הגב' חני טהור התקשרה בהסכם לרכישת דירה עם אדם שהציג את עצמו כבעליה של הדירה. חני וה"מוכר" היו מיוצגים כל אחד על ידי עורך דין מטעמם.
"המוכר" מעולם לא היה רשום כבעלי הדירה, אלא הציג "הסכם" כאילו רכש את הדירה מבעליה המקוריים, וכעת מוכר הוא אותה לחני, עוד טרם נרשמו זכויותיו במרשם המקרקעין.
תרגיל עוקץ
לאחר תשלום מלוא התמורה עבור הדירה ולאחר שהחזקה בדירה נמסרה לחני, התברר כי העסקה היתה תרגיל עוקץ, וכי האדם שהציג את עצמו כבעלי הדירה אינו אלא רמאי שאינו אוחז בכל זכות בדירה.
גילוי העוקץ היה מאחר שהיורשת של הבעלים הנכונים של הדירה הגיעה לדירת אחיה המנוח (אשר הוריש לה את הדירה בלכתו), וגילתה כי בדירה מתגוררים חני ובני משפחתה.
הנוטריון לא ביצע בדיקה ראויה
חקירות והליכים משפטיים גילו, כי המנוח מעולם לא מכר את הדירה, וכי לא התקשר בהסכם עם אף גורם, ואף לא עם "המוכר". עוד התגלה, כי "המוכר" התייצב במשרדיו של נוטריון וביקש לקבל אימות חתימה על יפוי כח ובקשה לרישום הערת אזהרה על הדירה.
הנוטריון אימת את החתימה מבלי לבצע בדיקה ראויה של תעודות הזהות של האנשים הניצבים בפניו.
"המוכר" רשם באמצעות המסמכים המאומתים הערת אזהרה על הדירה הנמכרת, וכך הציג עצמו כבל זכויות בדירה, ועל בסיס זה התקשר בהסכם המכר עם חני.
תביעה לפיצויים בטענת רשלנות
לאחר כל אלו, ולאחר שחני השיבה את החזקה בדירה לבעליה החוקיים - היא היורשת של המנוח - תבעה חני פיצויים בשל הנזק שנגרם לה, מאת עורך הדין שייצג אותה, עורך הדין שייצג את ה"מוכר" ומאת הנוטריון שאימת את החתימה של "המוכר".
טענת חני כנגד כל השלושה היתה רשלנות. כל אחד בחלקו וכל אחד בתפקידו.
טענת ההגנה של עורך הדין שייצג את חני, היתה, כי מאחר שהיה כאן תרגיל עוקץ - משמע מעשה פלילי מכיוון - הוא אינו רשלן ואינו חייב לפצותה, שכן, לטענתו, הוא לא יכול היה לצפות את קיומו של המעשה הפלילי, ואילו לא היה מתקיים מעשה פלילי בנדון, הרי שהעסקה היתה מושלמת כראוי וללא כל פגם.
טענת ההגנה של הנוטריון היתה, כי חתימתו על המסמכים לא היתה מחויבת על פי דין, אלא נעשתה לבקשת "המוכר", וכי המוכר יכול היה לבצע את זממו ואת מעשיו הפליליים גם ללא חתימתו.
עורך הדין שייצג את "המוכר" נטל את חייו בידיו, ולימים התחוור, כי לא שימר בידיו את כספי הנאמנות שהיה חייב לשמור, וכי לא עמד בהוראות הנאמנות ובהוראות ההסכם.
בית המשפט: עורך הדין התרשל
בפסק הדין קבע בית המשפט כי, עורך הדין שייצג את חני אכן התרשל והוא חייב לפצות את חני על נזקיה שנגרמו לה, אשר הינם התמורה ששלמה בעד הדירה.
בית המשפט פסק, כי אכן עורך הדין לא היה יכול לצפות את המעשה הפלילי, וכמובן שלא היה שותף במעשה זה, אך אם היה בוחן את העיסקה לעומק והיה בודק את כל סמני האזהרה שהיו, היה חייב למנוע את עריכת ההסכם ובכך למנוע את הנזק שנגרם לחני.
בית המשפט חייב את עורך הדין בכ- 60% מגובה הפיצוי שנפסק לחני.
גם הנוטריון יפצה
באשר לנוטריון, בית המשפט פסק, כי אכן לא היה חייב לאמת את החתימות של "המוכר", וכי המעשה הפלילי יכול היה להתקיים אף ללא פעולה זו, אך מרגע שאימת הוא את החתימות, התבססו צדדים שלישיים על פעולתו והסתמכו עליה.
מכאן, ולאור העובדה כי אימת את חתימת הניצבים בפניו ללא בדיקת תעודת זהות ומבלי הוכחה לזהותם, הרי שאף הוא חייב לפצות את חני על נזקיה.
בית המשפט חייב את הנוטריון בכ- 40% מגובה הפיצוי שנפסק לחני.
בנוסף, היתה זכאית חני אף לדמי שכירות בגין תקופה ארוכה בה התגוררה בדירה שכורה, מאחר שלא היה לה כסף לרכוש דירה חלופית.
חני יוצגה בתביעות אלו על ידי עו"ד יאיר קולמן.
(ת"א (חיפה) 9562/07 חני טהור נ' עו"ד מטרי ואח';)
(ת.א. (קריות) 1935/07 הס נ' חני טהור וצדדים שלישיים).
