רשלנות של רופאים, שלא טרחו לערוך בדיקה מעמיקה לאם הרה, על אף שסבלה מעודף משקל ניכר, הובילו לכך שלא אובחנו אצל העובר מומים משמעותיים. התוצאה של התנהלות זו הייתה עגומה למדי - היא הובילה ללידת ילדה, שחיה חיים מלאי סבל וקושי.
תביעה שהוגשה לאחרונה על ידי הח"מ לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מבקשת להשיב את המצב לקדמותו, ככל שניתן, ולהעניק לילדה פיצוי על החיים הקשים שאליהם נולדה ("חיים בעוולה").
במסגרת התביעה, שהוגשה נגד קופת חולים כללית ונגד משרד הבריאות/טיפת חלב, נתבע פיצוי של יותר מ-8 מיליון שקל על הנזקים שנגרמו לילדה, וייגרמו לה בעתיד. הטענה המרכזית המועלית בתביעה היא, כי התנהלות הרופאים היתה חמורה וסטתה באופן קיצוני מהסטנדרטים המקובלים ומהפרקטיקה הרפואית הנוהגת.
מאוחר יותר, רק בשבוע ה-37 להריונה, הפנו הרופאים את האם לבצע השלמה של סקירת לב העובר, אולם התור נקבע לשלב מאוחר, בסמוך מאוד ללידה. גם בבדיקת אולטרה סאונד שנערכה לאם, לא נצפו מדורי הלב
הסקירה המאוחרת לא הושלמה
התביעה, שבה נטענת טענת הולדה בעוולה ולאחר מכן תוקנה ל"חיים בעוולה", הוגשה בשמה של הילדה, הבת השלישית במשפחה המתגוררת בדרום הארץ, והיא מגוללת סיפור היריון מורכב וקשה.
על פי התביעה, בשבוע ה-22 להריונה, בוצעה לאם התובעת סקירת מערכות מאוחרת (סקירה מוקדמת לא בוצעה כלל). במהלך הסקירה, בשל עודף משקל קיצוני של האם ונוכח עובי רב של דופן הרחם, לא הצליחו הרופאים לצפות בארבעת מדורי הלב של העובר.
מאוחר יותר, רק בשבוע ה-37 להריונה, הפנו הרופאים את האם לבצע השלמה של סקירת לב העובר, אולם התור נקבע לשלב מאוחר, בסמוך מאוד ללידה. גם בבדיקת אולטרה סאונד שנערכה לאם, לא נצפו מדורי הלב.
ההיריון התקדם, ובשבוע ה-40 ילדה האם את התובעת. לרוע המזל, בשל חוסר התקדמות הלידה ומים מקוניאלים (מי שפיר המכילים צואה של העובר - ע"נ), בוצע ניתוח קיסרי שבמהלכו נולדה התובעת כשהיא כחולה.
רק לאחר שהתובעת הונשמה, היא הצליחה להתאושש והועברה לתינוקייה, ומאוחר יותר למחלקה להמשך טיפול.
כתב התביעה מפרט את הכאבים השונים שמהם סובלת הילדה בכל חלקי גופה, שאינם מאפשרים לה לשבת, לשכב ולעמוד בנחת "אף לא רגע אחד"
"חיים מלאי מכאוב וייסורים"
מלוא חומרת המצב התבררה להוריה של התובעת, רק כאשר בתם הגיעה לגיל 9 ועשרה חודשים, אז התברר כי היא "ילדה שונה בתכלית" משאר הילדים.
בתביעה נטען כי "גופה הקטן והפגיע (של התובעת - ע"נ) התעקם והתעוות לו באופן מוזר, עת הילדה המסכנה והאומללה אינה מסוגלת ליישר את ראשה, את צווארה ואת פלג גופה העליון ובמקביל סובלת מכאבים עזים בצוואר ובעמוד השדרה הצווארי".
