מאות הורים מוצאים את עצמם בעימות משפטי סביב סירוב של בן הזוג לשעבר לחתום על מסמכים הכרחיים עבור ילדיהם המשותפים. מדובר במגוון רחב של מסמכים, מהוצאת דרכון ועד אישורי טיפול רפואי, כאשר הסירוב לחתום משמש לעתים ככלי ניגוח במאבקי גירושין מתמשכים, טינה ישנה, חשבונות אישיים ועוד.
עו"ד ונוטריון חן גינסברג. צילום: נתי חדד
בתי המשפט למשפחה, שזיהו את התופעה ההולכת ומתרחבת, נוקטים ביד קשה נגד הורים סרבנים ומפתחים כלים משפטיים חדשים להתמודדות עם התופעה. במקביל, יותר ויותר זוגות מתגרשים בוחרים לכלול בהסכמי הגירושין שלהם מנגנונים מפורטים להתמודדות עם סוגיית החתימות המשותפות, במטרה למנוע מראש מצבים של סרבנות.
בסופו של דבר, הנפגעים העיקריים במצבים כאלה הם הילדים – אז מה אפשר לעשות? עו"ד חן גינסברג עם התשובות.
מה הם המקרים הנפוצים ביותר שבהם אחד ההורים מסרב לשתף פעולה בחתימה משותפת?
המקרים הנפוצים ביותר כוללים מחלוקת בשאלת הצורך בטיפול בתרופה מסוימת, מעבר למוסד חינוכי אחר או יציאה לחו"ל. למשל, כאשר יש צורך בטיפול רפואי המחייב חתימה משותפת, כמו טיפול תרופתי או ניתוח, ואחד ההורים מסרב לשתף פעולה מסיבות שונות. במקרים של מעבר למוסד חינוכי אחר, ייתכנו חילוקי דעות לגבי טיב המוסד, מיקומו או התאמתו לצורכי הילד. גם יציאה לחו"ל היא סיבה שכיחה, בעיקר כאשר ההורה המתנגד חושש שהילד לא יחזור לארץ.
מה הן הסיבות העיקריות לסירוב לשתף פעולה מצד אחד מההורים?
הסיבות לסירוב יכולות לנוע בין העדר תקשורת בין ההורים לבין מחלוקות לגיטימיות בנוגע לנושא המדובר. לדוגמה, ייתכן שאחד ההורים מתנגד לטיפול רפואי מתוך חשש לתופעות לוואי או מחלוקת בשאלה האם הילד זקוק בכלל לאותו טיפול, או לא מסכים למעבר מוסד חינוכי מתוך תחושת חוסר התאמה או אי הסכמה לזרם חינוך אחר.
במקרים אחרים, הסירוב עשוי לנבוע ממניעים אישיים, כמו רצון לפגוע בהורה השני. לעתים נדירות יותר, הסירוב נובע מבלבול או מחוסר הבנה של המצב, במיוחד אם ההורה לא קיבל את כל המידע הרלוונטי או לא הבין את משמעות החתימה.
אילו כלים משפטיים קיימים עבור צד שמתקשה לקבל שיתוף פעולה מצד ההורה האחר?
יש מספר כלים משפטיים. ראשית, ניתן להגיש בקשה ליישוב סכסוך, שבה ניתנת הזדמנות לצדדים להגיע לפתרון מוסכם. במקרים דחופים, ניתן להגיש בקשה לסעד זמני, המאפשר התערבות מהירה של בית המשפט. במקרים חוזרים, ניתן להגיש תביעה בנוגע לאפוטרופסות, לאו דווקא לשלילת זכויות מההורה השני, אלא כדי לאפשר להורה המבקש לפעול באופן עצמאי בנושאים מסוימים.
האם יש מגבלות על סמכויות בתי המשפט לכפות חתימה במקרים כאלה?
לא. בתי המשפט למשפחה מחזיקים בסמכות נרחבת לפעול בענייני טובת הילד. הם יכולים למנות אפוטרופוס לדין, להטיל קנסות והוצאות משפט, לתת צווי עשה המחייבים חתימה, ובמקרים קיצוניים אף להעביר סמכויות חתימה להורה השני.
כמה זמן נמשך בדרך כלל תהליך משפטי לטיפול בסירוב לחתימה?
משך ההליך המשפטי מושפע ממספר גורמים: מורכבות המקרה, עומס בבתי המשפט, שיתוף פעולה של הצדדים, צורך בדיונים נוספים וזמן המתנה לתסקירי רווחה ו/או לחוות דעת מומחה. במקרים דחופים, בית המשפט יכול לתת החלטות ביניים תוך ימים ספורים, במיוחד בנושאים קריטיים כמו טיפול רפואי או חינוך.
