בשבוע שעבר קיבלה ועדת השחרורים את בקשתו של הנשיא לשעבר משה קצב, לקיצור עונש המאסר שקיבל לאחר שהורשע באונס ובעבירות מין נוספות. ההחלטה התקבלה לאחר ששתי הבקשות הקודמות נדחו, ועל אף שקצב המשיך להכחיש את ביצוע העבירה ולא הביע חרטה על מעשיו. אתמול הנשיא לשעבר קצב שחורר מהכלא, ויצא לחופשי.
מי זכאי לקבל קיצור מאסר?
רבים תמהים כיצד יתכן שעבריינים שנשפטו למאסר משוחררים לפני תום התקופה שנגזרת עליהם, ולא מרצים את העונש עד סופו.
לטעמה של הכותבת, ההיגיון שעומד מאחורי האפשרות לקיצור שליש מהעונש, נובע בין היתר דווקא מהאינטרס של ההגנה על הציבור.
עבריין שנשפט לעונש מאסר קצוב, בסופו של יום, יסיים לרצות את עונשו ויצא לחופשי עם אותם דפוסים עבריינים שבגינם נשפט למאסר. ולכן לנו כחברה, עדיף שאסיר ישוחרר לאחר שעבר הליך שיקומי ממושך וטיפול בבעיות בגינן ביצע את העבירות, וישנה את הדפוסים שגרמו לו לעבור את העבירה, גם אם זה במחיר של קיצור העונש. כאן המקום להדגיש, כי קיצור שליש אינו ברירת מחדל, וכי כדי לזכות בשחרור, על האסיר לקחת חלק בתהליך שיקום, הן בין כותלי הכלא והן בתוכנית שיקום משלימה של הרשות לשיקום האסיר, מחוץ לכותלי הכלא.
בבואה להחליט, שוקלת ועדת השחרורים את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא
מהם הקריטריונים לשחרור מוקדם?
על פי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, כל אסיר שריצה לפחות שני שלישים מתקופת המאסר רשאי להגיש לועדת שחרורים בקשה לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר.
בבואה להחליט, שוקלת ועדת השחרורים את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא ותיאות לבקשה, רק אם שוכנעה שהאסיר ראוי לשחרור ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור.
בין השיקולים הנלקחים בחשבון (סעיף 9 לחוק): העבירה שבשלה מרצה האסיר עונש מאסר (סוג העבירה, החומרה, הנסיבות והתוצאות), תקופת המאסר, הקנס או הפיצוי שנפסקו וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה; תוכן כתבי האישום; הרשעות קודמות; החלטות בדיונים קודמים בועדות, לרבות בעניין ביטול שחרורו על-תנאי; התנהגותו במהלך תקופת המאסר; חוות דעת מקצועיות (שירות בתי הסוהר, משטרה, הרשות לשיקום האסיר וכדו'); חוות דעת והמלצות לתכנית השיקום ונתונים אישיים (גיל, מצב משפחתי).
על פי החוק, לקיחת אחריות אינה תנאי לשחרור מוקדם וקיימות תוכניות שיקום גם למכחישי עבירה, הכוללות גם השתתפות בפעילויות שיקומיות שונות במהלך המאסר
האם אסיר יכול לעבור הליך שיקום מבלי להודות בביצוע העבירה?
אחת הטענות המרכזיות שעולות מהחלטת ועדת השחרורים בעניין משה קצב, היא עצם העובדה שלאורך כל הדרך כפר קצב בעבירות המיוחסות, לו וסרב לקחת עליהן אחריות. בהחלטת הוועדה בעניין זה נכתב: "מדו"ח העו"ס ומדברים שהוסיפה משקיפת שב"ס בוועדה, התברר לוועדה כי הליך טיפולי במכחישי עבירה, גם אם איננו עוסק באופן ישיר בעבירה עצמה, הרי שהוא מתייחס להתנהלות של האדם אשר הביאה אותו לבצע את המעשה מתוך חשיבה שאם יבין אותה ויבין מה הביא אותו לבצע את העבירה, הוא יבין את הפסול במעשיו. לטענה כי על האסיר להביע חרטה כתנאי לשחרורו, מבקשת הועדה לציין כי בחוק שחרור על תנאי ממאסר לא נקבעה החרטה כאחד התנאים שבהם הועדה צריכה להתחשב כתנאי לשחרורו של אסיר שחרור מוקדם, ולכך ישנם תימוכין בפסקי דינו של בית המשפט העליון".
