תפקידו של בית המשפט הוא לעשות צדק ולדאוג לאינטרס הציבורי, לא רק ע"י העמדת עבריינים לדין, אלא אף בהגנה על זכויות הנאשם. במקרים שבהם נעשו מחדלים מהותיים בשלב החקירה ו/או בהתנהלותה של הפרקליטות, עד כדי חשש שפגעו בהגנתו של הנאשם - רשאי הנאשם לטעון ל'הגנה מן הצדק', ולבקש פסילתן של הראיות שהושגו במחדל ו/או בהתנהגות שרירותית.
על אף שמדובר בטענת הגנה מקדמית - ניתן לטעון אותה גם בשלבים אחרים של המשפט ואף בסופו, במקרים שבהם התגלו מחדלים במהלך המשפט עצמו
מהי 'הגנה מן הצדק'?
עד לפני כעשור היתה טענת ההגנה מן הצדק הלכה מנחה של ביהמ"ש העליון (ע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל (פ"ד נ(2), 221 ,עמ' 348-349), שמשמעותה היא שלצורך מניעת עיוות דין - יכול ביהמ"ש להפעיל שיקול דעת ולהחליט להפסיק ההליכים, לבטל את כתב האישום ו/או לזכות את הנאשם, כאשר אין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן, או כשיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות.
בשנת 2007 קיבלה טענת הגנה זו עיגון מפורש בחוק והתווספה לטענות המקדמיות, המפורטות בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. יש לציין, כי על אף שמדובר בטענת הגנה מקדמית (שיש לטעון אותה בתחילת ההליך המשפטי) - ניתן לטעון אותה גם בשלבים אחרים של המשפט ואף בסופו, במקרים שבהם התגלו מחדלים במהלך המשפט עצמו.
יש להעדיף את זכויותיו היסודיות של הנאשם לניהול הליך משפטי ראוי והוגן, על פני כל אינטרס ציבורי אחר
מתי ניתן לטעון את טענת הגנה מן הצדק?
כאמור, את טענת הגנה מן הצדק ניתן לטעון כאשר לחשוד או לנאשם יש טענות חזקות באשר למחדלי חקירה חמורים, או באשר להתנהגות לא ראויה של המשטרה או הפרקליטות, שפגעו באופן משמעותי ביכולתו של הנאשם להתגונן כנגד ההאשמות נגדו.
כך למשל, במקרה מיוחד שהובא בפני עו"ד רוני ברוש, הועמד לדין בחור בגין אונס, לאחר שהמתלוננת הגישה תלונה וטענה כי אנס אותה. במקרה זה החוקרים לא השוו את ה-DNA שנמצא בכתמי הזרע שהיו בבגדים שלבשה ל-DNA של החשוד. ובכך יכלה המאשימה לשחרר את החשוד באופן מיידי.
בשל מחדליה החמורים של המשטרה והפרקליטות, אשר היה בהם כדי לקפח את הגנתו של הנאשם, באופן שהתקשה להתמודד כראוי עם החומר הראיות נגדו ולהוכיח את גרסתו, ובשל העובדה כי לא ניתן לתקן בדיעבד את המחדלים והקשיים שיצרו - יש להעדיף את זכויותיו היסודיות של הנאשם לניהול הליך משפטי ראוי והוגן, על פני כל אינטרס ציבורי אחר ולהורות על זיכויו המחולט של הנאשם.
לעניין זה נקבע בע"פ (מחוזי חיפה) 1584/04 פלוני נ' מ.י, תק-מח 2005(1), 2319: "לכל חשוד קמה זכות שטענותיו יחקרו כדבעי. זכות זו היא זכות חוקתית המהווה פועל יוצא של הזכות למשפט הוגן, שמטרתה להגן על כל אדם, לרבות חשוד, מפני פגיעה בכבודו, בחירותו ובקניינו, כמשמעו בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הימנעות מביצוע פעולות חקירה, ובמיוחד חקירת מעורבים ובדיקת גרסאותיהם מול ראיות אחרות, מהווה פגיעה בזכות הבסיסית למשפט הוגן ומערערת את אמינות גרסת המאשימה. כאשר לא נחקרה טענת חשוד, ולא ניתן לסתור אותה בראיות מוצקות אחרות, עומדת בפני ביהמ"ש ההנחה כי קיימת אפשרות שתוצאות החקירה היו תומכות בגרסתו של החשוד".
