מי מאיתנו לא גולש מדי יום בפייסבוק, משתתף בדיונים, מגיב, מעלה פוטסים? בישראל שנת 2017, לעתים נדמה כי 'הכל קורה שם, בפייסבוק'. אבל, נשאלת השאלה, האם מותר לכתוב הכל? ואם התשובה היא שלילית - מה הגבולות? האם כל אדם שמביע איזושהי דעה בצורה חריפה או מכנה אחר בכינוי גנאי צריך לחשוב פעמיים ועלול להיות בסכנה של תביעה כנגדו בשל הוצאת לשון הרע?
תביעות רבות מוגשות לבתי המשפט בעילה של הוצאת לשון הרע. ובאופן ספציפי - העילה של הוצאת לשון הרע בפייסבוק הופכת לנפוצה יותר ויותר עם שינוי העתים.
כך למשל, בימ"ש השלום בת"א דן לאחרונה בתביעה לפיצוי כספי בסך 200,000 ₪, בגין פרסום לשון הרע בפייסבוק.
התובעים הם וטרינר ושותף בתובעת 2 - חווה לרבייה וגידול של קופים למטרות מחקר: חוות מזור.
הנתבעים הם פעילים חברתיים שמתנגדים לפעילות החווה ומנהלים כנגדה מאבק ציבורי.
הכתוביות של ההקלטה מדברות על שחיתות תוך אזכור בולט של התובעים
הטענה: הפרסום משפיל ופוגעני
לטענת התובעים, הנתבעים פרסמו בדף הפייסבוק שלהם קישור הנושא את הכותרת "תחקיר - מאבק הקופים בישראל חושף את השחיתות". הקישור הפנה לאתר יוטיוב בו פורסם חלק מהקלטת שיחה ממנה אפשר היה ללמוד, כי התובעים משלמים כסף במעטפות לפקח של רשות הטבע והגנים הלאומיים (הוא הגוף שמפקח על החווה), ובתמורה לכך, הפקח נותן דו"ח ביקורת חיובית על החווה.
הכתוביות של ההקלטה מדברות על שחיתות תוך אזכור בולט של התובעים. התובעים הוסיפו כי הפרסום אף הועלה לדף הפייסבוק של השר להגנת הסביבה בזמנו, גלעד ארדן.
לטענת התובעים, הפרסום הוא פוגעני, משפיל, אין בו אמת והוא פוגע במקצוע שלהם.
מנגד, הנתבעים טענו כי הם פעלו בתום לב למילוי השליחות הציבורית שהם לקחו על עצמם, אשר מטרתה היא להפסיק את הסחר בקופים למטרות רווח. עוד טענו הנתבעים, כי הפרסומים המיוחסים להם היו אמת
טענות ההגנה: פעלנו בתום לב למילוי השליחות הציבורית
מנגד, הנתבעים טענו כי הם פעלו בתום לב למילוי השליחות הציבורית שהם לקחו על עצמם, אשר מטרתה היא להפסיק את הסחר בקופים למטרות רווח. עוד טענו הנתבעים, כי הפרסומים המיוחסים להם היו אמת, שכן היה עניין ציבורי בפרסום, וכאמור הם פעלו בתום לב. לטענת הנתבעים, הם זכאים להגנות שבחוק איסור לשון הרע.
השופט אביים ברקאי דן בהרחבה בחוק איסור לשון הרע, במשמעותו, ובסיכומו של דבר קבל את טענות התובעים ופסק להם פיצוי של 30,000 ₪. הפיצוי חולק בין התובע 1 לתובעת2 - 15,000 ₪ לכל אחד.
ראשית, נקבע כי הסרטון המדובר, אשר הופץ באינטרנט ונחשף לאנשים שונים, עונה על הגדרת "פרסום" ע"פ חוק איסור לשון הרע.
שנית, נקבע כי יש לקבל את טענת התובעים לפיה בהתאם למבחן האדם הסביר, הפרסום הפוגעני מייחס להם מתן שוחד לפקח בתמורה לחוות דעתו על חוות מזור.