כלומר: על פי החוק, לקיחת אחריות אינה תנאי לשחרור מוקדם וקיימות תוכניות שיקום גם למכחישי עבירה, הכוללות גם השתתפות בפעילויות שיקומיות שונות במהלך המאסר - שליטה בכעסים, תוכנית 12 הצעדים, כישורי חיים ועוד. בהחלטתה ציינה הוועדה, כי רמת המסוכנות המינית של קצב נמוכה, התנהגותו בתקופת המאסר הייתה ללא דופי והוא לקח חלק פעיל בפעילויות השיקום השונות ועל כן עומד בקריטריונים לשחרור מוקדם. "הועדה התרשמה שהאסיר אכן עבר שינוי וכי הטיפול אותו התחיל בכלא אכן הביא לשינוי בעמדותיו של האסיר וביחסו לעבירות נשוא מאסרו", כך נכתב.
האם אין בהחלטה זו פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט?
נושא הפגיעה בנפגעות העבירה שבוצעה ובנפגעות תקיפה מינית בכלל, הנובעת משחרור מוקדם של אדם שאינו מכה על חטא, נדונה רבות בהקשר של משה קצב: "נושא נפגעות העבירה קיבל ביטוי ונלקח בחשבון, הן במהלך המשפט, הן בגזר הדין והן בהחלטות ועדת השחרורים בדיוניה הקודמים. בית המשפט אמר את דברו והאסיר קיבל ומרצה את עונשו. אין בעובדה שישוחרר או לא ישוחרר כדי להגיד דבר על שאט הנפש שהועדה חשה מעצם המעשים ועל החומרה הרבה בה היא רואה אותם. יחד עם זאת התרשמו חברי הועדה, שהאסיר עבר כברת דרך משמעותית מאז הועדה הראשונה, הרים את הכפפה, נטל את היד שהושטה לו על ידי גורמי הטיפול בכלא והשכיל לעשות בהם שימוש. האסיר מבין היום את משמעו מעשיו ואת חלקו בהם מבין את תחושת הפגיעה של הנשים ומצר על הצער שגרם להן".
על הוועדה לשמוע את האסיר ובא כוחו, וכן אף את באי כח המדינה, לעיין בחוות דעת שונות ולתת החלטה מנומקת עוד באותו היום
האם משה קצב קיבל יחס מיוחד מוועדת השחרורים?
התנהלות ועדת השחרורים גוררת באופן כללי תרעומת בקרב סנגורים ואסירים.
הוועדה, שמורכבת משופטים בדימוס, נציגי ציבור, נציג שב"ס, נציגי חינוך, עו"ס, קרימינולוג וכו', מתכנסת מספר פעמים בשבוע בהם היא דנה בבקשות של עשרות אסירים ביום. על הוועדה לשמוע את האסיר ובא כוחו, וכן אף את באי כח המדינה, לעיין בחוות דעת שונות ולתת החלטה מנומקת עוד באותו היום. כדי להספיק, מפצירים חברי הועדה בצדדים לסיים את טיעוניהם במהירות, לעיתים מבלי ששמעו את הטיעונים המפורטים.
אין ספק, כי במקרה של קצב, הוועדה התנהלה באופן חריג, הן מבחינת הזמן הרב שהוקדש לשמיעת בקשתו לשחרור מוקדם, האפשרות לטעון טענות באורך של 150 עמודים והן בסופו של יום בקבלת בקשתו לשחרור מוקדם בשונה ממקרים של אסירים אחרים הזהים בנסיבותיהם למקרה קצב שלא זכו לשחרור מוקדם.
* הכותבת היא עורכת דין המייצגת אסירים בפני ועדות השחרורים
** השתתפה בהכנת הכתבה : יערית טרבלסי, כתבת משפטי
