מדי שנה מוגשות בישראל, בממוצע, 16.5 אלף בקשות לפשיטת רגל. על פי הנתונים הרשמיים של משרד המשפטים, כל בקשה מוגשת בממוצע על חובות בסדר גודל של 400 אלף שקל. אם נכפיל את המספרים אלה באלה, נגיע ל-6.5 מיליארד שקל.
באורח אבסורדי זהו בדיוק סך החובות של אליעזר פישמן, פושט הרגל הגדול בתולדות המדינה. המשמעות: פשיטת הרגל שלו זהה בהיקפה לסך כל פשיטות הרגל במשק בשנה. להגדיר זאת כפיגוע כלכלי, לא תהיה הגזמה.
במסגרת הליך פשיטת רגל, קשה מאוד לבטל הענקות שניתנו לפני למעלה מ-10 שנים. לצורך כך צריך להוכיח שמדובר בעסקאות למראית עין
הסדר חוב ישיג נכסים רבים יותר
לפני מספר שבועות הציע המנהל המיוחד לנכסיו של פישמן, עו"ד יוסי בנקל, מתווה להסדר חוב, במסגרתו אמור היה פישמן להשיב 400 מיליון שקל. ההסדר עורר זעם ציבורי רב, ולבסוף נדחה. זמן קצר לאחר מכן, הוכרז פישמן כפושט רגל.
מה גרם לנושיו הגדולים של פישמן, בנק לאומי ובנק הפועלים, לדחות את הסדר החוב במקום לנסות לשפרו, אף שבהכרח הוא אמור היה להביא להם תועלת רבה יותר מהכרזת פשיטת רגל?
במסגרת סיפורו האפל של פישמן, עולה חשש כי זה שנים ארוכות הוא מודע לכך שהינו חדל פירעון ופועל כדי להבריח את נכסיו מהנושים ולהעבירם לבני משפחתו ולחברות בשליטתו. פעולות אלה מעוררות חשש כי מדובר בהברחות רכוש והענקות פסולות.
במסגרת הליך פשיטת רגל, קשה מאוד לבטל הענקות שניתנו לפני למעלה מ-10 שנים. לצורך כך צריך להוכיח שמדובר בעסקאות למראית עין. מבחינה זו הסדר החוב, שבמסגרתו הציע פישמן להכניס יד לכיס, לערב את בני משפחתו, ולהשיב גם נכסים שלא ניתן יהיה להשיב, היה מועיל יותר.
לאורך כל הדרך, הבנקים תמכו בחלופת ההסדר, הגיעו לאסיפת הנושים שבה נדון הסדר החוב עם גישה חיובית כלפיו, והצהירו לפני האסיפה כי הם מבקשים ללמוד את הנושא ולקבל פרטים, אך מיד לאחר האסיפה השתנתה עמדתם כלפיו, והם הביעו התנגדות נחרצת להסדר ודרשו פשיטת רגל.
מה השתבש בדרך? כיצד הפכו הבנקים את עמדתם ב-180 מעלות בתוך שעה? בזמן הישיבה הוציאה המפקחת על הבנקים, על רקע לחץ ציבורי כבד וביקורת קשה בוועדת הכלכלה, הודעה שבה הם נדרשו לשקול לא רק את השיקולים הכלכליים הנוגעים בדבר, אלא גם "היבטים הנוגעים לאמון הציבור".
בכך הביעו הבנקים עמדה, שאינה עולה בקנה אחד עם טובת הציבור, שכן לא פעלו כדי למקסם את מלוא התמורה מפישמן. במקום זה, הם העדיפו להביע עמדה צינית מתוך שיקולים של יחסי ציבור, שמתיישבת עם הרצון הציבורי "לראות דם", ובכך בעצם ביקשו להסיט מהם את האש.
בוועידת גלובס לעסקים משתתפים ראשי המשק והרגולטורים. ראשי הבנקים יושבים בשורה הראשונה מימינו ומשמאלו של אליעזר פישמן. כיצד יכולים אלה לפעול לגבות מהטייקון הקורס חובות ענק, שעה שהוא משתמש בעיתון כדי להפעיל עליהם לחץ בשיטת המקל והגזר?
הבנקים המשיכו לתת אשראי
אליעזר פישמן הוא לא פושט רגל רגיל. הוא איש עסקים שידוע כבר שנים בנטייה לסיכונים עצומים. את ה'מכה' הגדולה ביותר שממנה לא הצליח להתאושש, הוא חטף בשנת 2006, אז הימור פרוע על הלירה הטורקית עלה לו בהפסד של 2 מיליארד שקל.