"צפייה בסרטון, המלל המופיע בו וההקשר מביאים לדחיית טענת הנתבעים לפיה אין בפרסום האמור משום לשון הרע כלפי הנתבעים", כתב השופט בפסק הדין.
השופט קבע כי יש לשלול את הגנת האמת בפרסום, שכן הנתבעים לא עמדו במידת ההוכחה הדרושה לטענתם, והם אף לא הציגו ראיה שיש בה להצביע על אמת בהאשמות שהופנו כלפי התובעים
שלילת הגנת האמת בפרסום
באשר להגנות להן טענו הנתבעים, השופט קבע כי יש לשלול את הגנת האמת בפרסום, שכן הנתבעים לא עמדו במידת ההוכחה הדרושה לטענתם, והם אף לא הציגו ראיה שיש בה להצביע על אמת בהאשמות שהופנו כלפי התובעים.
הנתבעים לא נקטו אמצעי זהירות סבירים ולא בדקו את המידע שהגיע אליהם בצורה אובייקטיבית טרם הפרסום
הגנת תום הלב לא חלה
באשר להגנת תום הלב, נקבע כי עולה תמונה ברורה לפיה הפרסום ע"י הנתבעים נעשה במטרה להביא לסגירת חוות מזור, כחלק מהמניעים האידיאולוגיים של הנתבעים כפעילים למען זכויות בעלי חיים. כמו-כן הנתבעים לא נקטו אמצעי זהירות סבירים ולא בדקו את המידע שהגיע אליהם בצורה אובייקטיבית טרם הפרסום. הם אף לא פנו לתובעים לקבל את תגובתם. זאת ועוד, הם פרסמו את הסרטון בתפוצה רחבה וממשיכים בפרסומו. כל אלו מצביעים על כך, כי לא היה תום לב במעשיהם.
חופש הביטוי - צריך להיות מובע בתום לב
בנוגע לטענה לחופש הביטוי, אשר הועלתה ע"י הנתבעים, נקבע כי חופש הביטוי אף הוא צריך להיות מובע בתום לב ותוך איזון בינו לבין פגיעה במושאי הביטוי.
השופט קבע, כי מסגרת הפיצוי הראויה למקרה זה היא בין 10,000 ₪ ל-40,000 ₪
גובה הפיצוי הראוי
לאחר שהשופט קבע שהתקיימו יסודות עוולת לשון הרע בפרסום הסרטון, וכי לא עומדת לנתבעים אחת מההגנות שבחוק, נדונה שאלת הפיצוי.
בעניין זה, השופט ציין כי אין להתעלם מפסק דין אשר קבע כבר אמת מידה לפיצוי במסגרת מאבקים שנוהלו כנגד התובע 2 וכנגד פעילות חוות מזור. פסק הדין ניתן במסגרת הליך בו נתבעה נתבעת 4 כאן. הפיצוי הועמד על סכום של 100,000 ₪. הפיצוי התייחס לאמירות המיוחסות לתובע 1 לגבי מתן שוחד בצורה דומה לאמירה שבמקרה זה. ואולם, הפיצוי נקבע גם ביחס לשורה ארוכה של אמירות, יוצאות דופן בחומרתן. למשל: "רוצח", "ד"ר מוות המאיים" ועוד.
התובעים נתנו בסיכומים שלהם דוגמאות לפסקי דין בלשון הרע, בהם חויבו נתבעים בסכומים של 75,000 ו- 85,000 ש"ח. עם זאת, ציין השופט, ניתן להפנות לפסקי דין אחרים בהם נקבעו סכומים שנעים בין 10,000 ש"ח ל-20,000 ₪ מקסימום.
לאור האמור, קבע השופט, מסגרת הפיצוי הראויה למקרה זה היא בין 10,000 ₪ ל-40,000 ₪.
השופט בחן את הפיצוי הספציפי בנסיבות המקרה, וקבע כי הפיצוי הראוי הוא 30,000 ש"ח כאשר, כאמור הוא יחולק כך: 15,000 ₪ התובע 1 יקבל ו-15,000 ₪ התובעת 2 תקבל.
(ת"א 61720-01-13 בושמיץ ואח' נ' זמיר)
