כתב האישום מתאר כיצד הנאשם חטף בכוח חמש ילדות קטנות, הצעירה כבת 5 וחצי והאחרות כבנות 9 וחצי, כל אחת בנפרד, כאשר היו ליד ביתן, והסיע אותן, תחת איומים, למקום שומם. שם- תוך שימוש בכוח ו/או באיומים, הנאשם ביצע בהן מעשי סדום ומעשים מגונים, ולאחר שבא על סיפוקו, החזיר ארבע מהן לקרבת מקום ממנו לקח אותן. ילדה אחת הושארה במקום השומם לאחר שברחה מהנאשם, וחזרה בכוחות עצמה לביתה.
השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד קבעה בגזר הדין, כי אין מחלוקת באשר לגודל הזוועה שבמעשי הנאשם, וכי אין נקודות זכות של ממש לטובתו של הנאשם, אשר לא לוקח אחריות על מעשיו ולמרות הראיות המוצקות כנגדו, הוא רואה את עצמו כקורבן מטיל על הציבור ועל ביהמ"ש את האחריות למצבו.
יש למצות את הדין!
באשר לעונש הראוי נקבע, כי יש למצות את הדין עם הנאשם, ויש לגזור עליו עונשי מאסר מצטברים בגין כל אחד מהאישומים בהם הורשע, כאשר נקודת המוצא חייבת להיות העונש המרבי בכל אחד ואחד מהם.
"המעשים בהם הורשע הנאשם בולטים בחומרתם ומצביעים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. חמש קורבנות הוא הותיר אחריו, חמש משפחות הרוסות, חמש נפשות תועות ומיוסרות", כתבה השופטת, וגזרה על הנאשם עונש מאסר של 15 שנה עבור כל אחד מהאישומים בהם הורשע. ביהמ"ש קבע, כי עונשי המאסר ירוצו באופן חופף חלקית האחד לשני ומצטבר חלקית האחד לשני, כך שסך הכל הנאשם ירצה 45 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר. (פ"ח 975/04 מדינת ישראל נ' תורג'מן גבריאל).
• ב"כ המאשימה: עו"ד א. אברהם, פמ"ד
• ב"כ הנאשם: עו"ד נ. בונדר, ס.צ.
