לכל אדם יש את הזכות הבסיסית להוריש את הרכוש שלו לכל מי שלבו יחפוץ. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מכיר בזכותו של כל אדם לצבור ולשמור רכוש, מבלי שהוא ייפגע על ידי אחרים, וכן לצוות אותו לכל מי שיחפוץ.
אבל מה קורה כאשר האדם שעורך את הצוואה הולך צעד אחד רחוק יותר, וקובע תנאים לכניסה לתוקף של הירושה? האם הוא יכול לקבוע למשל תנאי האוסר על יורשו להתגרש כדי לקבל את הכסף או תנאי המורה לו ללמוד בחו"ל?
בשורות הבאות נבקש להתמקד בסוגיה זו. תחילה יוצג ההסדר הקיים בחוק המתיר לקבוע תנאים לקבלת הירושה. לאחר מכן יוצגו מספר פסקי דין, הדנים בשאלה האם ובאיזה היקף יכול המוריש המת למשול ביורשיו החיים באמצעות הצוואה.
לקריאה על סוגי הצוואות וירושה עפ"י הדין
על פי סעיף 43 לחוק הירושה, עורך הצוואה רשאי לקבוע במסגרתה כי יורש יירש אותו רק לאחר התקיימותו של תנאי מסוים או בהגיע מועד כלשהו
ההסדר בחוק לירושה על תנאי
הסוגיה שבפנינו מוסדרת בסעיף 43 לחוק הירושה, שכותרתו "יורש על תנאי דוחה". על פי הסעיף, עורך הצוואה רשאי לקבוע במסגרתה כי יורש יירש אותו רק לאחר התקיימותו של תנאי מסוים או בהגיע מועד כלשהו.
עוד קובע הסעיף, כי אם לא התקיים התנאי או שלא הגיע המועד לפני שעורך הצוואה הלך לעולמו, יתנהל העיזבון על ידי מנהל עיזבון. זאת, "עד שיתקיים התנאי או שיגיע המועד או עד שיתברר שהתנאי לא יוכל להתקיים".
לצד הסדר זה, קבוע בחוק הסדר מקביל, שכותרתו "תנאי מפסיק". על פי הסדר זה בסעיף 44 לחוק, ניתן לכלול בצוואה תנאי שעם התקיימותו ייאבד יורש את זכאותו לירושה: "המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד".
סעיף 34 לחוק קובע, כי הוראת צוואה שביצועה אינו חוקי, אינו מוסרי או בלתי אפשרי - בטלה
ההסדר בחוק לצוואה לא מוסרית
לצד סעיפים אלה, נקבע בחוק הירושה הסדר לצוואה שבה קבועות הוראות בלתי חוקיות או כאלה שאינן מוסריות. סעיף 34 לחוק קובע, כי הוראת צוואה שביצועה אינו חוקי, אינו מוסרי או בלתי אפשרי - בטלה.
נראה כי הוראות רודניות שיחייבו את היורשים לבצע שינויים רדיקליים באורחות החיים שלהם, עשויות להיתפס על ידי בית המשפט כבלתי מוסריות
מתי בית המשפט יתערב?
ניתן לקבוע בצוואה כל מיני סוגים של תנאים. למשל, המצווה יכול לקבוע כי דירת המגורים שהוא מוריש לא תימכר לתקופה מסוימת או שנכדו יקבל את רכושו רק לאחר שיסיים את לימודיו. עם זאת, כאמור, לא ניתן לקבוע בצוואה הוראות בלתי מוסריות, בלתי חוקיות או כאלה הסותרות את תקנת הציבור.
קשה לקבוע מסמרות בעניין זה, אך נראה כי הוראות רודניות שיחייבו את היורשים לבצע שינויים רדיקליים באורחות החיים שלהם, עשויות להיתפס על ידי בית המשפט כבלתי מוסריות.
