נושא מרוץ הסמכויות בין בית במשפט האזרחי לבית הדין הרבני הוא עתיק יומין ונמשך שנים רבות . תחילה היה המירוץ בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני. עם הקמת בית המשפט לענייני משפחה, דומה היה כי היה בכך כדי לפתור את הבעייה וכעת סוף סוף נקבע בחיקוק בית משפט שלו הסמכות לדון בנושאים אלה. אך המרוץ ניטש עדיין במלוא עוזו, אלא שכעת הוא בין בית משפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום בית דין רבני
לשאלות בנושא גירושין, פנו עכשיו לפורום גירושין
מהי כריכה?
סמכות לדון בתביעות הנוגעות לענייני הגירושין נעשית בדרך של "כריכה". כלומר: צד המעוניין שהסמכות לדון בכל העניינים הכרוכים בעניין הגירושין תהיה בבית הדין הרבני , כורך את הנושאים שהוא מעוניין בהם בעת שהוא מגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, ובכך הוא חוסם את דרכו של הצד השני (בדרך כלל האישה) לדון בשאלות אלה בבית המשפט.
עם זאת, במהלך השנים התפתחו תורות שלמות והצטברה פסיקה רבה בנושא הכריכה.
חוק הירושה ופסיקת העליון
בשני נושאים נפתרה הבעיה: בדרך של חקיקה, ובדרך של פסיקת בית המשפט העליון. בנושא ירושה הורה חוק הירושה שחוקק בשנת 1965 , כי לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בנושאים הקשורים לירושות אך ורק במקרה שכל הצדדים מסכימים לכך. הבעיה השניה נפתרה בדרך של פסיקת בית המשפט העליון, שעומדת על כנה שנים רבות , הקובעת כי נושא מזונות הילדים, לא ניתן לכרוך בתביעת גירושין ולהקנות בכך סמכות לבית הדין הרבני.
האמנם בית הדין הרבני טוב לבעל ורע לאשה?
הדעה הרווחת היתה תמיד כי עדיף לבעל, כי התיק ידון בבית הדין הרבני ולאישה בבית המשפט האזרחי. אולם, לדעת כותבת שורות אלו, במקרים רבים הדבר הפוך. בהמשך יוסבר כיצד דווקא בית הדין הרבני הופך להיות מעוזן של הנשים ומגן עליהן הרבה יותר מאשר בית המשפט.
השופט המנוח שינבויים ז"ל נהג לומר, כי הסמכות נקבעת לפי טיב מכוניתו של הפרקליט. מי שמכוניתו מהירה יותר, זכה לרוץ ראשון ולהשיג הסמכות בבית המשפט או בית הדין הנוח ללקוחו.
שלושה מבחנים בסיסיים
כמובן שככל שרבו הניסיונות לרכוש סמכות בכל מחיר כל אחד בערכאה בה בחר, וככל שהתפתחו הטריקים והאנטי טריקים, כך גם התפתחה פסיקה ענפה בנושא. אם בתחילה כריכת נושא בתביעת גירושין חסמה אוטומטית את בית המשפט מלדון בנושא, לאט לאט החלו להתגבש כללים שבאו לידי ביטוי בפסק דין עקרוני בענין גבעולי (ע"א 118/80), שם קבע בית המשפט שלושה מבחנים בסיסיים. האחד- כנות התביעה , השני - כנות הכריכה. אך לא די בכך- הכריכה צריכה להיות כדין. כמובן שעל שאלות אלה אין כמעט אף פעם תשובה אחת, וכך הלכה והתפתחה הפסיקה עד פסק הדין בעניין פלמן (בג"ץ 8497/00).
שם נקבע, כי אין זה משנה מי הגיש ראשון את התביעה , אלא מי החליט ראשון, או מי החל לדון בענין גם אם טרם הוכרע, אך הערכאה שהחלה לדון בענין קבעה כי הסמכות לדון בנושא הוא שלה. שוב, כמובן במגבלות של "טעם מיוחד". כעת עברה חזית המרוץ מעורכי הדין לשופטים ולדיינים.