כבר אז היה ברור לבנקים שפישמן חדל פירעון, וכי אין כל סיכוי שיוכל להחזיר את חובותיו. כבר אז ניתן היה להכריז על פישמן כעל פושט רגל, אבל איש לא עשה דבר.
מדוע ראשי הבנקים נתנו לכך להימשך? מדוע המוסדיים לקחו את החסכונות של הציבור והעניקו לפישמן חמצן גם לאחר המכה הקשה שספג? זה קרה בעיקר בשל אחזקה אחת שהיתה שווה לפישמן הרבה יותר מהערך שלה בספרים: עיתון גלובס.
בשנת 1999 השתלט פישמן על יומון הערב, על אף שאין עוררין, כי מדובר בעיתון שמפסיד מדי חודש מיליונים. מה הביא איש עסקים כמוהו לבצע השקעה שנראית כושלת? התשובה לכך פשוטה: עוצמה תקשורתית ויכולת לקבוע את סדר היום - הם שעמדו בבסיס המהלך.
בוועידת גלובס לעסקים, המתקיימת מדי שנה, משתתפים ראשי המשק והרגולטורים. ראשי הבנקים יושבים בשורה הראשונה מימינו ומשמאלו של אליעזר פישמן. כיצד יכולים אלה לפעול לגבות מהטייקון הקורס חובות ענק, שעה שהוא משתמש בעיתון כדי להפעיל עליהם לחץ בשיטת המקל והגזר?
ראשי הבנקים שהעניקו בעצמם את האשראי ועמדו מנגד ולא עשו דבר אל מול חובות הענק של פישמן, אינם זוכים לביקורת או לעיכוב קידום, אף שהם אחראים למחדל כלכלי אדיר
עסקים קטנים היו מקבלים יחס אחר
הנקודה המקוממת ביותר בכל קריסתו של פישמן היא היחס השונה שהפגינו הבנקים כלפיו, לעומת זה שלו זוכים עסקים קטנים המצויים בקשיים.
כאשר עסק קטן קורס, בין אם זה מסעדה או חנות מכולת, הבנקים מנהלים נגדו מלחמת חורמה: הם עוצרים לו את האשראי, מקשים עליו לבצע פעולות בסיסיות, ונוזפים במנהל סניף הבנק ובפקידה שאישרו את מתן האשראי שהוביל למחיקת כמה מאות אלפי שקלים.
לעומת זאת, ראשי הבנקים שהעניקו בעצמם את האשראי ועמדו מנגד ולא עשו דבר אל מול חובות הענק של פישמן, אינם זוכים לביקורת או לעיכוב קידום, אף שהם אחראים למחדל כלכלי אדיר, בהיקף משמעותי בהרבה מזה של מתן אשראי לבית עסק קטן שקרס.
מדוע הביקורת נעצרת בפקידה הקטנה בבנק ואינה עולה מעלה מעלה אל אלה שהרוויחו אותה ביושר? מן הראוי, כי מי שתבחן את מחדליהם של אלה תהיה ועדת חקירה פרלמנטרית, בעלת סמכויות חקירה ו'שיניים', אשר תוכל לחקור לעומק את האשראי שניתן לטייקונים, ולהמליץ על הדחת ראשי הבנקים, במידת הצורך.
הציבור הרחב ש"רצה דם", תמך בטעות בהכרזה על אליעזר פישמן כפושט רגל. תמיכה זו התבססה על הסברה המוטעית כי הליך זה, שבמסגרתו עתידה להיערך לפישמן חקירה, יוביל גם לאיזשהו דין וחשבון ציבורי.
אלא שזוהי טעות: הליך פשיטת רגל אינו המקום הנכון מבחינה ציבורית לברר בו את מה שאירע. במסגרת הליך פשיטת רגל, ניתן אומנם לברר עד כמה נהג פישמן בתום לב, אך המקום הנכון לברר בו עד תום את ההתנהלות המערכתית של הבנקים הוא במסגרת ועדת חקירה פרלמנטרית עם סמכויות אכיפה ויכולת ממשית להמליץ המלצות מרחיקות לכת.
רק ועדה כזאת תוכל להוציא דין וחשבון נוקב, למצוא את האחראים לפשיטת הרגל האדירה, ולמצות את הדין במידת הצורך עם ראשי הבנקים.
יש לקוות, כי ועדת החקירה הפרלמנטרית שהוקמה השבוע בהובלת ח"כ איתן כבל אכן תגשים משאלות אלו.
