בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון דן לאחרונה בבקשה של קטין, יליד מרץ 2000 לבטל צו עיכוב יציאה כנגדו, אשר הוצא לפני שנים על ידי אמו (המשיבה 2) במסגרת הליכי גירושין בינה לבין אביו של הקטין (המשיב 1).
ההליכים בין האם לאב הסתיימו כאמור לפני שנים, אך צו עיכוב היציאה כנגד המבקש ואחיו, נשכח, ונותר על כנו.
חופש התנועה הוא זכות יסוד במדינה, ותנאי הכרחי למימוש רוב זכויות היסוד האחרות
חופש התנועה - זכות יסוד
כבר בשלב זה יצוין, כי חופש התנועה הוא זכות יסוד במדינה, ותנאי הכרחי למימוש רוב זכויות היסוד האחרות. זכותו של אדם לחופש התנועה נגזרת מהזכות לחירות. ע"פ זכות זו, כל אדם רשאי לנוע באופן חופשי ברחבי המדינה, מבלי לחשוש שינסו לעצור בעדו, להגביל את תנועותיו וכד'. במסגרת חופש התנועה נכללת גם הזכות לצאת מהמדינה ולהכנס אליה.
ההכרעה שנדרשה היתה בין זכות יסוד של קטין בן כ-17.5 שנים, לחופש תנועה – הקטין בקש לטוס לטיול לאמסטרדם, לבין חובתו וזכותו של אביו, לשמור עליו מפני עצמו
איזון בין זכויות
בבקשה שהונחה בפני השופטת מירה רום פלאי ההכרעה שנדרשה היתה בין זכות יסוד של קטין בן כ-17.5 שנים, לחופש תנועה – הקטין בקש לטוס לטיול לאמסטרדם למשך עשרה ימים עם חבריו שעומדים להתגייס בקרוב, לבין חובתו וזכותו של אביו, לשמור עליו מפני עצמו, שכן לדברי האב, הקטין נגרר ומטופל בציפרלקס, בעל נטיות אובדניות ועל כן יכול להשתמש בסמים באמסטרדם.
כבר בתחילה, ציינה השופטת, כי לאחר שעיינה בבקשה ובטענות הצדדים, ולאחר איזון בין מכלול הזכויות והחובות של הצדדים, כאשר בראש ובראשונה נצבת טובתו של הקטין, היא החליטה לבטל את צו עיכוב היציאה כנגדו.
הקטין טען בבקשה, כי צו עיכוב היציאה כנגדו ניתן לבקשת אמו במסגרת סכסוך גירושין שניהלה לפני למעלה מעשור עם אביו, כאשר הוא היה הוא בן 7
הטענה: צו עיכוב היציאה מהארץ הוצא לפני למעלה מעשור
הקטין טען בבקשה, כי צו עיכוב היציאה כנגדו ניתן לבקשת אמו במסגרת סכסוך גירושין שניהלה לפני למעלה מעשור עם אביו, כאשר הוא היה הוא בן 7, ובשל החשש כי אביו, שהינו בעל בדרכון זר, יוציא אותו מהארץ מהארץ ללא הסכמתה. אולם, לטענת הקטין, כיום דברים השתנו: הוא בן 17.5, ואמו תומכת בבקשתו לביטול עיכוב היציאה כנגדו. מעבר לכך, מה התכלית לשמה הוצא הצו, אינה קיימת עוד.
לטענת הקטין, חששו הכללי של אביו, לא מהווה צידוק לשימוש בסעד כה קיצוני של הגבלת יציאתו מן הארץ ולפגיעה בזכויותיו
טענת הקטין: אין להשתמש בסעד כה חריף
בנוסף טען הקטין, כי חופש התנועה הוא אחת מחירויות היסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופגיעה בזכותו לצאת מהארץ צריכה להיות מידתית. לטענתו, חששו הכללי של אביו, לא מהווה צידוק לשימוש בסעד כה קיצוני של הגבלת יציאתו מן הארץ ולפגיעה בזכויותיו.
האב מתנגד לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, בשל החשש כי הקטין יגרר לסמים
טענת האב: לילד בעיות נפשיות והוא עלול להגרר לסמים
אביו של הקטין טען בתגובתו, כי הוא ההורה המשמורן על בנו, והילד גדל בביתו באופן קבוע. הוא ציין, כי הוא מתנגד לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, בשל החשש כי הקטין יגרר לסמים (לטענתו בעבר הקטין הודה כי כי ניסה סמים), וכן מתוך חשש למצבו הנפשי של הקטין, שכן הוא בעל בעיות נפשיות, ומטופל ע"י פסיכיאטר כולל טיפול תרופתי. לדברי האב, בנו הוא בעל נטיות אובדניות.
האב צרף לתגובתו מכתב מפסיכיאטר, לפיו הקטין מטופל במרפאה מכיון שלאחרונה חלה החמרה ברמת החרדות ובמחשבות על אובדן.