כך למשל, בית המשפט עשוי לפסול הוראות בצוואה המחייבות את היורשים להתגרש, לנהל אורח חיים דתי או לנהוג בצורה בלתי חוקית. יצוין, כי ביטול הוראה מסוימת בצוואה לאו דווקא יחייב את ביטולה של הצוואה כולה.
בהחלטת ביהמ"ש העליון נקבע, כי המוריש לא התכוון להגביל את חירות הגירושין של בנו, אלא אך ורק להגן על נכדיו
דוגמאות מן הפסיקה לצוואה על תנאי
צוואה שאסרה על בן להתגרש - באותה פרשה הוריש המצווה את רכושו לבנו. עם זאת, הוא קבע תנאי שלפיו אם הבן יתגרש, יועבר כל הרכוש שציווה לו לארבעת ילדיו. עם הגירושין, קבע בית המשפט המחוזי כי התנאי האמור בצוואה התקיים, ובנו של המצווה ביקש לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון (בר"ע 108/75 גרייבר נ' גרייבר). בהחלטת העליון נקבע, כי המוריש לא התכוון להגביל את חירות הגירושין של בנו, אלא אך ורק להגן על נכדיו. לפיכך, הבקשה נדחתה.
צוואה הדורשת מיורשים לחלק ביניהם רכוש שלא שייך למצווה - בפרשה זו קבע המוריש תנאי לחלוקת העיזבון, לפיו שלושת ילדיו יחלקו ביניהם ללא תמורה רכוש הנמצא בבעלותם (ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר). בצוואה נקבע, כי מי מהילדים שלא יקיים הוראה זו לא יקבל נתח מהעיזבון. בית המשפט המחוזי פסל הוראות אלה בצוואה, תוך שקבע כי מדובר בהוראות הנוגעות לנכסים שאינם בבעלותו של המצווה. ביהמ"ש העליון הפך את ההחלטה, וקבע כי כל אחד מהיורשים יכול שלא לקיים את התנאי, ולהסתלק מהעיזבון, אך אם ברצונו לזכות בירושה, עליו לקיים את התנאי.
צוואה שחייבה יורש להישאר בארץ בעת פטירת המצווה - בפרשה זו (ע"א 211/83 יוסף בראונשטיין נ' פרדיננד בראונשטיין) דן בית המשפט העליון בהוראה בצוואת אשה שהתנתה את מתן העיזבון לאחד מיורשיה בכך שישהה בארץ בעת פטירתה. היורש עצמו הגיע כמה חודשים לאחר הפטירה, ועלתה השאלה מה יהיה דין הוראה זו. בית המשפט העליון קבע, כי מדובר בהוראה תקפה.
צוואה המחייבת יורשים להשקיע את העיזבון בארץ ולהשתקע בה - במקרה זה (רע"א 5715/94 אלן וינשטיין נ' עו"ד אפרים פוקס) המנוח ציווה להוריש את כל רכושו לארבעת בניו של אחיו המתגוררים בארה"ב. עם זאת, הוא סייג את הזכות שלהם לרשת אותו בכך ש"כל קרן הרכוש ופירותיה יישארו בישראל ויושקעו תמיד בישראל". בהמשך קבע, כי "במקרה ואחד או יותר מבני אחי יבוא להשתקע בישראל הם יוכלו ליהנות ולהשתמש בירושה כאוות נפשו". הבנים שנותרו בארה"ב זעמו על כך שנדחתה בקשתם לממש את הירושה, אולם בית המשפט העליון קבע כי היות שהתנאי המחייב את היורשים להשתקע בישראל לא מומש על ידי ארבעת הבנים, הנאמן דחה בצדק את בקשותיהם להעביר לידיהם את הבעלות והשליטה בנכסים המצויים בעיזבון.
* כתבה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. הכותב אינו נושא באחריות, ואדם הפועל על סמך האמור בכתבה, עושה זאת על אחריותו בלבד.
