חוק זכות יוצרים משנת 2007 מעניק הגנה א-פריורית לקטגוריות מסוימות של יצירות אמנות ובהן יצירות מוזיקליות והטקסטים המלווים אותן. החוק קובע, כי האמן אינו צריך לעשות דבר בכדי לעגן את זכויותיו ביצירה שכתב והלחין - מרגע שנוצרה, שכן לאמן יש ביצירה זכויות יוצרים מעצם יצירתה. עוד קובע החוק, כי השמירה על הזכויות של האמן ביצירה כוללת הגנה מפני הפרתן באמצעות הפצה, מכירה או העתקה.
הזכות הקניינית היא זכותו של יוצר להפיק כסף מהיצירה. היא מקבעת את הזכות למכור, להשכיר, להפיק, להופיע וכדומה
מהן סוגי הזכויות של יוצרים במוזיקה?
זכויות היוצרים במוזיקה נוגעות הן למוזיקה המולחנת והן לטקסטים של היצירה המוזיקלית. מבחינה זו, עומדות ליוצר שתי זכויות הנובעות מזכות היוצרים שלו - הזכות הקניינית והזכות המוסרית. הזכות הקניינית היא זכותו של יוצר להפיק כסף מהיצירה. היא מקבעת את הזכות למכור, להשכיר, להפיק, להופיע וכדומה. הזכות המוסרית היא הזכות שהיצירה תוצג תחת שמו של היוצר, תשויך אליו ושבעת הצגתה או השמעתה לא יפילו בה פגם, לא יקלקלו אותה ולא יציגו אותה באופן חלקי.
כיצד מתבטאת בפועל הפרת זכויות יוצרים?
ניקח לדוגמה חברה מסחרית העושה שימוש בחלקי שיר שכתבה משוררת כלשהי כדי למכור את המוצרים שלה ומבלי לבקש את רשות היוצרת. בנוסף, החברה המסחרית טוענת כי היא הגתה את השורות הללו וכי הן לא נלקחו מהיצירה של המשוררת.
במקרה זה הופרו שתי הזכויות של היוצרת - הקניינית והמוסרית. הקניינית, משום שמכרו את המוצרים באמצעות הטקסט של המשוררת ולא שיתפו אותה בהכנסות. ההפרה המוסרית היא כפולה - הן העובדה שהשתמשו באופן אקראי חלקי ביצירה, מבלי לבקש את רשות היוצרת ומבלי להתייעץ עמה (כלומר, מדובר בהטלת פגם ביצירה), והן העובדה שהחברה לא ציינה את שמה של היוצרת והעמידה פנים שהשיר הומצא על ידה.
ההפרה השכיחה ביותר במוזיקה היא פלגיאטים - לקיחת חלק משיר אחד ושימוש באותו קטע בשיר אחר
כיצד מקבלת הפרת זכויות היוצרים ביטוי במוזיקה?
ההפרה השכיחה ביותר במוזיקה היא פלגיאטים - לקיחת חלק משיר אחד ושימוש באותו קטע בשיר אחר, אז מופרות שתי הזכויות כמוזכר לעיל. יחד עם זאת, בכל הקשור בהעתקה מוזיקלית, הדברים הופכים מסובכים יותר, ועולה תמיד השאלה האם מדובר בהעתקה, גניבה והפרת זכויות או שמא מדובר במקרה של השראה שהוא חלק מכל יצירה מוזיקלית ואחרת.
על הקושי להבחין בין העתקה להשראה ניתן ללמוד משתי דוגמאות מפורסמות. הדוגמה הראשונה היא של מקרה ידוע משנות ה-70 של המאה הקודמת. ג'ורג' הריסון, חבר הביטלס לשעבר, הוציא את אלבומו הראשון לאחר פירוק הלהקה. במסגרת האלבום הוא כתב ופרסם את השירMy Sweet Lord , שזכה להאזנות רבות והתפרסם מאוד באותה תקופה. היו מי שאף סיפרו שהשיר עזר להם להתגבר על טראומות ומצוקות אישיות שונות.
ג'ורג' הריסון נתבע בארצות הברית בטענה, כי הוא גנב את המנגינה של השיר שלו משיר של להקת The Chiffons , להקה של זמרות נשמה משנות ה-60, שנקרא He’s So Fine . השיר יצא באלבום הראשון שהוציא הריסון אחרי פירוק הביטלס ונמכר בעותקים רבים, All Things Must Pass.
זהו מקרה קיצון, אך הוא מצביע על כך מתי השראה, מודעת או לא מודעת, עשויה להפוך להפרת זכויות יוצרים
מה קבע בית המשפט במקרה זה?
