פרשת שולה זקן - הרשעה במרמה והפרת אמונים

הכרעת הדין של בית המשפט השלום
חוליה נוספה אמש לשרשרת פסקי הדין בפרשת "רשות המיסים". בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט חיים לי-רן) הרשיע את שולה זקן בעבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה על סעיף 284 לחוק העונשין.

זקן הואשמה בכך שבתקופה שבין חודש אוקטובר 2005 לבין חודש מרץ 2006 , בהיותה עובדת ציבור ששימשה כיועצת בכירה לשר האוצר דאז, מר אהוד אולמרט, עשתה שורה של מעשים העולים כדי מרמה והפרת אמונים הפוגעים בציבור.

זקן עיכבה את הפגישה בין מצא לשר האוצר
האשמה נגעה לטיפולה של גב' זקן בבקשתו של ראש רשות המסים דאז, מר יעקב (ג'קי) מצא, להיפגש עם שר האוצר ולהציג לו את מינויי הבכירים שביקש לעשות ברשות.
אחד המינויים לא תאם את כוונתם של אחיה של זקן -  מר יורם קארשי, ושל חברו - מר יעקב  (קובי) בן גור, שחפצו במינויו של אדם אחר, יגאל סער שמו.

לפי האישום נמנעה זקן, בתיאום עם אחיה, מקביעת פגישה בין מצא ובין שר האוצר כל עוד לא מילא מצא אחר רצונו של אחיה למנות את סער לסגנו לענייני מינהל.

כל אימת שפנה אליה מצא, הפנתה הנאשמת את מצא לאחיה, והבהירה לו שתחילה עליו  "לסגור" את עניין מינויו של סער, וכי כל עוד לא יעשה כך, לא תקבע הפגישה עם השר לאישור המינויים.

ואמנם, פגישה כאמור לא נקבעה חרף פניותיו החוזרות של מצא לזקן אלא לאחר שזקן שמעה מאחיה כי ניתן לקבוע את הפגישה המבוקשת. זאת, בעקבות פגישה שנערכה ביום ו' בצהריים, במסעדה בצומת שורש, בין קארשי, בן גור ומצא, בה הושגה פשרה בעניינו של סער, פשרה שסללה למצא את הדרך ללשכתו של השר.

ביהמ"ש: זקן הפרה את אמון הציבור
השופט לי-רן קבע, כי זקן "אמנם עיכבה או השהתה קביעתה של פגישה בין מצא ובין שר האוצר, עד לאחר שאחיה אמר לה כי ניתן לקבוע את הפגישה. או אז – קבעה הנאשמת את הפגישה לאלתר ובעצם אותו יום ממש בו התקשר אליה מצא וביקש ממנה לקבוע פגישה עם השר".

השופט קבע כי זקן, ששימשה "דמות מפתח בלשכת שר האוצר" הפרה בהתנהלותה כלפי בקשתו של מצא להיפגש עם שר האוצר, את אמון הציבור, ניצלה לרעה את כוח תפקידיה ומעמדה הרמים כשומרת סף לשכתו של שר האוצר, כדי למנוע משיקולים זרים ופסולים קידומה של פעילות שלטונית שראש רשות המיסים ביקש למלאה.

ביהמ"ש נסמך על הודאתו המפלילה של אחיה של זקן במשפט נגדה
השופט לי-רן קבע, כי אינו מאמין לגרסתה של זקן שלא נמצאה מהימנה בעיניו בשורה של נושאים. תחת זאת, סמך השופט קביעותיו על עדי התביעה ובהם מצא, בן-גור וקארשי, אשר העידו במשפט לאחר שהודו במסגרת הסדרי טיעון והורשעו בעבירות שיוחסו להם במשפט נפרד שנוהל בעניינם.

כאן המקום להבהיר, כי פרשת "רשות המיסים" נדונה במפוצל בשתי ערכאות שיפוטיות שונות: בעוד זקן עמדה לדין בבית המשפט השלום בירושלים, נדון עניינם של מצא, קארשי, בן-גור ואחרים בבית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקווה.

בשונה מזקן, שכפרה באשמה שיוחסה לה והתגוננה במשפט עד סיומו, משפטם של מצא והאחרים הסתיים בהרשעות בכתבי אישום מתוקנים בהתאם להסדרי טיעון שלאחריהם זומנו כאמור מצא, קארשי ובן גור להעיד במשפטה של זקן כעדים מטעם התביעה.

פקודת הראיות קובעת, כי אין לחייב עדות הורה וילד לחובת משנהו או עדות בן זוג לחובת בן זוגו, זולת סייגים מסוימים כגון עבירות אלימות ואחרות. במקרה זה העיד יורם קארשי אחיה של זקן כעד תביעה במשפטה, והגם שבעדותו חזר בו או ניסה לרכך את הודאתו המפלילה, בית המשפט נתן משקל רב להודאתו זו כדי להגיע למסקנה בדבר אשמתה של אחותו גב' זקן.

ואמנם, עיון בהכרעת הדין מעלה, כי בית המשפט נתן משקל רב להודאותיהם של מצא, קארשי ובן-גור בכתבי האישום המתוקנים בהם הודו או לגרסאות מוקדמות שלהם בחקירה. בית המשפט העדיף את ההודאות המפלילות את הנאשמים שהפכו לעדי תביעה וממילא המפלילות את זקן על פני הסבריהם של העדים בעדותם בפניו, בה נעשה לשיטת בית המשפט ניסיון לרכך את ההודאות המפלילות.

