לכאורה, הרצון של אחד מהצדדים לעבור לארץ אחרת ולפתוח פרק חדש בחיים, הוא בגדר זכות בסיסית למימוש עצמי. אך כאשר מדובר בהורים גרושים והצד שמעוניין להגר, מעוניין לקחת איתו את הקטינים, הופך העניין למורכב ורגיש.
הנחת הבסיס שצריכה ללוות את שני הצדדים היא, שלשניהם, כהורים ביולוגיים וכאפוטרופוסים, יש זכויות שוות לגבי הילדים, ללא קשר למיהות ההורה המשמורן. לכן, הורה אשר רוצה להגר עם הקטינים למדינה אחרת, עליו לקבל את הסכמת הצד השני וכל עוד לא תהיה הסכמה, ההגירה אינה חוקית ותוגדר כחטיפה.
סימן ז' לחוק העונשין תשל"ז-1977 מתייחס להגירה לא חוקית של קטין, וקובע כי: "המוציא, במעשה או בפיתוי, קטין שלא מלאו לו שש עשרה שנים או אדם שאינו שפוי בדעתו, ממשמורתו של אפוטרופסם על פי דין בלי הסכמת האפוטרופוס, דינו - מאסר עשרים שנים".
בית המשפט בוחן את נסיבות ההגירה, וקובע האם טובתו של הקטין תהיה עם ההורה המהגר, או עם ההורה שנותר בארץ
מתי מתאפשרת הגירת קטין?
כאשר אחד מהצדדים מעוניין להגר לחו"ל ולקחת איתו את הקטין, עליו להגיש לבית המשפט בקשה להגירת קטין. בית המשפט בוחן את נסיבות ההגירה, וקובע האם טובתו של הקטין תהיה עם ההורה המהגר, או עם ההורה שנותר בארץ.
ברוב המקרים בית המשפט יחליט, כי טובת הילד להישאר עם אימו, גם אם היא זו שמבקשת להגר, אלא אם הצליח האב להוכיח כי טובת הילד להישאר איתו בארץ.
לאחר קבלת חוות דעת ממומחים שונים, ולאחר שהתברר כי מערכת היחסים בין הקטין לבין בן הזוג של האם, לוקה בחסר, וכי במשך 4 שנים בן הזוג לא למד לדבר עברית והתקשורת עם הקטין נעשתה דרך האם בלבד, דחה בית המשפט את בקשת ההגירה
ביהמ"ש יבחן את טובתו האישית של הקטין
כך, למשל, במקרה בו טיפל הח"מ: בני זוג מדרום הארץ חתמו על הסכם גירושים, וקבעו הסדר של משמורת משותפת.
כעבור זמן מה, החליטה האם לעבור למרכז הארץ, והצדדים חתמו על הסכם חדש, שמעביר את המשמורת על הקטין לאם. האב עבר גם הוא להתגורר במרכז הארץ כדי להיות בקרבת הקטין, פתח פרק ב', התחתן והביא ילד נוסף לעולם.
בעקבות חילוקי דעות בין הצדדים, הגיש האב בקשה לשינוי משמורת ולהשבת המשמורת המשותפת, כפי שהיתה בתחילת הדרך, תוך שהוא הביא המלצות מאת עובדת סוציאלית.
עם הגשת הבקשה למשמורת משותפת, הגישה האם בקשה להגירת הקטין לספרד. היא נמקה את בקשתה בכך שהכירה בן זוג ספרדי (לו נישאה במהלך ההליכים), טענה שיש בינו לבין הקטין מערכת יחסים טובה ושהמעבר יהיה לטובתו של הקטין.