המשפט שהתנהל היה ארוך ומורכב. אל אולם הדיונים הובאו בזה אחר זה מומחים שונים שתיארו את המהלך המלודי של שני השירים כדי לסייע לשופט לקבל החלטה. בסופו של דבר קבע בית המשפט, כי מדובר בהפרת זכויות יוצרים, וכי ג'ורג' הריסון הושפע מהשיר של ה- Chiffons באופן לא מודע. בפסיקה נקבע, על סמך חוות הדעת השונות, כי הדמיון בין שני השירים הוא לא יד המקרה, גם אם ההעתקה אינה מודעת.
פסיקה זו היתה פסיקה לא צפויה ומרחיקת לכת. מעבר לקביעה שמדובר בהעתקה בלתי מודעת, גם סכום הפיצויים שנקבע היה חריג ביחס לסטנדרטים באותה תקופה. שאר חברי הביטלס היו מאוכזבים מתוצאת המשפט. לטענתם, כל אחד יכול להיות מושפע באופן בלתי מודע ומדובר בחלק מתהליך היצירה. הריסון, לעומתם, הסתפק באמירה שהוא מסופק מכך שהשיר עזר להרבה נגמלים מסמים.
זהו מקרה קיצון, אך הוא מצביע על כך מתי השראה, מודעת או לא מודעת, עשויה להפוך להפרת זכויות יוצרים.
באילו מקרים בית המשפט עשוי לפסוק כי מדובר בהשראה ולא בהפרת זכויות יוצרים?
הדוגמה השנייה היא קטע הפתיחה של השיר Stairway to Heaven של לד זפלין. לד זפלין חיממו בתחילת דרכם להקה בשם Spirit, שבהופעותיה ניגנה גם קטע אינסטרומנטלי ארוך ומורכב בשם Taurus הקטע כלל בתוכו חלק שהיה מאוד דומה לפתיחה של Stairway to Heaven.
מנהיג הלהקה, רנדי קליפורניה, טען כבר אז, שג'ימי פייג' העתיק את הקטע לאחר ששמע אותו בהופעות החימום שעשו ל-Spirit. ג'ימי פייג' סירב להכיר בכך, וכך גם רוברט פלאנט, שכעבור שנים הגיב בציטוט שמופיע בכותרת. כוונתו היתה שאין לבוא בטענות על כך שמנגינות נודדות ממלחין למלחין. ניגון הוא דבר שמתגלגל, ומוזיקאים ששומעים אותו כותבים שיר שמושפע ממנו בצורה כזו או אחרת.
מנהיג ה - Spirit, רנדי קליפורניה עצמו סירב לתבוע את לד זפלין, מתוך כבוד אליהם, ורק רצה שג'ימי פייג' יכיר ביצירה שלו ובו, כיוצר שלה, כמקור ההשראה.
השופט במקרה זה 'זרק את התיק מכל המדרגות'. הוא פסק שגם אם יש דמיון מסוים בין שני הקטעים, הרי שמדובר בחלק קטן מאוד בשיר של לד זפלין ולכן אי אפשר לבוא ללהקה בטענות
כיצד הגיע המקרה לבית המשפט?
בשנת 2016, קרוב ל-40 שנה לאחר שהשיר Stairway to Heaven נוצר והתפרסם, ולאחר שנפטר מנהיג להקת הספיריטס, השתנה כיוון הרוח. לאחר מותו, העיזבון של הלהקה תבע את לד זפלין, ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט על גניבה. השופט במקרה זה 'זרק את התיק מכל המדרגות'. הוא פסק שגם אם יש דמיון מסוים בין שני הקטעים, הרי שמדובר בחלק קטן מאוד בשיר של לד זפלין ולכן אי אפשר לבוא ללהקה בטענות. מדובר היה, לדבריו, במקרה ברור של השראה, ולא של העתקה, גניבה או הפרת זכות מוסרית.
לסיכום, נראה מהפסיקה הקיימת כי כדי שבית המשפט יפסוק שקטע מוזיקלי או שיר הועתקו, הם צריכים להיות דומים באופן מובהק למקור, ובנוסף צריך להראות שהם חלק משמעותי ומהותי הן ביצירה המקורית והן ביצירה החדשה.
השאלה מהו קטע מהותי ביצירה היא בדיוק שאלה מסוג השאלות שניתן לדון בהם בבית המשפט. יש לבחון את המקרה לעומקו וכל מקרה לגופו, ולהבין האם מדובר בהעתקה והפרת זכויות יוצרים או האם מדובר בגלגולו של ניגון.
*משרד ד"ר עו"ד מיכל סגל ארנולד מספק את כל השירותים המשפטיים בקניין רוחני: ייעוץ, רישום, רשיונות, חוזים וליטיגציה.
**סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב זאפ משפטי
