בספטמבר 2009 קבע ביהמ"ש לתעבורה בבאר-שבע באופן תקדימי, כי מכשיר ה"דבורה", אשר משמש למדידת מהירות של כלי רכב, הוא טוב ומדויק, אבל הדרך שבה המשטרה מפעילה אותו, עשויה להוביל לזיכויים של נהגים רבים מחמת הספק.
במקרה הנדון הנאשם זוכה מחמת הספק מעבירה של נהיגה במהירות מופרזת. המדינה טענה, כי הנאשם נסע במהירות של 137 קמ"ש, בעוד שהמהירות המותרת הייתה 90 קמ"ש.
תנאים שיבטיחו דיוק של ה"דבורה"
השופט אופיר אלון קבע, כי כדי להבטיח את תקינות ודיוק המכשיר, המדינה צריכה להוכיח שהמכשיר עבר בדיקות תקופתיות (לפחות פעם בשנה), שהשוטר שהשתמש בו עבר הכשרה מתאימה, שהשוטר ביצע בדיקת תקינות במשמרת שלו, ושבזמן המדידה אין רכב אחר שנוסע בכיוון הנסיעה של הרכב הנמדד בטווח של 50 מטרים לפחות משני צידי הכביש.
"ברור לי לחלוטין כי נטל זה המוטל על המשטרה עת אוכפת היא עם מכשיר ה"דבורה" יוביל בהכרח לקושי באכיפה בשעת לילה ביחס לאזורים שאינם מוארים בצידי הכביש. כמו כן תאלץ המשטרה לבחור אזורי אכיפה בהם שדה הראייה לצדדים פתוח למרחק של 50 מטר לפחות או לבחור אזורים בהם שולי הכביש (למרחק של 50 מטר) אינם מאפשרים תנועה מקבילה לציר האכיפה בשל שטח הררי. בכך עלולה המשטרה לאבד את יכולת האכיפה באזורים מסוימים", כתב השופט בפסק הדין.
השופט הדגיש, כי אם המשטרה תחליט לאמץ את התנאים הנ"ל, היא תקבל ממצאים אמינים ומדויקים מעבר לכל ספק סביר, ללא כל חשש של טעות במדידת נהג או נהגת אשר לא חטאו בדבר.
השופט אופיר אלון ציין בפסק הדין, כי ביהמ"ש טרם נתן החלטה עקרונית באשר לאמינות מכשיר ה"דבורה", אך הפסיקה שלו אינה מחייבת בתי משפט אחרים, שכן מדובר בפסק דין של בימ"ש שלום, ועד שלא תבוסס קביעה ביחס למכשיר ה"דבורה" ע"י בית המשפט מחוזי ולאחר מכן בהחלטה של בית המשפט העליון, יתכנו פרשנויות אחרות ומקבילות של בתי משפט שלום לתעבורה ביחס למכשיר הדבורה. (ת 5729/08 מדינת ישראל נ' ציטרון צבי).
• ב"כ הנאשם: עו"ד זילברשלג דני
