כמי שעוסקת שנים רבות בתחום הפלילי, הח"מ נתקלה בתופעה כואבת ומקוממת כאחת במסגרת ההליך הפלילי, והיא פרסום שמות חשודים כברירת מחדל על יסוד עיקרון פומביות הדיון. בשלה העת להורות בחקיקה, כי שמו של אדם ייאסר לפרסום בהליך פלילי עד להרשעתו בדין. כמובן שתוסף הסתייגות, כי ככל שבפרסום שמו של אדם יש כדי לקדם את החקירה, שאז ניתן יהיה לחרוג מאיסור הפרסום תוך קבלת היתר מבית המשפט.
איסור פרסום כחריג
על פי חוק בתי המשפט, הפרסום הוא ברירת המחדל ואיסור הפרסום הוא יוצא הדופן וניתן כחריג שבחריג. החוק מאפשר לבית משפט לאסור פרסום שם חשוד או נאשם במקרי קיצון, בהם הפגיעה בו חמורה מאד. עם השנים, הפסיקה צמצמה עד מאד את מספר צווי איסור פרסום, בטענה כי כוונת המחוקק היא לפרסם.
דוגמא לעוול הנובע מפרסום שם נאשם ניתן לראות במקרה של גזבר הבית היהודי, בו טפלה הח"מ.
כתב אישום נגד גזבר הבית היהודי - תלונות שקריות
נגד גזבר הבית היהודי הוגש כתב אישום אשר אחז בחובו מספר אישומים בעבירות אלימות מכוערות כנגד אשתו לשעבר. בבסיס האישומים הליך גירושין, במהלכו פנתה המתלוננת בתלונה דחוקה ושקרית מתוך כוונה להרחיק את מי שהיה בעלה מביתם, ולקבוע עובדות בשטח אשר ייטיבו עימה במסגרת סכסוך הגירושים.
לאחר שהח"מ פעלה להשגת חומרי ראיות הגנה, חקרה הח"מ את המתלוננת חקירה נגדית צולבת והוכיחה, כי מדובר באשה אשר שקרים בפיה.
כך לדוגמא המתלוננת פנתה לבית המשפט בבקשה להוציא צו הגנה, והתחבאה מתחת לשולחן בבכי באומרה לשופטת, כי ראתה את בעלה במסדרון. זאת כשהיא יודעת כי הוא נמצא בחו"ל. כך לדוגמא טענה, כי בעלה אובססיבי, ואילו מחקר תקשורת העלה כי היא זו ששלחה לו מסרונים ואף הביעה טרוניה מדוע הוא לא משיב לה ועוד.
מייד לאחר הדיון פנתה המתלוננת לתקשורת, התראיינה בטשטוש פנים, ואילו שמו של גזבר הבית היהודי ותמונתו התנוססו מבעד למרקע על כל הבושה הכרוכה בכך לו ולבני משפחתו.
לימים, זוכה גזבר הבית היהודי מהאישומים המכוערים אותם בדתה המתלוננת, אך תמיד תרדוף אותו התמונה והכיתוב תחתיה.
באופן טבעי, הזיכוי לא סוקר באופן זהה לחשדות, מה שמדגים ומדגיש את הביזיון בפרסום שמו של אדם שטרם הורשע ואת הקלון החברתי שנגזר עליו עוד בטרם הורשע בדין.
בעוד ששם המתלונן/ת בעבירות מין חייב על פי החוק להישאר חסוי לעד, אף אם יתברר כי היה מדובר בתלונה משוללת יסוד, הרי ששם החשוד/ה בעבירות בכלל ובעבירות מין בפרט, מותר לפרסום בהסתייגות חלוף 48 שעות מעת החקירה
חוסר איזון בין פרסום שם מתלונן לחשוד
בעבירות מין הדבר מקומם שבעתיים שכן קיים חוסר איזון זועק לשמיים. בעוד ששם המתלונן/ת בעבירות מין חייב על פי החוק להישאר חסוי לעד, אף אם יתברר כי היה מדובר בתלונה משוללת יסוד, הרי ששם החשוד/ה בעבירות בכלל ובעבירות מין בפרט, מותר לפרסום בהסתייגות חלוף 48 שעות מעת החקירה.
הגינוי החברתי הדבק באדם החשוד בעבירות מין הינו אדיר. אין לקבל כי אף ונקבע כי מתלונן אינו דובר אמת, הוא ייהנה מחסיון שמו, ואילו אדם הזועק לחפותו - שמו יפורסם והוא יתלה בכיכר העיר עוד בטרם התבררה אשמתו.