בהתאם לכך ציין השופט לי-רן, כי בן-גור הוכרז כעד עוין, וכי קראשי הודה בכתב האישום המתוקן נגדו כי תיאם עם זקן כי תמשיך ותימנע מלהיענות לפניותיו של מצא להיפגש עם שר האוצר.

השופט קבע, כי: "התכחשותו של קראשי להודאתו אינה מקובלת עלי". בית המשפט ציין, כי: "נדמה לי שמשיכתו של קארשי את ידיו מאישהּ הלוהטת של עובדה זו באה לא משום שלא היו דברים מעולם, אלא משום שלא היה בכוחו להישיר, בשעת עדותו בפני, מבט אל עיני אחותו הנאשמת...".

אף באשר למצא ציין בית המשפט, כי בשונה מעדותו בפניו, בה ביקש להלך בין הטיפות, הרי בחקירתו וכן בכתב האישום המתוקן הודה מצא כי זקן הנחתה אותו לפנות לקראשי בכל הנוגע למינוי המועמדים לתפקיד, וציינה בפני מצא את שמו של סער לתפקיד. בית המשפט הזכיר גם את עדותה של דוברת רשות המיסים באותה עת, גב' עידית זרחיה, שהייתה אמינה עליו, לפיה מצא אמר לה בזמן אמת כי מופעלים עליו לחצים מצד זקן למנות את סער.

השופט לי-רן ציין, כי: "סוד כוחו של קראשי ובסיס יכולתו להפעיל לחץ יעיל במקום שבו צריך היה להפעילו, כבמקרה שבפני, טמונים היו בנאשמת", וכי זקן "שימשה כמחלפותיו של קארשי. הסרת אותם – וסר כוחו של קארשי".

שיקולי בית המשפט בקביעת העונש
לאחר הרשעתה של זקן, נדחה משפטה לשם שמיעת טיעונים לעונש וגזירת עונשה. עם סיום ההליך בפני הערכאה הדיונית, תהיה זכאית זקן לערער על הכרעת הדין המרשיעה וכן על העונש שייגזר עליה, ככל שתבחר לעשות כן, ופסק הדין בעניינה עדיין אינו חלוט.

בבואו לשקול את העונש, על בית המשפט להתחשב בעבירה שבוצעה, אך בצדה אף בנסיבות האישיות כפי שיובאו בפניו. מדובר במי שהייתה עובדת ציבור נאמנה שכיהנה שנים ארוכות בתפקיד רגיש, ואשר נקבע שביצעה מעשה עבירה מוגבל בהיקפו ובזמן תחולתו וייתכן אף שלא הייתה הדמות המרכזית בפרשה זו, אלא מי ששימשה כלשון בית המשפט כ"מחלפותיו" של אחיה.

גבולות העבירה עמומים ובעייתיים
זקן הורשעה בעבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה שגבולותיה עמומים ובעייתיים, ויש הסבורים שאינה ראויה להיכלל בספר החוקים הפלילי. בעבירה זו הורשע לאחרונה פקיד המס שוקי ויטה במשפט בו הועמד לדין יחד עם עו"ד ד"ר וינרוט אשר זוכה מכל עבירה.
העבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין היא ייחודית לעובד ציבור בשל מעמדו כנאמן הציבור, ואדם פרטי אינו יכול להימצא אשם בגינה. העונש המירבי הקבוע בחוק בגין עבירה זו הוא שלוש שנות מאסר, אולם לבתי-המשפט שיקול דעת לגבי גזירת העונש בפועל אשר נמוך כמובן מהרף המרבי הקבוע בחוק.

עונשיהם של המעורבים האחרים בפרשה
דינה של זקן יייגזר בהתאם לנתונים הרלבנטיים למשפטה, הן בנוגע לעבירה והן לגבי נסיבותיה האישיות ולא לפי עונשיהם של מעורבים אחרים בפרשה זו. עם זאת, העונשים שהוטלו בפרשה בוודאי ישמשו אמת מידה מסוימת להשוואה או להבחנה. עד היום הועמדו העונשים ברף העליון על שנת מאסר בפועל. על ג'קי מצא נגזר עונש של שנת מאסר בפועל. על קארשי נגזר עונש של 7 חודשי מאסר בפועל אשר הוחמר לאחרונה בערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון לשנת מאסר בפועל.

ראוי לציין, כי בשני פסקי הדין הללו ניתן למצוא אמירות חריפות מצדו של בית המשפט העליון באשר לנסיבות הפרשה, כמובן בהקשר לעניינם של מצא וקארשי.
כך למשל בעניינו של קארשי, ציין השופט פוגלמן, כי כתב האישום המתוקן בגינו הורשע "מגלה תמונה מסמרת שיער של השחתת מידות באחת היחידות הרגישות ביותר של המנהל הציבורי" והשופטים ריבלין וג'ובראן ציינו כי מדובר בעבירות "שחיתות חמורות".
בעניינו של מצא ציין השופט ריבלין, כי מדובר בפרשה קשה שיש להציג כנגדה רף ענישה גבוה תוך שהעלה תמיהה האם בעונש המתון שהוטל לשיטתו על מצא יש משום מתן "מענה הולם למטרות הגמול וההרתעה".