הוריה של התובעת פנו לצורך קבלת ייעוץ וטיפול רפואי לבית החולים סורוקה, ובמסגרת הבדיקות שנערכו לילדה התגלו אצלה שורה של מומים וליקויים. בעקבות הממצאים, בוצע לילדה ניתוח שמטרתו הייתה שחרור של חוט השדרה, שנועד להקל על כאביה.
ואולם, למרבה הצער, לאחר הניתוח, לא רק שהכאבים שמהם סובלת הילדה לא פסקו, אלא הם אף התגברו. כעת, נטען בכתב התביעה, "כל חייה מלאים במכאוב, במצוקה, במגבלה ובייסורים פיזיים ונפשיים עד אין קץ".
כתב התביעה מפרט את הכאבים השונים שמהם סובלת הילדה בכל חלקי גופה, שאינם מאפשרים לה לשבת, לשכב ולעמוד בנחת "אף לא רגע אחד". התובעת אינה מסוגלת ללכת, וסובלת מעקמת חמורה באזור עמוד השדרה הצווארי והמותני. "הראש, הצוואר וכל פלג גופה העליון של הילדה נוטה באופן משמעותי וניכר לצד אחד".
בתביעה מצוין, בין היתר, כי הילדה חרדה מאוד, יש לה הפרעות התנהגות קשות, ונכות תפקודית שמוערכת ב-100%, היות שאינה מסוגלת לנוע, לאכול, לשתות, להתרחץ ולהתלבש. על פי התביעה, כתוצאה ממצבה של התובעת היא תהיה תלויה לחלוטין בהוריה גם בעתיד, ופוטנציאל ההשתכרות שלה הוא אפסי.
התובעת מבססת את תביעתה על רשלנות ועל הפרת חובה חקוקה. בתביעה נטען, כי הרופאים הפרו חובה כפולה המוטלת עליהם, על פי חוק זכויות החולה
עילות התביעה: רשלנות והפרת חובה חקוקה
התובעת מבססת את תביעתה על רשלנות ועל הפרת חובה חקוקה. בתביעה נטען, כי הרופאים הפרו חובה כפולה המוטלת עליהם, על פי חוק זכויות החולה, ומחייבת אותם "למסור למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע".
בתביעה נטען, כי מצד אחד הופרה חובת הגילוי של המום המולד מבעוד מועד, ומצד שני הרופאים הפרו את החובה למסור להורים את המידע הרלוונטי לאחר הגילוי, כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת באשר להמשך ההיריון או הפסקתו באופן יזום.
התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת מטעמו של פרופ' יורם דיאמנט, מנהל מחלקת נשים ויולדות לשעבר בבית החולים שערי צדק. במסגרת חוות דעתו, ציין המומחה כי בשל עודף המשקל הניכר ממנו סבלה האם, הרופאים המטפלים היו חייבים להתריע מפני הסיכון המוגבר הקיים למומים מולדים, ולהדגיש בפני ההורים את החשיבות של ביצוע סקירה מוקדמת, הליך שלא בוצע במקרה זה.
פרופ' דיאמנט ציין בחוות דעתו, כי סקירת המערכות המאוחרת שבוצעה לאם התובעת נעשתה אף היא בניגוד למקובל, שכן בשל עודף המשקל הקיצוני שלה, ראוי היה לערוך לה בדיקה מכוונת ולא שגרתית, ואם לא ניתן היה לעשות זאת (משום עודף המשקל) היה על הרופאים להפנותה למוסד רפואי אחר המסוגל לעשות זאת או להציע לה טיפול אחר.
על פי חוות הדעת, "בדיקה סונוגרפית נרתיקית מעמיקה ומכוונת, בעקבות עודף המשקל המשמעותי של האם, הייתה מאפשרת גילוי מומים של המוח ועמוד השדרה, ופנייה לוועדה להפסקת היריון. לעומת זאת, הצוות המטפל הסתפק במעקב שגרתי בלתי שלם של היריון בסיכון נמוך. התוצאה העגומה היא לידת ילדה עם מום קשה, מסובך ובלתי אפשרי לתיקון, המביא לסבל של הילדה ושל הוריה, לכל אורך החיים".
