אתם הולכים לתומכם ברחוב, משוחחים בנייד עם חבריכם ובני משפחתכם או עם ידיד ההולך לצידכם, נהנים מקרני השמש המלטפת, וחושבים מחשבות חיוביות. ולפתע: זעקה "אח, כואב!". הזעקה היא שלכם. נתקלתם באיזושהי בליטה במדרכה ונפלתם. נפלתם על היד, ועכשיו גם היד וגם הרגל כואבות לכם. אתם בקושי יכולים לקום, נזקקים לסיוע ומגיעים לבית החולים. בבית החולים מטפלים בכם ומאבחנים, כי נגרמה לכם פגיעה שמצריכה כמה ימי מנוחה ואולי אף טיפולי פיזיותרפיה בהמשך. "למה? למה העירייה לא דאגה לסדר את הבליטה הזו במדרכה?" אתם שואלים את עצמכם בשקט.
למציאת עו"ד תביעת נזיקין באינדקס משפטי
מהמורות בדרך הן דבר שכיח יחסית, למרבה הצער. עירייה אמורה לדאוג לתקינות השטחים הציבוריים שברשותה, אך לא תמיד היא עושה כן.
אם אדם הולך ברחוב ונפגע בשל בליטה במדרכה/בור בדרך/מכשול כלשהו, ייתכן שהוא יוכל להגיש תביעה נזיקית לביהמ"ש, ולבקש פיצוי. ביהמ"ש יבחן האם העירייה התרשלה, או שמא האשם נעוץ באדם שנפגע אשר לא שם לב למכשול, ואם יחליט לקבל את התביעה ולפסוק כנגד העירייה, יחייב אותה בפיצויים.
אחריות העירייה אינה אחריות המוחלטת, וביהמ"ש לא יטיל עליה באופן אוטומטי חובת פיצוי, אבל נקבע מפורשות בפסקי דין רבים, כי על הרשות המקומית מוטלת חובה לדאוג לתיקון כל הליקויים והמפגעים שבשטחה
הרשות אחראית לתקיון וניקוי הרחבות שבתחומה
על רשות מקומית מוטלת חובה לדאוג לתיקון וניקוי הרחובות. הרשות צריכה גם לתקן ליקויי תאורה ברחוב, ועליה למנוע ולהסיר כל מכשול או מפגע שקיים ברחוב. חובה זו קמה מכח פקודת העיריות (נוסח חדש).
מכך עולה, כי על הרשות לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע תאונות ופציעות של אנשים שעוברים/הולכים בתחומה. הרשות צריכה לדאוג שהרחובות, כולל כמובן, המרצפות והמדרכות, יהיו ללא מכשולים שעלולים להוביל לנפילה של עוברי אורח.
יש לציין, כי אם מתבצעות עבודות בנייה או אם מתבצעים תיקונים ברחובות מסויימים, על העירייה להודיע/לסמן את האזורים הללו, כך שהאנשים ידעו להימנע מלעבור באזור זה, או לכל הפחות, אם אין אפשרות אחרת, ללכת בזהירות ככל שניתן.
אחריות העירייה אינה אחריות המוחלטת, וביהמ"ש לא יטיל עליה באופן אוטומטי חובת פיצוי, אבל נקבע מפורשות בפסקי דין רבים, כי על הרשות המקומית מוטלת חובה לדאוג לתיקון כל הליקויים והמפגעים שבשטחה.
האשה נפלה - עיריית פתח תקווה תפצה
כך למשל, ביהמ"ש לתביעות קטנות בפתח-תקווה דן בתביעה של אשה, אשר נפלה תוך כדי הליכה בשטח ציבורי בתחנה המרכזית בפתח תקווה.
לטענת האשה, ב-22 בספטמבר 2008 בשעת ערב היא הלכה עם חברה באזור התחנה המרכזית, במקום בו הדרך משובשת והתאורה בעייתית. לפתע, היא נתקלה באחת הבליטות בדרך, נפלה ונחבלה באופן קשה בחלקי הגוף השונים. התובעת נזקקה לטיפול בבית החולים, אשר חייב תפירה במרפק וטיפול בחתך עמוק בירך.
העירייה טענה, כי היא לא אחראית לפגיעה של התובעת, ושהתובעת עצמה התרשלה וגרמה לפגיעה, אולם השופטת שירי רפאלי דחתה את טענות העירייה וקבעה כי יש לקבל את התביעה ולפצות את התובעת.
"הנתבעת היא האחראית על הדרכים בשטחה ומחובתה לדאוג לכך שלא יהיו הפרשי גובה מכשילים כגון אלה הנצפים בתצלום דנן בין חלקה של המדרכה הסלול באספלט לבין חלקה המרוצף אבנים משתלבות, כמו גם בין מכסי הבטון (בין אם הם מכסי ביוב ובין אם מכסים אחרים) בין המדרכה. כמו כן, עליה לדאוג לתאורה מתאימה", כתבה השופטת.
בהתאם לכך, השופטת חייבה את העירייה לפצות את התובעת ב- 5,000 שקלים, וכן לשלם לה הוצאות משפט של 1,000 שקלים. באשר לסכום הפיצוי, השופטת לקחה בחשבון, כי היה על התובעת להיזהר כאשר בחרה ללכת במקום שהיו בו מכשולים גלויים למדי. (מרה זילברברג נ' עיריית פתח תקוה).
האשה החליקה - עיריית נצרת תשלם
דוגמא לפסק דין נוסף בו נקבע כי לעירייה קיימת אחריות: בימ"ש השלום בנצרת דן בתביעה של אשה שהלכה ברחובות נצרת, והחליקה בשל חצץ ואבק באזור שיפוצים בעיר. כתוצאה מהנפילה, נגרמו לה נזקי גוף שונים. נשאלה השאלה, האם לעירייה קמה אחריות כלפי התובעת?
ביהמ"ש השיב בחיוב, וקבע כי יש לעירייה אחריות לנזקי התובעת בשיעור של 90%. כמו-כן, נפסק כי יש לתובעת אשם תורם בשיעור של 10%.
