במרוצת הימים האחרונים התחוור למאות עובדים, כי הנהלת מפעל ויטה פרי הגליל החליטה באופן חד צדדי על סגירת המפעל. יישום החלטה זו בוצע "באישון לילה", שעות ספורות לפני כניסת השבת.
נראה כי מועד יישום ההחלטה תוכנן מבעוד מועד, ככל הנראה כדי למנוע אפשרות של עתירת העובדים לביה"ד לעבודה בבקשה שיתן צו שיימנע מההנהלה לסגור את המפעל.
זאת ועוד, ההחלטה להביא לסגירת המפעל, בדרך שבה החלטה זו בוצעה נועדה, ככל הנראה, לייצר מניפולציה שמטרתה לגרום להבלטת מצוקתם של העובדים, ובדרך זו להפעיל לחץ על וועדת הכלכלה בכנסת להזרים למפעל כספים – כל זאת על חשבון כספי הציבור.
הנה כי כן, כעבור שלושה ימים בלבד ממועד סגירת המפעל, הוחלט באופן לא מפתיע לקדם הצעת חוק שתבטיח למפעל העברת מענקים כספיים. החלטה זו, כידוע, גרמה להנהלת המפעל לפתוח את שעריו, כאילו אלו לא היו נעלים רק לפני שעה קלה.
ניצול מצוקת העובדים ונטל כלכלי על הציבור
זגזוג הנהלת המפעל מלמד על שני דברים עיקריים:
האחד, הישגים כלכליים משיגים בדרך של ניצול מצוקת העובדים, ואגב כך הכתבת "סדר יומה" של ועדת הכלכלה של הכנסת.
השני, המפסיד העיקרי הוא הציבור, שכן כל תוצאה הייתה מביאה לנטל כלכלי על חשבון כספי הציבור: אילו העובדים היו מפוטרים, היה על המדינה, במקרה הטוב, לשלם לעובדים אלו דמי אבטלה, השלמת הכנסה וכספים בגין הכשרות מקצועיות. לעומת זאת, במקרה דהיום, על מנת למנוע את פיטורי העובדים, יועברו למפעל מיליוני שקלים.
לדעת כותב שורות אלו, הזגזוג שאפיין את החלטת הנהלת המפעל בדבר ההחלטה לפטר את העובדים וביטול החלטה זו צריך להדליק נורה אדומה לא רק בקרב עובדי המפעל (שכן לא בטוח שעתידם המקצועי / פיננסי מובטח) אלא גם בקרב ציבור העובדים במדינת ישראל וביחוד בקרב ממשלת ישראל, שכן משמעות ההחלטה היא לא אחרת מאשר לעודד להגיע להישגים כלכליים בדרך לא דרך.
לכן בכל זאת חשוב לעמוד על שני פנים העומדים בבסיס ההחלטה להביא לסגירת מפעל בישראל המעסיק מאות עובדים, הכל כדי "לשכנע" את המדינה שיש מקום להזרים למפעל כספי ציבור:
הפן הערכי / מוסרי
אין ספק, כי ההחלטה על סגירת המפעל עומדת בניגוד מוחלט לכללי המוסר והמצפון של הנהלת המפעל. כך באחת, נפלה ההחלטה שמשמעותה שלילת פרנסתם של עובדים רבים, חלקם קשיי יום אשר תרמו תרומה נכבדה להתפתחות המפעל.
יש לזכור, כי חלקם הגדול של העובדים עבד במפעל עשרות שנים. התנהלות הנהלת המפעל מעידה, כי המפעל לא שמר לעובדיו "חסד נעורים", ובמקום שבו עלה החשש שמא המפעל יביא להפסדים כספיים, התקבלה ההחלטה לפעול לסגירתו.
יודגש, כי למיטב ידיעת הח"מ, וע"פ פרסומים בתקשורת, אין מדובר במצב שבו המפעל היה מצוי בהפסדים אלא במצב דברים שבו המפעל חושש מהפסדים. לא מן הנמנע, כי חשש שכזה אין לו כל תימוכין. יתרה מכך, לא מן הנמנע שמדובר בניסיון לחסוך עלויות באצטלה של טענות לחשש מהפסדים.
הפן המשפטי - פיצוים וזכויות אחרות
החלטת מעביד האם לפטר עובד או להעסיקו הינה חלק לגיטימי מזכויותיו לנהל את העסק כראות עיניו ועל פי המדיניות שקבע, כמו גם לחסוך בעלויות הנראות לו יקרות מדי, אך תמיד בכפוף למגבלות החוק. עם זאת, יש לזכור כי לעובד נתונה הזכות, להתפרנס ולהשתכר בכבוד.
