הן לבתי המשפט לענייני משפחה והן לבתי הדין הרבניים יש סמכות עניינית (מקבילה) לדון בנושא של הסדרי ראיית ילדים, שם נושא הקשור משמורת ילדים כחלק מהסכם גירושין/פסק דין, כאשר כלל האצבע הוא שההורה המשמורן לא יתרחק מרחק אשר יגרום לפגיעה בהסדרי הראיה, גם אם הדבר לא נכתב במפורש בהסכם הגירושין/בפסק דין.
כאשר אחד מהצדדים מעוניין לעבור למקום מגורים מרוחק, צפה ועולה שאלה חשובה בנוגע לניגוד אינטרסים מהותי - מצד אחד, זכות ההורה המבקש לבחור את מקום חייו, לטובת מימוש עצמי, קריירה, נישואין ובניית תא משפחתי חדש, היא זכות יסוד בסיסית. מצד שני, עומדת זכות ההורה האחר לקשר רציף ואיכותי עם ילדו, וכמובן זכותו של הילד לקשר עם שני הוריו.
בית המשפט מתייחס למרחק מגורים סביר בין ההורים, וקובע כי זמן השהות בנסיעה עצמה, אינו נחשב זמן איכות, ולכן לרוב, מרחק מגורים סביר (הכוונה למרחק שאינו פוגע משמעותית בהסדרי הראיה) נחשב לכזה שזמן הנסיעה בו אינו עולה על חצי שעה
הסדרי הראיה
מטרת הסדרי הראיה היא להעניק לילדים זמני שהות ארוכים ואיכותיים ככל הניתן, עם כל אחד מההורים ובייחוד עם ההורה שאינו משמורן. כדי לאפשר זאת, בית המשפט מתייחס למרחק מגורים סביר בין ההורים, וקובע כי זמן השהות בנסיעה עצמה, אינו נחשב זמן איכות, ולכן לדוגמא, מרחק מגורים סביר (הכוונה למרחק שאינו פוגע משמעותית בהסדרי הראיה) נחשב לכזה שזמן הנסיעה בו אינו עולה על חצי שעה.
לבתי המשפט לענייני משפחה ניתנת הסמכות מכוח סעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, וכן מכוח סעיף 1(6)(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995; לבתי הדין הרבניים ניתנת הסמכות לדון בנושא של הסדרי ראיה בהסכמת הצדדים, מכוח סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, תשי"ג-1953, ובנוסף סמכות מכוח סעיף 3 לחוק זה, בשל כך שהסדרי ראיה מהווים חלק ממשמורת ילדים, כאשר הנושא נכרך כדין לתביעת גירושין.
האם ההורה המשמורן יכול לעבור למקום מגורים מרוחק?
תלוי. הורה משמורן יכול לעבור מקום מגורים, והשאלה היא אם הקטינים יעברו עמו.
עניין המעבר של המשמורן והקטינים תלוי ברשות בית המשפט או בית הדין, ויש לעמוד לצורך כך במספר קריטריונים, מתוך ההבנה, כי הסדרי הראיה יוכלו להתקיים גם מרחוק, אבל הזמן, האיכות ויתכן גם הלינה - יפגעו, גם לקטינים וגם להורה הזכאי לימי הראיה.
השופטים/הדיינים מאפשרים בפסיקתם מעבר חד צדדי של ההורה משמורן למקום מגורים מרוחק, במידה שסיבת המעבר מוצדקת, ותוך בחינה עמוקה של טובת הקטינים וההשפעה שתהא למעבר עליהם ועל כל הצדדים.
הורה משמורן שמעוניין לעבור למקום מגורים מרוחק כדין, צריך לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה ולבקש אישור מעבר מקום מגורים. בית המשפט יבחן את האספקטים השונים
כיצד ניתן לקבל אישור על מעבר למקום מגורים מרוחק?
הורה משמורן שמעוניין לעבור למקום מגורים מרוחק כדין, צריך לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה ולבקש אישור מעבר מקום מגורים. בית המשפט יבחן את האספקטים השונים לרבות סיבת המעבר, המרחק, ההשפעה על הסדרי הראיה, טובת הקטין, מידת המעורבות הנהוגה של כל צד בחיי הקטינים וכו'.
סיבת המעבר - סיבה טובה למעבר יכולה להיות מציאת מקום עבודה שאין לו אלטרנטיבה; רצון לשמור על אחדות אחים במקרה של נישואים מחדש ולידת ילדים נוספים; אלימות של הצד שאינו משמורן כלפי הצד השני, או כלפי הקטינים וכו'.