נפסק, כי בשל מחדלי חקירה ניתן אף להפחית לחלוטין ממשקלה הראייתי של ראייה שהושגה שלא כהלכה
המשמעות של טענת הגנה מן הצדק עבור המשטרה והפרקליטות
בעיגון טענת הגנה מן הצדק בחוק, יש גם מסר למשטרה ולפרקליטות, שמשמעותו שאם לא יבצעו את תפקידם על הצד הטוב ביותר ולא ינהלו את החקירה ו/או המשפט בצורה הוגנת – יהא להם הדבר לרועץ ויבוא לטובתו של הנאשם.
כך לדוגמא, נקבע בע"פ 559/77 משה מאירי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2), 180 , (עמודים 182-183), כי בשל מחדלי חקירה ניתן אף להפחית לחלוטין ממשקלה הראייתי של ראייה שהושגה שלא כהלכה: "אבל כשמתרבים והולכים המקרים אשר בהם מכלכלת (ומקלקלת) המשטרה את חקירותיה תוך כדי התעלמות מהנחיותיו והוראותיו של בית-משפט זה, הגיע הזמן שנפחית ממשקלן של ראיות אלה שהושגו שלא כהלכה, עד כדי אפס..".
וכך נקבע בפס"ד מדינת ישראל נ' אוסאמה סלאם, תק - מח 99(3) 104, אשר מצא ביטוי בת"פ (ירושלים) 483/04 - מדינת ישראל נ' פנחס מיכאלשוילי, תק-מח 2005(3), 7930 ,עמ' 7950: "באשר לשאר מחדלי החקירה להם טוענת ההגנה, אכן הלכה היא כי הרשות החוקרת חייבת לבצע את כל פעולות החקירה הנדרשות, הן כחלק מחובתה לאתר עבריינים, להשיג כלפיהם ראיות מספיקות לשם העמדתם לדין ולהביא להרשעתם, והן מחובתה למצות הליכי חקירה כראוי, המהווה חלק מזכות המערער למשפט תקין והוגן, כאמצעי במטרה הנעלה לחשיפת האמת...".
מקום שהעדרה של הראיה 'חסר' להגנה, תוכל זו להצביע על ה'מחדל' כשיקול בדבר קיומה של ה'אפשרות' הנטענת על ידה, הכול בהתאם לנסיבות המיוחדות של העניין הנדון
השיקולים שיש לקחת בחשבון בטענת הגנה מן הצדק
חשוב להבין שבעת טענת הגנה מן הצדק פורש למעשה צוות ההגנה, את קו הגנת הנאשם ואת הראיות בפני בית המשפט ובפני התביעה, ובכך ההגנה מוותרת על הזכות שלא לחשוף בפני התביעה את קו ההגנה שלה - יתרון מובהק במשפט פלילי.
בעניין זה נכתב בע"פ 5386/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל: "נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם, והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של כל עניין ועניין: "אכן, יש נסיבות שבהן כרוכה אי עריכת בדיקה או רישום הודעה על ידי המשטרה, באבדן ראיה חשובה, ולעתים אף חיונית, הן לתביעה והן להגנה. כאשר 'חסרה' ראיה כאמור לתביעה - נזקף ה'מחדל החקירתי' לחובתה, שעה שנערך מאזן הראיות ונדונה השאלה האם הרימה התביעה את נטל ההוכחה המוטל עליה. ואילו מקום שהעדרה של הראיה 'חסר' להגנה, תוכל זו להצביע על ה'מחדל' כשיקול בדבר קיומה של ה'אפשרות' הנטענת על ידה, הכול בהתאם לנסיבות המיוחדות של העניין הנדון" (עניין מליקר האמור, בפסקה 6ג (ההדגשה במקור); מהאמור עולה, כי על מחדלי החקירה להימדד בדרך כלל במישור הראייתי (עניין מליקר, שם)."
מכאן, שמחדלי חקירה פועלים לטובתו של הנאשם ונזקפים לחובתה של התביעה, שעה שנערך מאזן הראיות ונדונה השאלה האם המאשימה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ולכן יש לשקול היטב את השימוש בטענת הגנה מן הצדק.
* הכותב הוא עו"ד פלילי רוני ברוש
** אין במאמר זה כל יעוץ משפטי כזה או אחר
