פערים בענישה: מחוזות שונים, כללי משחק שונים?

א. מבוא
בכתבה זו נבחן האם קיימים פערי ענישה בין המחוזות השונים הקיימים במדינת ישראל.
האם נאשם המבצע עבירה במחוז צפון "יזכה" לעונש קל יותר מאשר נאשם שביצע עבירה דומה במחוז המרכז? האם כללי המשחק משתנים ככל שאנו מתרחקים מאזור המרכז לעבר הפריפריה? הסוגיות הללו מציבים בפנינו דילמה, האם ראוי שימצא פתרון בדמות הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה במסגרת עונשי מקסימום ומינימום, או שמא יש להותיר לשופט היושב בדין מרחב שיקול דעת גדול ככל האפשר ולא לצמצמו באמצעות חקיקה.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום פלילי

מן המפורסמות, שמלאכת גזירת הדין קשה ומורכבת. היא מצריכה עריכת איזון עדין ורגיש בין שיקולי הענישה השונים ובין נתוניו של הנאשם הקונקרטי והנסיבות שבהן נעברה העבירה, לבין שיקולי מדיניות מגוונים והצורך בהתוויית מדיניות עונשית ברורה שיש בה כדי לקדם ערכים חברתיים.

נבחן את רמת הענישה הנהוגה במחוזות השונים בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

ב. רמת ענישה באזור המרכז
ניתן להבחין, כי בתי המשפט במחוז המרכז, נוהגים להימנע מלהרשיע נאשמים המואשמים בעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, וזאת בהתחשב בנזק האדיר העלול להיווצר לנאשם מעצם הרשעתו בדין, בעבירה של החזקת סם. כך, בת"פ 2698/04 (שלום- תל אביב) מדינת ישראל נ' שחר אוהד, נמנעה כב' השופטת דורית רייך שפירא מלהרשיע את הנאשם יליד שנת 1984 בעבירה של שימוש בסם מסוג קנאביס לצריכה עצמית ואספקתו לאחרים במספר הזדמנויות.
כך גם בת"פ (כפר-סבא) 1953/07 מדינת ישראל נ' ג', הנאשם הואשם בעבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע, גידול סמים מסוכנים, החזקת סמים מסוכנים,  ובהחזקת נשק ותחמושת שלא כדין. אך, חרף העבירות הקשות, כב' השופטת רג'יניאנו נמנעה מלהרשיע את הנאשם בעבירות בהן הוא הואשם, וזאת בהתחשב בהודאת הנאשם ובחרטה הכנה אשר הביע בפני בית המשפט.
בת"פ 8132/01 (שלום תל אביב) מ"י נ' שמרלינג (2002) בית המשפט נמנע מהרשעה אפילו כאשר דובר היה בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, וכן בת"פ 5391/01 (שלום באר שבע) מ"י נ' בן חמו (2002), שם מדובר היה בשתי הזדמנויות של החזקת סם מסוג קנבוס לצריכה עצמית, ובית המשפט קבע כי הנאשם לא יורשע בדין.

ג. בחינת רמת ענישה בפריפריה
למרבה הצער, בניגוד לרמת הענישה הקיימת באזור המרכז, ככל שאנו מרחיקים לכת לבתי המשפט הממוקמים באזורי הפריפריה, אנו נתקלים ברמת ענישה שונה בתכלית מרמת הענישה הקיימת באזור המרכז. בת"פ (שלום- חיפה) 1181-07-07 מדינת ישראל נ' פרץ סיגלית הואשמה הנאשמת בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, לאחר שנתפסה כשברשותה סם מסוג קנאבוס במשקל של 53.99 גרם.
בסופו של יום בית המשפט השלום בחיפה הרשיע את הנאשמת ואף גזר עליה מאסר על תנאי והתחייבות כספית בסך של 2,500 ₪ להימנע מלעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.
בתפ 44179-11-11(שלום-עכו) מדינת ישראל נ' מוחמד פאעור הורשע הנאשם בעבירה של אחזקת סם מסוכן לצריכה עצמי. הנאשם חתם על התחייבות עצמית בסך כולל של 2,000 ₪ שלא לבצע עבירה על פקודת הסמים, ואף נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנה. בת"פ 36896-03-11 (שלום-עכו) מדינת ישראל נ' חידרי הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, ונדון למאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים.

משכך, אין כל ספק, כי ככל שאנו מרחיקים לכת מאזור המרכז אל עבר הפריפריה, קיים הבדל ברור ומהותי בענישה, ונעשה שימוש מואץ בעונשים של מאסר על תנאי. ברור שמצב כזה הוא לא תקין מבחינה מהותית, מכיוון שהוא פוגע באמון הציבור במערכת השפיטה.

ד. הפתרון הראוי
כותב שורות אלו סבור, שפערי הענישה במחוזות הקיימים בארץ לא יבואו לכדי פתרון כולל באמצעות אימוץ הצעת החוק להבניית שיקול הדעת בענישה. שכן, הצרת שיקול הדעת השיפוטי בענישה וקביעת "תעריפון ענישה" לכל עבירה תעביר את מוקד שיקול הדעת השיפוטי להחלטת גורמי התביעה באיזה סעיף יש להאשים את הנאשם.

מרגע שייקבע סעיף האישום העונש יהיה צפוי למדי. במצב זה כוחה של התביעה יגדל לאין ערוך, ולמעשה היא זו שתקבע את העונש הצפוי לנאשם.

הניסיון בארה"ב מלמד, כי הבניית שיקול הדעת השיפוטי בהתאם לסעיף העבירה בה הואשם הנאשם הובילה לכך שהתביעה כפתה על נאשמים לחתום על הסדרי טיעון, שכן אם לא יסכימו לחתום על הסדר טיעון בעבירה X בגינה העונש קל יחסית, יואשמו בעבירה Y - לה קבוע עונש כבד יותר.

הכותב סבור, כי הדרך הראויה ביותר לשנות את ההבדל בין פערי הענישה הקיימים היא הן באמצעות הגשת ערעורים על חומרת העונש והן באמצעות העלאת הטיעון של הגנה מן הצדק, אימתי שמושת על נאשם המואשם בבית משפט בפריפריה עונש חמור יותר מהעונש לו היה צפוי בבתי המשפט במחוז המרכז.

כמו-כן, על כל הנאשמים המיוצגים בבתי משפט באזור הפריפריה להצטייד מבעוד מועד באסופת פסיקה שתחשוף בפני אותו מותב הדן את הנאשם, ענישה המקלה הקיימת בעבירה שבגינה הועמד הנאשם לדין. במידה שבית המשפט יגזור על הנאשם עונש שונה מזה שהיה צפוי לקבל באזור המרכז, יכול הנאשם אף לבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור על חומרת העונש.