בפני בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע עמדה לדיון הסוגיה הבאה: האם התובעת והאדם שהיא מתגוררת עימו בדירה (שניהם בשנות ה-70 לחייהם, ועלו לישראל מרוסיה באותו יום) הם בני זוג וידועים בציבור?
לטענת המוסד לביטוח לאומי, התשובה לכך היא חיובית; ולכן הופסק תשלום תוספת השלמת הכנסה בקצבת הזקנה של התובעת, וזאת באופן רטרואקטיבי מחודש ינואר 2005 . הדבר יצר חוב בגין תשלום גמלת יתר שלא כדין, בגובה עשרות אלפי שקלים.
למציאת עורכי דין בתחום ידועים בציבור באתר משפטי
התובעת טענה, כי היא והאיש מהווים שותפים לדירה ותו לא.
בית הדין: לא ידועים בציבור
השופט יוסף יוספי קיבל את עמדת התובעת, וקבע כי היא והאיש אינם ידועים בציבור. "מן העדויות והראיות עולה", כתב השופט בפסק הדין, "כי השניים אינם ידועים בציבור, אלא שותפים לדירה בלבד".
השופט קבע, כי השניים אמנם מתגוררים באותה דירה, אולם קיימת הפרדה מוחלטת בין חפצי התובעת לבין חפצי שותפה לדירה. כל אחד מהם גר בחדר נפרד, ובחדרו שלו מחזיק כל אחד את בגדיו וחפציו האישיים. לכל אחד מהשניים טלביזיה נפרדת בחדרו שלו. במטבח קיימים שני מקררים, כל אחד ומקררו הוא. לכל אחד מהשניים כלי מטבח נפרדים, ואפילו שולחן אוכל נפרד.
הפרדה רכושית ואישית מוחלטת
ישנה הפרדה מוחלטת בין כל פריטי הרכוש והאביזרים של השניים, ואין הם עושים שימוש משותף באביזר כזה או אחר. השופט הדגיש, כי לכל אחד מהשניים חדר משלו, וחדר זה מהווה עבורו למעשה את מתחם המגורים הפרטי שלו. לכל חדר יש מנעול ומפתח, וכל אחד מהשניים מחזיק במפתח לחדרו שלו. באשר לחדר המקלחת, השופט קבע כי אפילו חדר המקלחת מחולק לשניים, כך שלכל אחד יש למעשה חדר מקלחת משלו.
בנוסף, השניים משלמים דמי שכירות בנפרד ולכל אחד מהשניים חשבון מבנק משלו, וכל אחד מהם מכלכל עצמאית את ענייניו הכספיים, מבלי שמתקיים כל שיתוף כספי ביניהם.
מעבר לכך שהשניים מהווים אך ורק שותפים לדירה, הוסיף השופט, הרי שמחוץ לדירה אין ביניהם כל קשר, ואין הם עושים דבר במשותף. כל אחד חי את חייו הוא, וכל אחד בקשר עם בני משפחתו שלו ומכריו. השניים אינם יוצאים לבלות יחד, ואינם נוסעים יחד לאף מקום.
שותפים לדירה ותו לא
"מכל האמור לעיל עולה", פסק השופט יוספי, "כי עסקינן בשותפים לדירה ותו לאו. מן הראיות עולה, כי השניים העדיפו לשכור דירה במשותף, מאחר וראו כי אין הם מפריעים זה לזה, וכי כל אחד מהם מאפשר לאחר לחיות את חייו כרצונו. היינו, כל אחד מהשניים הבין כי מצא שותף נוח לדירה".
לאור האמור, נקבע כי השניים אינם מנהלים משק בית משותף, ואינם מהווים ידועים בציבור. השניים הינם שותפים לדירה ותו לאו.
לפיכך, התביעה התקבלה, וכפועל יוצא מכך בוטלה החלטת המוסד לביטוח לאומי, לפיה נשללה מן התובעת הזכאות לתוספת השלמת הכנסה בקצבת זיקנה.
(ב"ל 10718-04-10 בושויב נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע)
