בעקבות גזר דין של מאסר בפועל לתקופה של שש שנים, שהושת על ישראלי שהיה הבעלים של אחת מחברות ה"עגלות" הגדולות בארה"ב, עלה נושא העבודה ב"עגלות בארה"ב" לסדר היום. ננסה לעשות סדר בחלק מן המיתוסים המשפטיים אשר מתקיימים בתחום.
חוקיות העבודה בעגלות
ברוב המקרים העובדים עושים זאת באופן בלתי חוקי, כלומר: הם שוהים באותה מדינה ללא אשרת עבודה. באופן כזה עצם השהייה במדינה הינו אמנם חוקי, אך העבודה באותה מדינה, באשרת תייר, בתקופת השהייה, נעשית באופן בלתי חוקי. לעניין זה צפויות השלכות כבדות עליהן נעמוד בהמשך.
התמורה שהצעירים מקבלים
חלק ניכר מן ההבטחות, אשר מפורסמות באופן תדיר בעיתונים וברשתות החברתיות מציע לצעירים לעבוד בחו"ל ולהרוויח הרבה. אולם למרות כל ההבטחות, המציאות בפועל שונה. במקרים רבים אין שכר בסיס אלא מקבלים עמלות בשיעור של 25-35 אחוזים, ולפעמים אף גם פחות. יש ישראלים רבים שלא מצליחים להרוויח קרוב ל- 1000$ בחודש באופן שלא מאפשר להם לקנות אוכל, או לשלם את דמי השכירות.
בארה"ב לא כדאי לעבוד בלי אשרת עבודה. זה פשוט לא שווה את הסיכון. נכון להיום הישראלים היחידים שיכולים לעבוד בעגלות הינם בעלי אזרחות כפולה: ישראלית ואמריקאית. בכל המקרים בהם המעסיק מבטיח, כי לאחר תחילת העבודה ידאג לאשרת עבודה, הרי שזוהי הבטחה ללא כיסוי
גירוש מארצות הברית
במקרה של מעצר עקב פשיטה, הלשנה (מאוד נפוץ) חקירה סמויה או גלויה, אשר ברוב המקרים נעשית על ידי (ICE (Immigration & Custom Enforcement, מציעות רשויות ההגירה ל"דגי הרקק" מבין העצורים להעיד נגד הבכירים ולאחר מכן להיות מגורשים מארה"ב, ללא יכולת להיכנס לארה"ב במשך לפחות 10 שנים או לכל החיים.
במקרים רבים רשויות ההגירה בארה"ב אתרו את האחראים על גיוס כח האדם או על תשלום משכורות באותה חברת "עגלות". דרכם הגיעו הרשויות לרשימות של כל מי שעבד אי פעם עבור אותה חברה, וצרפו את כולם לרשימה השחורה של מסורבי כניסה. מעכשיו כל מי שמופיע ברשימה זו יסורב אשרה כשיבקש. זאת גם אם עבד בחברה לפני כמה שנים, ומעולם לא נתפס.
להערכת גורמי מקצוע, יש ברשימה שחורה זו כבר כמה אלפי אנשים. הבעייה מתעוררת כמה שנים מאוחר יותר כאשר אותה בחורה או אותו בחור יסיימו אוניברסיטה ויגלו שכל תקוות הקריירה שלהם נגוזו, כי הם לא יכולים להיכנס לארה"ב, לא רק לצורכי "רילוקיישן" אלא אפילו לצורך ביקור או הצגה בתערוכה, ניהול מו"מ, גיוס הון, מכירות, שת"פ וכו'. לכן אף חברה רב לאומית לא רוצה לקדם אותם, ואף סטרט אפ לא יכול להרשות לעצמו לגייס אותם.
זהו גורם משנה קריירה. השינוי הינו לרעה ומשמעותי מאוד. בשלב זה אותם אנשים יהיו מוכנים לשלם כל סכום שידרש, כדי לשנות את רוע הגזירה. גם באותם מקרים שהליך ביטול מניעות הכניסה הינו אפשרי, הרי שזהו הליך ארוך, מביך, יקר ובלתי וודאי.
בארה"ב לא כדאי לעבוד בלי אשרת עבודה. זה פשוט לא שווה את הסיכון. נכון להיום הישראלים היחידים שיכולים לעבוד בעגלות הינם בעלי אזרחות כפולה: ישראלית ואמריקאית. בכל המקרים בהם המעסיק מבטיח, כי לאחר תחילת העבודה ידאג לאשרת עבודה, הרי שזוהי הבטחה ללא כיסוי. ברוב המקרים נדרש העובד להיכנס לארה"ב עם אשרת העבודה. לכן לכל הבטחה של מעסיק, כי הגיש לרשויות את הבקשה לאשרה, אין בד"כ כל כיסוי.
כניסה בדרכון אירופי
דרכון אירופי אינו מהווה ערובה לכניסה לארה"ב, ואינו מאפשר לעבוד לאחר הכניסה לארה"ב. ישראלים שמחזיקים בדרכון אירופי אכן יכולים, במרבית המקרים, להיכנס לארה"ב, לתקופה חד פעמית של שלושה חודשים, אך בזה תמה הפריביליגיה שלהם. אסור להם לעבוד מבלי שהוציאו אשרת עבודה. יותר מכך, מי שנכנס לארה"ב במסגרת זו לא יכול להאריך את האשרה שניתנה מעבר לאותם שלושה חודשים.
העברת מידע על עברייני הגירה
ארה"ב מעבירה מידע על עברייני הגירה באופן שגרתי לכמה עשרות מדינות עימן יש לה הסכמי העברת מידע.
כך צפוי, כי מידע על כל מי שמגורש מארה"ב יהיה גם בידי כל מדינות אירופה, אוסטרליה, יפן, סינגפור וכו'.
בהחלט סביר, כי מי שעבר על חוקי ההגירה של ארה"ב יתקל בבעיות כאשר ינסה להיכנס לאותן מדינות שקיבלו את המידע, אשר גם הן מעבירות אותו הלאה, לכל המדינות עימן הן חתמו על הסכם העברת מידע.
מה עושים אלה שכבר נתפסו ברשת?
כל המידע עד כאן עסק ב'רפואה מונעת'. לאלה שיקבלו הודעה שלא מחדשים להם את האשרה לארה"ב, או שהם מנועי כניסה יש רק דרך פעולה אפשרית אחת. עליהם לפנות לקבלת יעוץ וסיוע מקצועי ביחס למצבם. השלב הראשון יכלול התייחסות ראשונית למצבם, לדרכי הפעולה האפשריות ולסיכויי ההצלחה והעלויות של כל חלופה.
בדרך כלל יש לנקוט בהליך בשם וויבר waiver במסגרתו מוסר המכשול בקשה לקבל אשרה. הליך זה יכול להגיע לעלויות משמעותיות בהתחשב בנסיבות העניין ויכול לקחת עד שנה. אין כל ביטחון בהצלחת ההליך.