בעידן בו הפרסום ברשת רודף את האדם עד אחרון ימיו, מה לו זיכוי אם לעולם יתנוסס שמו כמי שהיה חשוד בעבירה כזו או אחרת, לעולם יהא מי שירנן אודותיו כי 'אין עשן בלי אש'
נדרש: שינוי המצב החוקי
יש לזכור, כי כל אחד עלול למצוא את עצמו חשוד, או נאשם בפלילים. בעידן הקיים היום, צריכה להיות למערכת אחריות ועליה לפעול למזעור נזקים. למרבה הצער, לחברי הכנסת אין את הידע והניסיון להבין את העיוותים הקיימים במערך החקיקה הנתון ושינויי חקיקה במציאות הנוכחית, הם פרי עבודה של לוביסטים מתוקצבים היטב.
בעידן בו הפרסום ברשת רודף את האדם עד אחרון ימיו, מה לו זיכוי אם לעולם יתנוסס שמו כמי שהיה חשוד בעבירה כזו או אחרת, לעולם יהא מי שירנן אודותיו כי 'אין עשן בלי אש'.
כל מי שחזקת החפות נוגעת בנימי נפשו צריך להצטרף למאבק לשינוי המצב המשפטי הנוהג, לפיו פרסום שמו של חשוד היא הנחת עבודה שיש לעקור מן השורש.
תפקידנו כעורכי דין הוא להביע דעה ולזעוק עוולות - ללא מורא. זוהי הדרך היחידה שלנו להעלות את המודעות הציבורית לעוול החברתי שנעשה בחסות החוק. כמי שחרדה לכבודתם של אנשים בכלל וגברים בפרט, הח"מ סבורה, כי יש לאסור פרסום שמות חשודים באופן גורף עד להרשעתם.
לא פעם, האשה מעוניינת לבטל את התלונה ומצהירה כי שיקרה, אך המערכת לא מאפשרת לה לחזור בה מתלונתה וכמעט חורצת בכך את גורלו של הנאשם
הרשעת אדם על יסוד גרסת עד הטוען "שיקרתי"
בשולי המאמר אך לא פחות חשוב, יש מקום להוסיף, כי כידוע פקודת הראיות מאפשרת ביסוס הרשעה על סמך תלונה במשטרה, גם כאשר העד עומד על דוכן העדים, ומודה כי הגיש תלונת שקר.
על פי סעיף 10א' רבתי לפקודה, גם במידה שאדם חוזר בו וסותר את הדברים שמסר במשטרה, ניתן להרשיע נאשם על סמך הגרסה שמסר העד במשטרה, בתוספת חיזוק ראייתי מסוים.
בבסיסו, סעיף זה נועד להגן על מתלוננות, בעיקר בתיקי אלימות במשפחה, אשר הופעל עליהן לחץ לבטל תלונתן. מתוך חשש לשלומן אפשר המחוקק להרשיע על יסוד התלונה במשטרה. בפני בית המשפט הוראת חוק בלתי מאוזנת בעליל. לו דעת הח"מ הייתה נשמעת, הרי שכדי להעדיף גרסת עד במשטרה על פני עדותו בבית המשפט כי שיקר, על בית המשפט להיות משוכנע כי הופעל על העד אמצעי פסול אשר הניעו לומר "שיקרתי".
בשנות עבודת הח"מ כסניגורית, היא נתקלה רבות בתופעה עגומה ומצערת של תלונות שווא המוגשות בין השאר על ידי נשים במסגרת הליכי גירושין תוך ניצול מגדרי לקידום אינטרסים אישיים. לא פעם, האשה מעוניינת לבטל את התלונה ומצהירה כי שיקרה, אך המערכת לא מאפשרת לה לחזור בה מתלונתה וכמעט חורצת בכך את גורלו של הנאשם.
אולם, משזהו המצב המשפטי הקיים, ולנוכח נקודת הפתיחה הנמוכה של נאשם בפלילים, בוודאי שיש לפעול לקידום איסור פרסום שמו של אדם עד להרשעתו בדין.
שיטת המשפט הנוהגת מקשה עד מאד על ניהול מלחמת חפות. למצער, יש לבטל את הנזק הנגרם לנאשם מפרסום שמו עוד בטרם הוכרע דינו.
עוד יוער כי, הח"מ יוצאת חוצץ נגד הנחת עבודה, כי מתלוננת אשה הינה דוברת אמת רק כי היא אשה, וכי גבר אלים ושקרן רק כי הוא גבר.
בחברה אשר חרטה על דגלה זכויות יסוד, זכות לשם טוב הינה נגזרת מובהקת, ועלינו להכיר בחובה למנוע פגיעה בלתי מידתית בשמו הטוב של אדם.
* השתתפה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת זאפ משפטי
