בין כל הדברים הרומנטיים שאנו עושים בעת תכנון חתונה (הצעת נישואין, טקס אירוסין, תכנון האירוע הגדול, מסיבת רווקים ורווקות וכו'), יש להקדיש זמן ומחשבה לנושא לא רומנטי - אך חשוב לא פחות - וזהו הסכם יחסי הממון.
במקרים הקלאסיים של חתונה ראשונה בין בני זוג צעירים מאותו רקע כלכלי , אין צורך בהסכם יחסי ממון, כיוון שבני הזוג נכנסים לחיי הנישואין במצב כלכלי כמעט שווה וכל הרכוש שיצברו בעת הנישואין יהיה שייך להם במשותף
האם כל זוג שמתחתן צריך לחתום על הסכם ממון?
לא. במקרים הקלאסיים של חתונה ראשונה בין בני זוג צעירים מאותו רקע כלכלי (ההורים מממנים במשותף את החתונה, מסייעים באופן שווה ברכישת דירה ראשונה וכו'), אין צורך בהסכם יחסי ממון, כיוון שבני הזוג נכנסים לחיי הנישואין במצב כלכלי כמעט שווה וכל הרכוש שיצברו בעת הנישואין יהיה שייך להם במשותף.
אולם, למעט המקרה הקלאסי המתואר לעיל, לכל יתר הזוגות - אלו הנישאים בחופה וקידושין, אלו הנישאים בנישואין אזרחיים, אלו המתגוררים יחד ללא נישואין (כידועים בציבור), זוגות חד מיניים, זוגות בנישואין שניים, שלישיים וכו' - לכל אלה מומלץ ביותר לערוך הסכם יחסי ממון טרם הכניסה לחיים המשותפים כדי למנוע בעתיד סכסוכים, אי הבנות והרבה הרבה עוגמת נפש.
בני זוג אשר באים מרקע כלכלי שונה או בני זוג שמתחתנים בשנית (או יותר) ואשר בבעלותם נכסים שצברו בנישואיהם הקודמים, יכולים בקלות רבה יותר לשמור על הרכוש שצברו לפני הנישואין
מדוע יש צורך בהסכם ממון?
אנו חיים בחברה מודרנית ומתירנית אשר בה מחד, הרכוש אשר עומד לרשות משפחה ממוצעת רב יותר ומורכב יותר מאשר בעבר, ומאידך אחוז הגירושין, הפרידות ופירוק כל סוגי המשפחות החדשות אשר נוצרו בדור האחרון, הולך ועולה ועומד כיום על כשליש מהזוגות.
במקרה של בני זוג "ידועים בציבור" מומלץ לערוך הסכם יחסי ממון לצורך הסדרת ענייני הרכוש בין בני הזוג, כדי למנוע מצב בו יאלצו לחלוק רכושם שווה בשווה עם בני זוגם גם כאשר לא התכוונו לכך
הסכם יחסי הממון מסייע במקרים הבאים:
1. שמירה על נכסים קודמים - בני זוג אשר באים מרקע כלכלי שונה או בני זוג שמתחתנים בשנית (או יותר) ואשר בבעלותם נכסים שצברו בנישואיהם הקודמים, יכולים בקלות רבה יותר לשמור על הרכוש שצברו לפני הנישואין.
2. נישואין "מאוחרים" - בני זוג נוטים כיום להתחתן בגיל מאוחר יותר מאשר בעבר, לאחר שכבר הספיקו לצבור נכסים וכספים. הסכם יחסי ממון ידאג, כי הרכוש לא יפגע במקרה של גירושין.
3. הגנה על ילדים מנישואין ראשונים - הסכם יחסי הממון יכול למנוע את החשש אצל הורה אשר נישא בשנית ויש לו ילדים מנישואיו הראשונים, כי ילדיו מנישואין קודמים יפגעו "כלכלית" בעת גירושין ו/או לאחר מותו.
4. מניעת סחטנות - לעיתים הצד שרוצה בגירושין נדרש לוותר לצד השני על חלק ניכר מרכושו ובלבד שיקבל את הגט המיוחל. הסכם יחסי ממון מונע מצב בו עיכוב הגט מהווה אמצעי לחץ או אמצעי כפיה על הצד המעוניין בגט.
5. ידועים בציבור - במקרה של בני זוג "ידועים בציבור" מומלץ לערוך הסכם יחסי ממון לצורך הסדרת ענייני הרכוש בין בני הזוג, כדי למנוע מצב בו יאלצו לחלוק רכושם שווה בשווה עם בני זוגם גם כאשר לא התכוונו לכך.
הכלל הוא שנכסים ורכוש שהיו בבעלות אחד מבני הזוג קודם לנישואין, נשארים של אותו בן הזוג ואינם מיועדים לחלוקה. אך במקרים רבים ניטשת מחלוקת אודות הפירות והתשואה שאותם נכסים צוברים
איזון משאבים
כאשר זוג מתגרש, דרך המלך לחלוקת הרכוש ביניהם, היא בדרך איזון המשאבים, קרי חלוקה שווה של הנכסים, הכספים והרכוש, שצברו בני הזוג במהלך חיי הנישואין. הכלל הוא שנכסים ורכוש שהיו בבעלות אחד מבני הזוג קודם לנישואין, נשארים של אותו בן הזוג ואינם מיועדים לחלוקה. אך במקרים רבים ניטשת מחלוקת אודות הפירות והתשואה שאותם נכסים צוברים.
