"גאווה" בבית הדין הרבני?

 גבר נשוי "יוצא מהארון" לאחר שנות נישואין רבות, האישה מגישה תביעת גירושין ותביעת רכוש כנגד האיש, וכן תובעת כתובה בבית הדין הרבני.

תופעה שכזו עלתה לדיון מספר פעמים בבית הדין הרבני, כאשר זוגות נשואים שנים רבות, ולפתע בן הזוג "יוצא מהארון" ולעיתים גם חושף בפני האישה את נטייתו המינית.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום בית דין רבני

האישה הפגועה מגישה תביעות לגירושין, רכוש וכתובה כפיצוי על הרס חיי הנישואין.
הסכומים בתביעות כאלו מגיעים לעיתים קרובות לסכומים של מאות אלפים ואפילו מיליון שקלים ויותר.

נשאלת השאלה, מה גישת בית הדין הרבני? האם בשל התנהגות האיש הוא יחויב בתשלום הכתובה לאישה? האם בשל התנהגותו, בית הדין יורה, כי הוא מפסיד זכויות ברכוש המשותף (הבית, הפנסיה וכיו"ב) והאם במקרה שכזה עדיף לאשה לדון בסוגיות הפרידה בבית הדין הרבני?

ישנה נטייה טבעית לומר, שהרבנים לא יראו בעין יפה (בלשון המעטה) גבר בעל נטיות הומוסקסואליות, ולפיכך היחס אליו יהיה בהתאם, והוא יחויב בכתובה ואף בפיצוי.

ובכן, דווקא לעניין זה, הדעות אינן חד משמעיות.

נטייה שאינה תלויה באיש או פירוק התא המשפחתי?
בעוד שבמקרה שאישה מוכיחה, כי הגבר בוגד בה עם אישה אחרת, הוא לרוב יחויב בכתובה, הואיל והוא אשם בפירוק התא המשפחתי, הרי שבכל הנוגע לגבר הומוסקסואל שיצא מהארון, קיימת נטייה של בית הדין לראות בכך כנטייה שאינה תלויה באיש, ולפיכך הוא אינו אשם בה.

וכך אכן נפסק בפסק דין שניתן בבית הדין הרבני בפתח תקווה לפני מספר שנים. דעת הרוב קבעה, כי האיש אינו אשם בנטיותיו המיניות, והן אינן תלויות בו, ולכן אין להענישו בחיוב כתובה או בפיצוי.

זאת, כאמור בניגוד לגבר שמוכח כי בגד באשתו עם אישה אחרת. במקרה כזה בית הדין בהחלט עלול לחייב את האיש בתשלום הכתובה, במיוחד במקרה בו הבעל הוא היוזם את הגירושין. זאת, הואיל ולא מדובר בנטייה אלא בגרימת פירוק התא המשפחתי בשל התנהגותו.
יחד עם זאת, באותו פסק דין, דעת המיעוט חייבה את האיש בתשלום כתובתה של האישה, והאשימה את האיש כי בהתנהגותו המודעת פירק את התא המשפחתי.

"סברה וקיבלה"
ישנו גם מימד נוסף לסוגיה זו: אישה המודעת לכך שבעלה יצא מהארון, ועדיין ממשיכה לחיות איתו ואף לקיים עמו יחסי מין.
עניין זה מוגדר בלשון הלכתית כ: "סברה וקיבלה", דהיינו: האישה ידעה כי האיש הוא הומוסקסואל ובכל זאת המשיכה לחיות איתו. גם במקרה זה, בית הדין לא יחייב את האיש במתן כתובה, הואיל והאישה ידעה על נטיות האיש ובכל זאת המשיכה לחיות עמו.

זכויות ברכוש המשותף
היבט נוסף העולה לדיון בנוגע לגבר אשר יצא מהארון- האם בשל התנהגותו הוא יפסיד בבית הדין זכויות ברכוש המשותף כגון: בית המגורים, זכויות סוציאליות ועוד, כ"קנס על התנהגותו"?

לעניין זה ניתן לומר באופן חד משמעי וגורף, כי בכל הנוגע לחלוקת רכוש, להיבט האשמה כיום אין משמעות בעיני בית הדין. התנהגות מי מבני הזוג, חמורה ככל שתהיה בעיני הדיינים (בגידה, יציאה מהארון וכו'), לא תהווה עילה להפסיד את זכויותיו ברכוש המשותף. גבר ש"יצא מהארון",  לא יפסיד זכויות ברכוש המשותף, בדיוק כפי שבמקרה של אישה שבגדה בבעלה, בית הדין אינו מוסמך לשלול ממנה זכויות ברכוש המשותף.

יחס הדיינים - לרוב סובלני
מההתייחסות השונה של הדיינים ניתן להסיק גם ביחס להשקפת עולמם המשתנה, בכל הנוגע לתופעה של נטייה מינית הומוסקסואלית ו/או יציאה מהארון. למרבה ההפתעה, לעיתים קרובות מתייחסים הדיינים  לקהילה הגאה במידה של סובלנות. לדידם של דיינים רבים מדובר בנטייה שאינה בת שליטה ואינה בגדר אשמה. יחד עם זאת חשוב להדגיש, כי אין דעה חד משמעית בעניין והיא משתנה אצל הדיינים השונים ובנסיבות המקרה.