השפעת הלכת פלמן
לאט לאט נקלטה בתודעת הציבור העובדה שלאור תהליכים מסויימים שעברו בתי המשפט ובתי הדין הרבניים , הנוסחה שלבעל כדאי "לתפוס סמכות " בבית הדין הרבני ולאישה - בבית המשפט, כבר לא תמיד תופסת. כך לדוגמא הילכת פלמן גרמה לבתי הדין להפוך לזריזים יותר וליעילים יותר, על מנת להפוך לרלוונטיים.
בית הדין הרבני מגלה אמפטיה לנשים
השימוש בנשק הכתובה, גם הוא הפך את בית הדין הרבני לערכאה הרבה יותר רלוונטית ואמפטית לאישה, ככל שמדובר במעשה בגידה של הבעל. כמה תיקי גירושין נפתחים על רקע בגידת הבעל ? בתי המשפט ממש אינם מתרגשים ממעשה הבגידה, אלא פותרים את המחלוקות הרכושיות בהתאם החוק.
לעומתם, ברבנות , כשאישה מוכיחה שהבעל בגד, הוא צפוי להיות מחוייב בתשלום דמי הכתובה (שיכולים להגיע במקרים מסויימים למאות אלפי שקלים) ואפילו בפיצוי כספי לאישה הנבגדת.
עוד יתרון יש במקרה כזה לבית הדין על בית המשפט האזרחי. אם האישה עובדת יש לה "מעשה ידיה" ולא מגיעים לה מזונות. בבית המשפט האשה לא תקבל כלל מזונות אם היא משתכרת יפה למחייתה, אך בבית הדין הרבני יש לה סיכוי לא רע, במקרה שבעלה בוגדני, לזכות ב"מדור ספציפי". זהו סעד שלא מקובל לפסוק בבית המשפט.
מהו מדור ספציפי? על פי ההלכה היהודית , אישה "עולה עמו ואינה יורדת". כלומר, היא זכאית לשמור על אותה רמת חיים אליה הורגלה. אם האשה הורגלה לגור בוילה מרובת חדרים, ובעלה בגד בה, בית הדין יטה להעניק לה "מדור ספציפי", כלומר: זכות להמשיך להתגורר בבית בו התגוררה עד גילוי הבגידה. לעומת זאת , בית המשפט, מחוייב על פי חוק המקרקעין לפרק את השיתוף אם ידרוש זאת הבעל (בכפוף לכמה סייגים ומגבלות לא משמעותיים).
במקרה שהאישה נתפסה בבגידה והבעל הגיש התביעה לבית הדין הרבני, הסנקציה היחידה הצפויה לה הוא חיוב בגט (המהווה לא אחת פתרון לו היא מייחלת) ואובדן הכתובה. זאת, משום שלא ניתן לפגוע בזכות קנינית שלה, גם בבית הדין הרבני (בבג"ץ בבלי נקבע כי בית הדין הרבני חייב לקבוע על פי חוק יחסי ממון).
לעתים, מומלץ לשבת ולהמתין שבעל יפתח הליכים בבית הדין ויאמין כי זכה ביתרון, אך אם האשה בעצם מעוניינת בגט , נפתרה הבעייה. כך למשל, אם הבעל פתח תיק בבית הדין ומתלונן על כי אשת נעוריו בגדה בו, בית הדין יכריח אותו לתת לאשה את כרטיס היציאה לחופש. כיון שאם בגדה, הרי שעל פי ההלכה היא "אסורה על הבעל ועל הבועל" ולכן מצווה ואף חובה לגרשה.
המסקנה: לא תמיד עדיף לגבר להתדיין בבית הדין הרבני ולא תמיד עדיף לאישה להתדיין בבית המשפט האזרחי. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה!!