המבחן אותו מיישם בית-המשפט הינו מבחן המעורבות של אותו בן זוג בהפקת הפירות המתקבלים מהרכוש, כאשר חוסר מעורבות של בן הזוג יחזק את המסקנה, כי לבן הזוג השני אין כל זכות באותה הכנסה
דמי שכירות - שלו או שלהם?
דוגמה נפוצה היא במקרה של דירה שבבעלות אחד מבני הזוג, המושכרת לאחרים. מה יהיה דינם של דמי השכירות החודשיים המתקבלים במהלך שנות הנישואין. המבחן אותו מיישם בית-המשפט הינו מבחן המעורבות של אותו בן זוג בהפקת הפירות המתקבלים מהרכוש, כאשר חוסר מעורבות של בן הזוג יחזק את המסקנה, כי לבן הזוג השני אין כל זכות באותה הכנסה. למשל, בן זוג בעל דירה המושכרת לאחרים - במקרה בו בן הזוג מתעסק עם הדירה, מחפש שוכרים, חותם איתם על הסכם השכירות, דואג לתחזוקת הדירה ולתיקונים נדרשים, סביר כי בית-המשפט יראה בכספים המתקבלים כשייכים לתא המשפחתי ולמשק הבית המשותף.
כשהאבא של האשה אחראי לפירות
דוגמה נוספת - כשלאחד מבני הזוג כספים המושקעים בניירות ערך ונתיבי השקעה נוספים מלפני הנישואים: האם התשואה שמתקבלת במהלך שנות הנישואים מיועדת לחלוקה שווה בין שני בני הזוג, או שמא תשאר בידי בן הזוג שהביא את הכספים "מהבית"?
במקרה בו טפל הח"מ, בני זוג התגרשו בבית-הדין הרבני, ובבעלות האישה היו כספים המושקעים בניירות ערך, שקיבלה לפני הנישואין מאביה. במהלך שנות הנישואין, מעורבותה של האישה וטיפולה בכספים היו זניחים, ואביה הוא זה שביצע את הפעולות, מכר ניירות, רכש אחרים ועקב אחר מצב התיק. כך, על אף שתיק ההשקעות היה על שם האשה, היה ברור כי כספים אלו אינם חלק מהרכוש המשותף של בני הזוג. בני הזוג הסכימו על פשרה, לפיה, הבעל ישלם דמי מזונות נמוכים למדי, ובתמורה, הבעל יוותר על כל טענה כלפי אותם כספים.
לאחר תקופה, האשה בקשה להגדיל את סכום דמי המזונות, ובתגובה, הבעל דרש לפתוח את נושא כספי ההשקעה. השופטת אשר דנה בתיק, ביקשה לבצע את ההפרדה הנדרשת, בין מה שמגיע ונחוץ לילדי בני הזוג במסגרת דמי המזונות, לבין אותם כספים, אשר ברור שהיעדר המעורבות של האשה בניהולם, והיעדר השקעת כספים נוספים, זמן או משאבים מבחינתה, מפריכה כל טענה של הבעל לגבי זכות בהם. לאחר שהשופטת הציגה בפני בני הזוג את מצב הדברים, את החשיבות העליונה של טובת הילדים ואת הבעייתיות מאחורי טענות האיש, הגיעו הצדדים לפשרה מחודשת.
כאשר הפירות מופקים בעקבות השקעת מרץ ועבודה - אלו יכלו להיות מושקעים במשק הבית המשותף והתא המשפחתי, ולכן דינם להתחלק ולהתאזן בין בני הזוג בבואם להפרד
החזקת מניות בחברה - של התא המשפחתי?
ניסוח הסכמי ממון מעלה שאלות רבות, המתעוררות במקרים גבוליים. למשל, כאשר הבעל מחזיק במניות של חברה - מה גורל הדיבידנדים אותם מקבל הבעל מכח החזקתו במניות. יש להפריד בין בעל מניות פעיל בחברה, שהדיבידנדים אותם צפוי לקבל מהווים חלק מתנאי השכר, הקרנות וזכויות סוציאליות אחרות, לבין מי שמחזיק במניות בלבד ואינו פעיל בחברה. יש כאלה שמוכנים כבר בעת ניסוח ההסכם, לתת מחצית מכל כספים שמתקבלים מכל מקור שהוא, ויש כאלה המבקשים לשים את המניות ואת הרווחים העתידיים מהן מחוץ לנישואים.
לכאורה לוגיקה הפוכה - דווקא מי שמעורב ועמל ויוצר את הפירות - מחצית מהם ילקחו ממנו, לעומת מי שאינו מעורב כלל בניהול הרכוש, שאז ישאר כל כולו בידיו. אך ההגיון מאחורי זה רב -כאשר הפירות מופקים בעקבות השקעת מרץ ועבודה - אלו יכלו להיות מושקעים במשק הבית המשותף והתא המשפחתי, ולכן דינם להתחלק ולהתאזן בין בני הזוג בבואם להפרד.
לסיכום: בעת חתימה על הסכם ממון, בני הזוג מחליטים בעצמם על התנהלות חייהם המשותפים ומונעים סכסוכים, אי הבנות, סחיטה ופגיעה בילדים ובבני משפחה אחרים בעת פרידה בלתי נמנעת.