במסגרת הנזקים המיוחדים שנגרמו לה דורשת התובעת פיצוי, בין היתר, עבור ההוצאות הרפואיות המיוחדות שלה, ההוצאות עבור חינוך מיוחד, ההוצאות עבור נסיעות, עזרת הזולת וטיפולים קוסמטיים. סך הנזקים בחלק זה מוערך על ידי התובעת בכ-3.3 מיליון שקל
יכולת השתכרות אפסית ותלות מוחלטת בהורים
במסגרת תביעתה, מחלקת התובעת את הסעדים שאותם היא דורשת לנזקים מיוחדים - מהעבר ועד גיל ההתבגרות - ולנזקים עתידיים, מחייה הבוגרים ואילך.
במסגרת הנזקים המיוחדים שנגרמו לה דורשת התובעת פיצוי, בין היתר, עבור ההוצאות הרפואיות המיוחדות שלה, ההוצאות עבור חינוך מיוחד, ההוצאות עבור נסיעות, עזרת הזולת וטיפולים קוסמטיים. סך הנזקים בחלק זה מוערך על ידי התובעת בכ-3.3 מיליון שקל.
במסגרת הנזקים הכלליים, המוערכים על ידי התובעת, היא מונה, בין היתר, את הפסדי ההשתכרות בשיעור של 100% שייגרמו לה לטענתה, כמו גם את ההוצאות עבור עזרת הזולת, הוצאות הלבוש, ההנעלה, הכלכלה והמזון שצפויות לה בעתידה, וכן את ההוצאות הרפואיות הכבדות ואת הוצאות הניידות שיידרשו לה. סך הנזקים בחלק זה של התביעה מוערך על ידי התובעת בכ-5 מיליון שקל.
בעניין "הולדה בעוולה ו/או חיים בעוולה", יש לתת דגש מיוחד על חוות דעת מומחים, שכן כתב התביעה חייב להיות מושתת עליהם, ובלעדיהם אין, כיוון שהחוק וההלכה בעניין זה בלתי מתפשרים
חוות דעת מומחים - החשיבות
בעניין "הולדה בעוולה ו/או חיים בעוולה", יש לתת דגש מיוחד על חוות דעת מומחים, שכן כתב התביעה חייב להיות מושתת עליהם, ובלעדיהם אין, כיוון שהחוק וההלכה בעניין זה בלתי מתפשרים:
לדוגמה, בבש"א 13424/05 נתנאל קגסקי נ’ מדינת ישראל נדונו מספר שאלות לעניין חוות הדעת הרפואית, ומה קובע החוק בעניין "חוות דעת רפואית".
תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 4 לפקודת הראיות; אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
ההגדרה המשפטית ל"מומחה רפואי":
בסעיף 125 לתקנות סדר הדין האזרחי: "רופא בעל תואר מומחה ששמו כלול ברשימת הרופאים שנתפרסמה לפי תקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות)".
כאשר עורך דין ממנה מומחה מטעמו לעניין שאיננו בקי בו, כפי שקרה בפסק הדין הנ"ל, אזי התוצאה יכולה להיות מאכזבת, שכן בית המשפט יכול לפסול אותה ובכך להוסיף לעוגמת הנפש, ובמקרה דנן קבע בית המשפט: "לאחר עיון בפרטי הכשרתו וניסיונו של ד"ר הלר, עולה כי מדובר במומחה בתחום השיקומי ובתחום זה בלבד, כאשר גם המומחיות בתחום השיקום היא בפגיעות חוט השדרה או התחום המיני - אורולוגי. אין כל ראיה המצביעה על מומחיותו של ד"ר הלר ניאון בתחום הנוירולוגי, ולכן אין חוות דעתו המשלימה יכולה לבסס כל טענה שברפואה בתחום הנוירולוגי. מאחר שחוות הדעת הוגשה לצורך כך, הרי שאין לקבלה כמוצג".
* הכותב הוא עורך דין המתמחה, בין היתר, בדיני נזיקין, רשלנות רפואית, דיני עבודה וביטוח לאומי.