הפסיכיאטר שמטפל בקטין בדק אותו והתרשם כי לא קיימת עוד סכנה
חוו"ד פסיכיאטרית: לא קיימת סכנה
לפני כחודש נערך דיון במעמד הצדדים, במהלכו הוסיפה עורכת דינו של הקטין, כי הפסיכיאטר שמטפל בו בדק אותו והתרשם כי לא קיימת עוד סכנה ואף צירף מכתב מתאים בעניין זה. עוד טענה עורכת דינו של הקטין, כי כיום הוא מטופל ומתפקד, עובד ברציפות למעלה מחודש ימים ואף צורף מכתב רלוונטי. כמו כן נטען כי המבקש הוא זה שפנה מיוזמתו בבקשה לקבל טיפול תרופתי, והוא מרגיש שמצבו הנפשי טוב ויציב מזה כחודש, הוא מקפיד על לקיחת התרופות ומתנהג באופן אחראי.
הקטין עצמו העיד, כי הוא מוכן להתחייב לכך שהוא לא מבקש לסוע למטרות שליליות, שכן הוא מבין את ההשלכות והוא לא רוצה לסכן את עצמו.
האב חזר על טענתו, כי בנו נוטל "ציפרלקס", וכי הוא חושש כי כאשר הוא יהיה בחו"ל, הוא לא יקח את הטיפול התרופתי המתאים לו.
כאשר אין תמימות דעים בין ההורים, בית המשפט צריך להכריע בשאלה השנויה במחלוקת
האם: הילד יודע להבחין בין טוב לרע
לעומת האב, האם העידה בפני השופטת כי הקטין הוא בוגר ואחראי, יודע מה טוב לו ואף יודע להבחין בין טוב לרע ולכן, ולכן יש לאפשר לו את הנסיעה לחו"ל עם חברים אשר מוכרים לה.
השופטת רום פלאי כתבה, כי אמנם עד הגיעו של כל קטין לגיל 18, הוריו כאפוטרופסים טבעיים אחראים עליו, וזכותם וחובתם לנהוג בהתאם לצו מצפונם בנוגע לילדיהם. ואולם, כאשר אין תמימות דעים בין ההורים, בית המשפט צריך להכריע בשאלה השנויה במחלוקת.
השופטת קבעה, כי לאחר ששמעה את הקטין, היא התרשמה מנער נבון, אינטיליגנטי ואחראי אשר מודע לחסרונותיו וחולשותיו ומעוניין לשמור על איכות חייו, ולהגשים את חלומותיו
ביהמ"ש: יש לתת משקל לדעות הילד בהתאם לגילו ולמידת בגרותו
"סעיף 12 לאמנה בדבר זכויות הילד קובע כי " מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל ענין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד." ", כתבה השופטת בהחלטתה.
השופטת הדגישה שבקרוב ימלאו לקטין 18, ובהתאם לגילו ולמידת בגרותו, ניתנה לו הזדמנות להישמע בבית המשפט, בהליך שהוא יזם לצורך מימוש זכותו היסודית לחופש התנועה.
השופטת קבעה, כי לאחר ששמעה את הקטין, היא התרשמה מנער נבון, אינטיליגנטי ואחראי אשר מודע לחסרונותיו וחולשותיו ומעוניין לשמור על איכות חייו, ולהגשים את חלומותיו.
עוד ציינה השופטת, כי מחוות הדעת של הפסיכיאטר עולה, כי מצבו הנפשי והרגשי של הקטין השתפר וכי תפקודו היומיומי הוטב.
"דווקא, רגע לפני גיל בגירות", כתבה השופטת, "יש לאפשר לקטין, להוכיח קודם כל לעצמו, אך גם להוריו ולכלל סביבתו, כי הוא אדם אחראי אשר ניתן לסמוך עליו"
חופש התנועה - יש לייחס חשיבות רבה
השופטת קבעה, כי במקרה הנדון, מעבר לרצון העכשווי של הקטין לטוס לחו"ל, הרי שטובתו לטווח הארוך, מחייבת מתן משקל ראוי לאחריות שלקח על חייו, ולטיפול שיזם לעצמו. יש לתת גם משקל לעמידתו על זכותו הבסיסית לחופש התנועה בכלל, ועל שאיפתו לטוס לאמסטרדם, עם חברים, בפרט. "דווקא, רגע לפני גיל בגירות", כתבה השופטת, "יש לאפשר לקטין, להוכיח קודם כל לעצמו, אך גם להוריו ולכלל סביבתו, כי הוא אדם אחראי אשר ניתן לסמוך עליו".
בהתחשב בכל הנ"ל, ולאחר שהשופטת שקלה את הפגיעה בזכות הקטין לחופש התנועה, מול זכותו וחובתו של אביו להגן עליו לפי תפיסתו, היא החליטה להיעתר לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה כנגדו.