לכן, המעסיק לא רשאי לפטר כל עובד בכל עת ובכל דרך, למשל: מעביד לא רשאי לפטר עובדת בהריון, בחופשת לידה או בחופשה ללא תשלום אלא בהיתרים מיוחדים.
בדרך כלל הסיבות המקובלות לפיטורי עובדים הן: סיום תקופת העבודה ע"פ הסכם עבודה, אי התאמה לתפקיד, בעיות משמעת, צמצומים, רה-ארגון, סגירת המפעל ועוד.
משמעות של סגירת המפעל הינה פיטורים לכל דבר ועניין, גם אם העובדים טרם קיבלו מכתב המודיע באופן רשמי על פיטוריהם.
בדרך כלל, על המעביד לערוך שימוע לעובד לפני פיטוריו ולהודיע לעובד בכתב על הפיטורים הצפויים.
כדי שפיטורים יהיו כדין יש לגלות למפוטר את הטעם לפיטוריו וזאת על מנת לאפשר לו להתגונן מפניהם, אם לא כן, נפגעת זכותו של העובד לשימוע ונמנעת ממנו האפשרות להתגונן. המעביד יציין בהודעת הפיטורים את מועד תחילת העבודה, תאריך סיום העבודה ותקופת ההודעה המוקדמת, ואת תאריך עריכת המכתב. בעניין זה יודגש, כי ההערכה היא כי הייתה "יד מכוונת" בעיתוי סגירת המפעל, וזאת כדי למנוע עתירות לביה"ד לעבודה.
זכאות העובדים לקבלת פיצויי פיטורים תלויה בוותק של העובדים במפעל. כל עובד שעבד שנה אחת ברציפות ופוטר, זכאי לקבל מהנהלת המפעל פיצויי-פיטורים. גם עובד שעבד 11 חודשים ופוטר זכאי לפיצויי פיטורים, אלא אם הוכיח המעביד כי פיטר את העובד בסמוך לתום השנה הראשונה שלא כדי להימנע מתשלום פיצויים.
באשר ליתר זכויות עובדי המפעל (במקרה של סגירתו ופיטורי העובדים) - עובדי המפעל יהיו זכאים לפדיון ימי חופשה, השלמת תשלומי דמי הבראה ושחרור פוליסת ביטוח מנהלים/גמל/פנסיה. זכויות אלו יבחנו הן על פי הוראות החוק הרלוונטי והן על פי הסכם העבודה האישי שיש לכל עובד ועובד, בהנחה שיש. בכל מקרה שבו הוראות ההסכם יהיו לרעתו של העובד, יגברו הוראות החוק הרלוונטי.
סיכומו של דבר - טעם לפגם בתנהלות הנהלת המפעל
נראה כי יש בהתנהלות הנהלת המפעל טעם לפגם (בלשון המעטה) ולו בשל האופן שבו הנהלת המפעל בחרה לסיים את העסקתם של מאות עובדים על מנת לקדם אינטרסים כלכליים.
ראוי לזכור, כי לדרך סיום העסקה יש משמעות משפטית, גם אם סיום ההעסקה של עובד מוצדק, ודרך זו אף היא יכולה להיבחן על ידי ביהמ"ש ויכולה לזכות את העובדים בפיצויי כספיים, וזאת מלבד הזכויות הסוציאליות להן זכאים העובדים.
יש לקוות, כי פתיחת שערי המפעל הבוקר תוביל לשקט מבחינת העובדים החרדים לפרנסתם ולמקום עבודתם המוכר והידוע.
*האמור בטור דעה זה אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית ע"פ המידע והפרטים האמורים במאמר זה הינה על אחריות המשתמש בלבד. בכל מקרה ספציפי יש להיעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום. בכל מקרה, השימוש באמור במאמר זה אינו יוצר יחסי עו"ד לקוח בדרך כלשהי, בין משרד עו"ד כהן-הרשקוביץ ובין המשתמש, משרד עו"ד גיא הרשקוביץ אינו אחראי בשום צורה ואופן לתוצאות השימוש במידע המובא באתר זה, כל עוד השימוש במידע נעשה שלא באמצעות משרד עו"ד גיא הרשקוביץ.