בהליך דחוף במסגרת יישוב סכסוך, התהליך נמשך לרוב כחודשיים. בהגשת תביעה עיקרית, התהליך יכול להימשך חודשים ואף יותר, בעיקר כאשר יש צורך בתסקיר של מחלקת הרווחה או במינוי אפוטרופוס לדין כדי לייצג את עמדת הילד באופן עצמאי.
ניתן ואף מומלץ לפנות לגישור או תיווך חיצוניים, אך דרכים אלו מחייבות שיתוף פעולה בין ההורים, שלעתים קרובות אינו קיים כאשר מגיעים למצב של סכסוך חמור.
האם ניתן לקבוע מראש בהסכמי גירושין מנגנונים ברורים שיטפלו בסיטואציות הדורשות חתימה משותפת?
כן, הסכמי גירושין יכולים לכלול מנגנונים מפורטים לטיפול בסוגיית החתימות המשותפות. אלה יכולים להגדיר נושאים שבהם נדרשת הסכמה של שני ההורים, ונושאים שבהם די בחתימת הורה אחד. ההסכם יכול לקבוע גם את דרכי ההתנהלות במקרה של אי הסכמה, למשל באמצעות מינוי מגשר או מתאם הורי מוסכם מראש שיכריע במחלוקות.
ניתן לכלול בהסכם גם סעיפים המטילים סנקציות כספיות על הורה שמסרב לחתום ללא הצדקה סבירה, וכן לקבוע מראש מנגנון של העברת סמכות החתימה להורה השני במקרים מסוימים. הסכמים כאלה, כשהם מאושרים על ידי בית המשפט ומקבלים תוקף של פסק דין, יכולים למנוע סכסוכים עתידיים ולחסוך זמן והוצאות משפטיות.
יש לציין שלא מדובר דווקא בהסכם גירושין, שכן לעתים מביאים ילדים לעולם ילד ללא נישואין, אבל העיקר שיהיה מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
מה עושים כאשר הסירוב לחתימה משפיע על החלטות קריטיות, כמו טיפול רפואי דחוף או מעבר דירה?
במקרים של טיפול רפואי דחוף, כאשר מדובר באירוע חירום, הטיפול יינתן ללא צורך בחתימה. במקרים שניתן לדחותם במעט, ניתן להגיש בקשה דחופה לבית המשפט, שידון בנושא באופן מיידי. במקרה של מעבר דירה, אין הדבר נחשב כנושא דחוף שכן ההורה שמתעתד לעבור דירה לעיר מרוחקת יודע על כך בדרך כלל מראש, ועליו להיערך מראש בין אם בדרך של קבלת הסכמת ההורה השני, ובהעדר הסכמה בפתיחת הליך מתאים שיכול לארוך זמן רב עד שבית המשפט יגיע למסקנה מהי טובתו של הקטין באותו מקרה.
במקרים של סירוב בעניינים בינלאומיים, למשל כאשר אחד ההורים מסרב לחתום על הוצאת דרכון לילד, ההליך יהיה די דומה - ניתן להגיש בקשה דחופה לבית המשפט, אשר לרוב יאשר את הבקשה אם הסירוב אינו מוצדק, אך בדרך כלל תחת קביעת ערבויות להשבת הילד לארץ
האם יש סימנים מוקדמים שיכולים להתריע על סירוב לשתף פעולה בעתיד?
לעתים קרובות יש סימנים מוקדמים, כמו היעדר שיתוף פעולה בנושאים אחרים. במקרים כאלה, ההורה שחווה את הקשיים יכול להגיש תביעה שבה יתאר את חוסר שיתוף הפעולה בעבר, מה שיכול להגדיל את סיכוייו לקבל החלטה המאפשרת לו לפעול באופן עצמאי בנושאים מסוימים בעתיד.
בדרך כלל מדובר במקרים יומיומיים ושגרתיים, כמו סכסוכים לגבי טיפול בריטלין, בהם אחד ההורים מתנגד לשימוש בטיפול. במקרים אלה, בית המשפט עשוי להורות על חוות דעת מומחה, מה שמאריך את ההליך ומייקר אותו, אך לרוב מוביל בסופו של דבר לאישור הטיפול.
עו"ד ונוטריון חן גינסברג הקים את משרדו בשנת 1998 ומתמחה בדיני משפחה וירושה. המשרד, עם סניפים בבת-ים ובראשון לציון, מתמקד במתן שירות אישי ומקצועי בתחומי גירושין, משמורת, מזונות וחלוקת רכוש. עו"ד גינסברג מטפל גם בנושאי אפוטרופסות, אבהות, צוואות וירושות, תוך הקפדה על מצוינות משפטית וליווי מקיף של לקוחותיו בכל שלבי ההליך המשפטי
(צילום ראשי: שאטרסטוק)
