בתמונה, אם וילד ממוצא אתיופי בישראל. צילום: אילוסטרציה: דימטרי פלדמן/ שאטרסטוק
הוועדה הבין-משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים העניקה מעמד חוקי לאם אתיופית ולחמשת ילדיה, בהחלטה המשקפת את השינוי המתחולל ביחס הרשויות לסוגיית "ילדי העוגן" בישראל. ההחלטה, שהתקבלה לאחר דיונים ממושכים, מאפשרת למשפחה להישאר בישראל באמצעות אשרת שהייה ועבודה מסוג ב-1 לאם ואשרת א-2 לילדים.
"הותרת הורה בישראל רק עקב קיומם של ילדים קטינים היא סוג של פעולה מ'טעמים מיוחדים' אשר מתקבלת במקרים יוצאי דופן בלבד", אומר עו"ד אריאל גלילי ממשרד עוה"ד דקר, פקס, לוי, שייצג את המשפחה בהליך. "זהו מקרה המדגים כיצד המערכת מתחילה להכיר בכך שלעתים טובת הילד גוברת על שיקולי מדיניות ההגירה הנוקשה".
עו"ד אריאל גלילי. "הכף חייבת לנטות לטובת הפתרון ההומניטרי". צילום: שירי דקר
עיינה (שם בדוי) הגיעה לישראל בשנת 2008 כעובדת משק בית בשגרירות אתיופיה. מה שהחל כשהות זמנית הפך למסע מורכב של חיפוש אחרי מעמד חוקי, שכלל ניסיון כושל להסדרת מעמד דרך קשר עם אזרח ישראלי, הגשת בקשת מקלט ולבסוף פנייה לוועדה ההומניטרית.
במהלך שהותה בישראל, ילדה עיינה חמישה ילדים, בהם אחד לאזרח ישראלי. אחד מילדיה, המאובחן עם תסמונת דאון, היווה שיקול משמעותי בהחלטת הוועדה. "כל ילדיה של עיינה הם דוברי עברית שמעולם לא ביקרו באתיופיה", אומר עו"ד גלילי, "כל המעטפת החינוכית, הרפואית והחברתית שלהם נמצאת בישראל".
מאבק ביורוקרטי ממושך מול רשויות ההגירה
מסלול בקשת המקלט של עיינה משקף את המורכבות והקשיים במערכת המקלט הישראלית. ככל מבקשי המקלט שבקשתם לא נדחתה על הסף, קיבלה עיינה "רישיון ישיבה 2א5", המוכר יותר בכינויו "הנייר הכחול". אשרה זו, שנועדה למנוע גירוש ולאפשר עבודה בתנאים מוגבלים, ליוותה את עיינה בשנים בהן הקימה משפחה עם בן זוג מבקש מקלט מאריתריאה, וילדה לו שלושה ילדים.
"מערכת המקלט בישראל היא מהנוקשות בעולם המערבי", מסביר עו"ד גלילי. "רק 0.1% מכלל בקשות המקלט מתקבלות - נתון המשקף מדיניות מכוונת של דחיית בקשות שאפשר לדחות, גם במחיר של אי-טיפול בבקשות של זכאים אמיתיים למעמד פליט על פי האמנות הבינלאומיות עליהן חתומה ישראל".
במקרה של עיינה, הטיפול בבקשת המקלט נמשך שנים ארוכות. המחסור הכרוני בכוח אדם ברשות האוכלוסין וההגירה, לצד מורכבות המקרה - הכוללת זוגיות ופרידה מבן זוגה הישראלי ולאחר מכן מבן זוגה השני, מבקש מקלט מאריתריאה ולידת ילדים במהלך ההליך - הובילו להתמשכות ההליכים.
נקודת מפנה משמעותית הגיעה כאשר לאחר הפרידה מבן הזוג האריתראי ודחיית בקשת המקלט, נולד לעיינה ילד נוסף, הפעם לאזרח ישראלי. ההורים, שלא היו נשואים, נדרשו לעבור הליך משפטי מורכב שכלל בדיקת רקמות להוכחת אבהות. רק לאחר קבלת תוצאות הבדיקה הוציא בית המשפט לענייני משפחה צו לרישום אזרחות עבור הילד.