מידת מעורבותו של הצד שמעוניין למנוע את המעבר - בית המשפט בוחן מה היתה מידת המעורבות של הצדדים בחיי הקטינים, בטרם ההחלטה על מעבר המקום- דינו של אב שבקושי מגיע לראות את ילדיו לא יהיה זהה לדינו של אב שרואה ומלין את ילדיו 3 פעמים בשבוע.
בהקשר זה, ביהמ"ש אינו מתייחס רק להסכמות הכתובות בין הצדדים, אלא לזמני השהות שהתקיימו בפועל, כשכאן חובת ההוכחה על כך שזמן ואיכות הסדרי הראיה יפגעו משמעותית, חלה על הצד שמבקש את מניעת המעבר.
במידה שההורה המשמורן כבר עבר, על הצד השני לפנות לבית המשפט בבקשה להשיב את המצב לקדמותו. זהו צו עשה. בבואו של ביהמ"ש להחליט ילקחו בחשבון סיבת מעבר, האם הצד העותר ידע ויכול היה למנוע את המעבר מראש וכמה זמן חלף מהמעבר ועד לבקשה
מה ניתן לעשות כשההורה המשמורן מחליט לעבור דירה ללא אישור?
צו מניעה - אם הצד שאינו משמורן יודע על כוונת המעבר עוד בטרם בוצע, ביכולתו להגיש בקשת צו מניעה למעבר, ולרוב, אם הטעמים מספקים, בית המשפט יתן את הצו המבוקש.
השבת המצב לקדמותו - במידה שההורה המשמורן כבר עבר, על הצד השני לפנות לבית המשפט בבקשה להשיב את המצב לקדמותו. זהו צו עשה. בבואו של ביהמ"ש להחליט ילקחו בחשבון סיבת מעבר, האם הצד העותר ידע ויכול היה למנוע את המעבר מראש וכמה זמן חלף מהמעבר ועד לבקשה. במקרה כזה יש חשיבות רבה לזמן שחלף מרגע הידיעה על המעבר ועד לרגע הפניה לבית המשפט, שכן בית המשפט בוחן את טובת הילדים, וככל שעובר זמן, הילדים כבר בונים לעצמם חיים במקום החדש ולא יהיה זה לטובה לנתקם שוב ולהחזירם למקום המגורים הקודם.
כך למשל, תיק בו טיפל הח"מ, עסק באשה שהרתה לאחר מערכת יחסים קצרת מועד וגידלה את ילדתם לבד עד גיל שנה וחצי, מבלי שהאב הסכים להכיר בה. החל מגיל שנה וחצי, ולאור תביעת האב, החלו הסדרי ראייה מצומצמים, שהלכו והתרחבו עם הזמן. כשהילדה הגיעה לגיל שנתיים, האם בקשה לעבור ממקום מגוריה לעיר מרוחקת יותר, מרחק שעה וחצי נסיעה, בה מצאה עבודה מסודרת. האב שמע זאת והתנגד למעבר בטענה שהסדרי הראיה יפגעו. ביהמ"ש פסק, שטובת הקטינים מחייבת את המעבר במקרה הנדון, וכי זכות האשה לעבור דירה ולהתחיל חיים חדשים, גוברת על זכות האב במקרה זה, לאור הנתונים שהובאו בפני בית המשפט.
מה באשר להגירה לחו"ל?
כאשר ההורה המשמורן מעוניין להגר לחו"ל, העניין מורכב אף יותר, שכן המשמעות היא ניתוק פיזי משמעותי מחיי היומיום של הילד, בנוסף לניתוק מהסביבה, מהחברה, מהתרבות ומהמשפחה המורחבת.
החוק בישראל אינו מתייחס במפורש לנושא ההגירה, ומשאיר את ההחלטה בידיו של בית המשפט, שבוחן לרוב את המסוגלות ההורית של כל אחד מהצדדים, ומנסה לקבוע מי מהם הוא ההורה המיטיב יותר.
מה קורה כאשר ההורה הלא משמורן עובר דירה למקום רחוק?
במקרה כזה, בדומה למקרה בו הצד שאינו משמורן לא מקיים את הסדרי הראיה, עומדות בפני המשמורן שתי אפשרויות: (1) להגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, לכך שיתן צו האוכף על ההורה לראות את ילדיו, או לחילופין להטיל סנקציות על ההורה בכל פעם שהוא מפר את הסדרי הראיה. (2) לבקש העלאת גובה המזונות עקב התגברות הנטל שעל כתפיו, שכן הוא שוהה יותר עם הקטינים והוצאותיו גבוהות יותר בגין אי כיבוד הסדרי הראיה.
* הכותב הוא עו"ד לענייני משפחה, במשרד עוה"ד סוזי שלו ואיתן שלו