לאחר קבלת חוות דעת ממומחים שונים, ולאחר שהתברר כי מערכת היחסים בין הקטין לבין בן הזוג של האם, לוקה בחסר, וכי במשך 4 שנים בן הזוג לא למד לדבר עברית והתקשורת עם הקטין נעשתה דרך האם בלבד, דחה בית המשפט את בקשת ההגירה. בפסק דין נועז, קבע בית המשפט כי אמנם ניכר שלקטין טוב אצל שני הצדדים, אבל טובתו האישית היא להישאר בארץ, בסביבה הקרובה והמוכרת שלו, עם אב שמתקשר איתו ישירות ומהווה עבורו מודל לחיקוי.
בפועל, כדי לאפשר השבתו של קטין, חשוב לפעול במהירות ובחוכמה, על מנת למנוע מצב שבו יגיע הקטין למדינה שאינה חתומה על האמנה, או למקום שבו לא ניתן יהיה לאתרו
מה צריך לעשות במקרה של חטיפת קטין?
אמנת האג קובעת, כי במקרה של חטיפה יפעלו כל הגורמים כדי להשיב את הילד לביתו.
בפועל, כדי לאפשר השבתו של קטין, חשוב לפעול במהירות ובחוכמה, על מנת למנוע מצב שבו יגיע הקטין למדינה שאינה חתומה על האמנה, או למקום שבו לא ניתן יהיה לאתרו.
מקרה לדוגמא בו טיפל הח"מ: בני זוג שקבעו בהסכם הגירושין, שמכיון שהאם טסה לתקופות ארוכות בחו"ל, הסדרי הראיה יחולקו כך שכל עוד האם שוהה בחו"ל, הקטין יהיה במשמורת של האב, ובמשך שהותה בישראל, יהיו הסדרי הראיה רחבים ומשותפים.
לאחר מספר שנים בהם התגוררה האם בישראל דרך קבע, קיבלה טלפון מצוות בית הספר של הקטין, שתהה לגבי היעדרותו. משיחה עם האב התברר שהאב, אזרח אוקריאנה, החליט להגר עם הקטין, נסע איתו לרוסיה והציב לאם את הדבר כעובדה מוגמרת.
מכיון שרוסיה וישראל חתומות על אמנת האג, החל תהליך מהיר לאיתור והשבת הקטין.
האם הונחתה להמשיך לשמור על קשר יומיומי רצוף עם האב והקטין, ולשדר מעין הסכמה להגירה, כדי לא להלחיץ אותו ולגרום לכך שיעתיק את מיקומם.
במקביל, התנהלו הליכים מול ובשיתוף פרקליטות המדינה ושגרירות ישראל ברוסיה. גורמי אכיפה רוסיים העבירו את הפרטים למשטרת הגבולות והצליחו לאתר את מקום הימצאו המדויק של הקטין. כאשר הגיעה משטרת רוסיה לבית האב, הוא הצליח לחמוק מהם וניסה להעביר את הקטין לאוקריאנה, אך נעצר בגבול ואולץ לחזור ארצה עם הקטין.
עם כניסתו לארץ, הוגשה נגדו תלונה במשטרה והוצא נגדו ונגד הקטין צו עיכוב יציאה מהארץ, כדי למנוע הישנות המקרה בזמן ההליכים המשפטיים.
חשוב: זריזות התגובה מצד הגורמים הרלוונטיים במקרה של חטיפה
המקרה הזה מוכיח את חשיבות הפעולה המהירה של כל הגורמים, כולל פנייה לעו"ד העוסק בתחום, שכן אם לא היו נעשות פעולות בזמן, לרבות הודעה על החטיפה למשטרת הגבולות, האב היה מצליח להעביר את הילד לאוקריאנה- מדינה שבה מתחוללת מלחמה, והיה קשה מאוד לאתר את הקטין ולהשיבו.
למרבה ההפתעה והצער, למרות כל האנשים שפעלו ימים כלילות, הן בישראל והן ברוסיה ולמרות כל המשאבים שהוציאו המדינה והאם כדי לאתר את הקטין ולהשיבו לארץ, החליטה משטרת ישראל לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. לאחר הגשת ערר על החלטה זו, הועבר המקרה לפרקליטות המדינה שטרם גיבשה את החלטתה.