"בשלב זה," מספר עו"ד גלילי, "הבנו שהדרך היחידה קדימה היא פנייה לוועדה ההומניטרית". הוועדה, לאחר דיונים ממושכים, החליטה להעניק לעיינה אשרת ב-1 ולילדיה אשרת א-2. "אמנם מדובר באשרות שאינן מקנות זכויות סוציאליות של תושב או אזרח", מסביר עו"ד גלילי, "אך הן מאפשרות למשפחה לחיות ולעבוד בישראל באופן חוקי - הישג משמעותי בהתחשב במדיניות ההגירה הנוקשה של ישראל".
איזון עדין בין שיקולים מנוגדים
הוועדה הבין-משרדית, הכוללת נציגים ממשרדי הבריאות, הרווחה והחוץ, נדרשת במקרים מעין אלה לאזן בין שיקולים מורכבים. במקרה זה, בעוד נציג משרד החוץ התנגד למתן המעמד, נציגי משרדי הבריאות והרווחה תמכו בבקשה. העובדה כי לעיינה אין כל עבר פלילי בישראל חיזקה את עמדתם.
"עצם השהייה הממושכת בישראל והיות המבקשת אם לילדים אינם מזכים על פי החוק במעמד כלשהו", מדגיש עו"ד גלילי. "קיים חשש מובנה אצל אנשי הוועדה כי מבקשי מקלט יולידו ילדים רק כדי להישאר בארץ - תופעה המכונה 'ילדי עוגן'.
"הדאגה לקטינים מעוגנת במסורת משפטית, אתית ודתית ארוכת שנים בישראל," מסביר עו"ד גלילי. "גם אם נניח באופן לא סביר שהורי הילד פעלו משיקולי הישארות בארץ, הילד עדיין קיים".
לדברי עו"ד גלילי, "המערכת אינה ששה לנקוט בגירוש לחו"ל של ילד שנולד וגדל בישראל ואין לו ארץ אחרת, או בהפרדת קטין שנשאר בישראל מהורה שמגורש לחו"ל, לא משנה כמה אטום ליבה בנסיבות אחרות".
ההחלטה להעניק לעיינה אשרת שהייה ועבודה (ב-1) ולילדיה אשרת א-2 משקפת גישה פרגמטית: כאשר הברירה היא בין פירוק משפחה או גירוש ילדים שכל עולמם בישראל לארץ זרה, מעדיפות הרשויות פתרון המאפשר את המשך החיים התקינים של המשפחה בישראל.
איזון עדין בין מדיניות הגירה לאנושיות
המקרה של עיינה משקף מגמה רחבה יותר בטיפול במה שמכונה "ילדי עוגן" בישראל - ילדי עובדים זרים, מבקשי מקלט ומסתננים שנולדו או גדלו בארץ. אף שאין חוק המונע גירוש הורים לילדים שנולדו בישראל, בפועל המציאות מורכבת יותר. רשויות המדינה, ובהן משרד הפנים והוועדה ההומניטרית, מגלות רגישות גוברת לסוגיית טובת הילד.
"ילדים משותפים הם גורם מכריע לעתים קרובות בהליכי חיים משותפים של זר וישראלי", מוסיף עו"ד גלילי, "אך הותרת הורה בישראל רק עקב קיומם של ילדים קטינים, אף ללא קשר עם ישראלי, היא סוג של פעולה מ'טעמים מיוחדים' אשר מתקבלת במקרים נדירים בלבד.
"המקרה של עיינה מיוחד", מסכם עו"ד גלילי. "הלוואי ומדובר במגמה של שינוי הדרגתי במערכת ההגירה הישראלית, שבה טובת הילד הופכת לשיקול מרכזי יותר ויותר בקבלת החלטות. בסופו של יום, המבחן האמיתי של חברה הוא ביכולתה לאזן בין האינטרס הלאומי לבין ערכי היסוד שלה. במקרה של ילדים שנולדו וגדלו כאן, שעברית היא שפת אמם ושישראל היא המולדת היחידה שהם מכירים, הכף חייבת לנטות לטובת הפתרון ההומניטרי. זו לא רק החלטה משפטית - זו החלטה מוסרית שמשקפת את ערכיה הבסיסיים של החברה הישראלית".
