עבורם דילמות לא פשוטות. החוק בישראל מטיל חובת דיווח על כל אדם, ובפרט על אנשי מקצוע כמו מורים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, בכל מקרה בו עולה חשד להתעללות בקטין. אי דיווח מהווה עבירה פלילית שעונשה עד שלושה חודשי מאסר".
נראה כי הייצוג המשפטי בתיקים אלה מחייב רגישות מיוחדת והבנה של המורכבות הרגשית. "אנחנו עוסקים באנשים שבמקרים רבים הקדישו את חייהם לעזרה לאחרים", מסביר עו"ד אלטיט. "ההליך הפלילי עצמו מהווה טראומה עבורם, והם זקוקים לליווי צמוד ותמיכה לאורך כל הדרך. זה לא סוד שיש, בפרט בשנים האחרונות, מצבור של מקרי אלימות בגני הילדים, אך הדבר הזה אסור שימנע מאיתנו משפט צדק. לא כל מי שנאשם באמת ביצע את העבירה, וכאן נכנסת המיומנות של הליווי המשפטי. עורך דין טוב, ידע לנווט את הדרך לתוצאה הטובה ביותר".
הקושי המשפטי נובע גם מהצורך להוכיח את סבירות ההחלטה שלא לדווח בנסיבות הספציפיות. "בית המשפט נדרש לבחון את מכלול השיקולים שעמדו בפני הנאשם בזמן אמת", מציין עו"ד אלטיט. "זה כולל את מידת הוודאות לגבי קיום ההתעללות, הערכת הסיכון המיידי לקטין והאפשרויות האחרות שעמדו בפני הנאשם".
מעבר להשלכות המשפטיות, להליכים אלה יש השפעה משמעותית על כל המעורבים. "חשוב להבין שמדובר באירועים שמשפיעים על קהילה שלמה," מסביר עו"ד אלטיט. "מעבר לנאשם עצמו, יש השלכות על הקטין, משפחתו, והמוסד בו התרחשו האירועים. כשהגיעה אלי הנאשמת בפעם הראשונה, היא היתה שבורה לחלוטין", משחזר עו"ד אלטיט, "עובדת מעון שמצאה את עצמה על ספסל הנאשמים. אבל ידעתי שיש לנו סיכוי כי האמת היתה לצידנו".
להגן על זכויות הקטינים מבלי לרמוס את זכויות אנשי החינוך
"בסופו של יום," מסכם אלטיט, "הניצחון האמיתי הוא כשאנחנו מצליחים להראות שאפשר להגן על זכויות הקטינים מבלי לרמוס את הזכויות של אנשי החינוך המסורים שעובדים איתם. זה לא תמיד קל, אבל זה אפשרי".
כמי שכיהן בעבר כקצין משטרה וכפרקליט בכיר בפרקליטות המדינה במחוז תל אביב, עו"ד אלטיט מבין ביתר שאת את הרגישות בטיפול בתופעה של אלימות והתעללות בגני הילדים. "תיקים אלה", הוא אומר, "ובכלל, תיקים העוסקים בהגנה על קטינים, הם מהרגישים ביותר במערכת המשפט. כיום, כמי שפועל מהצד השני של המתרס, אני יכול לראות את התמונה המלאה ולחשוף את הפערים בין החשדות הראשוניים לבין התשתית הראייתית הנדרשת להרשעה".
(צילום ראשי: שאטרסטוק)
